תבואות השדה חלק ב עח

שמוציאו מרשותו ושיעבודו חב הי' לו ומשו"ה קיי"ל התם בחוב לא קנה ובמציאה קנה. עכ"ל עיי"ש בד"ה אמר רחב"א אמר ר' יוחנן וא"כ י"ל וודאי למאן דס"ל שיעבוד' דאוריית' י"ל דתופס לבע"ח הוי חוב גמור לאחרים שהרי מפסיד אות' ממונו ולא קנה משא"כ במציא' אמנם מאן דס"ל של"ד ולדעת הפוסקים סוף מס' ב"ב דאפי' עני' דידי' ליכא שיעבוד' כלל ורק משום מצוות פריעת בע"ח כופינ' לי' לשלם מנכסי' אבל אין לו שיעבו' כלל על הנכסי'. א"כ כל הנכסי' אשר גובה מן הלוה הי' רק כמו מציאה דהא אין לו באמת שום שיעבו' על נכסי הלוה וא"כ שפי' כמו דבחוב לא מהני בתופס לאחרים דהוי חב לאחרים ה"ה במציאה דמ"ש. וא"כ א"ש דר' יוחנן לשיטתו דס"ל שיעבודא דאורייתא שפיר איכא חילוק בין מציאה לחוב כמ"ש הרמב"ן. משא"כ ר"נ דס"ל של"ד עיין תוס' מס' ב"ק י"ב ע"א ד"ה אנא מתנית' א"כ כמו דבחוב הוי חב לאחרים ה"נ במציאה הוי חב לאחרים דהא בחוב נמי אין לו שיעבוד על הנכסים ודוק היטב: פרק ב' נבאר בס"ד שיטת רש"י בתופס לבע"ח (ו) דעת רש"י הא דתופס לבע"ח ל"ק היינו דווקא כשלא עשאו שליח משא"כ בשליח קנה כך פרש"י להדי' בסוגי' שכ' מאחר שלא עשאו הנושא שליח לתפוס משמע הא בעשאו שליח קנה וכן כ' במס' גיטין ד"ה התופס לבע"ח אדם מן השוק התופס וכו' ומה בעי בזה במ"ש אדם מן השוק משמע וודאי דדווקא באדם דעלמא שאינו שליח אבל בשליח קנה. והנה יש כחן ד' קושיות על רש"י א' הקשו התוס' במס' גיטין דא"כ אפי' לא עשאו שליח נמי דהא זכי' הי' מטעם שליחות עי"ש בד"ה התופס. ב' הקשו מיימר בר חשו מס' כתובות פ"ד ע"ב דאמ"ל לשלוחי זיל תפיס לי ואפ"ה אמרו לי' ר"פ ור"ה ברי' דר' יהושע דהו"ל תופס לבע"ח. ג' קשה ממתני' דאמ"ל תנה לי שעשאו שליח ואפ"ה מדייק ר"נ דהמגביה מציא' לחבירו ל"ק משו' תופס לבע"ח. ד' מאי מקשה רבא לר"נ מפועל הא התם עשאו שליח. ועי' בש"כ סי' ק"ה ס"ק ב' שכ' דרש"י דכ' דע"י שליח מהני היינו בשליח בשכר דהוי כפועל ועי' בתומים שם שכתב דרש"י הוכיח באמת הך דינא דשליח מהני מתירוץ הגמרא דפועל שאני דידו כידו וס"ל לרש"י דה"ה שליח בחנם נמי דמ"ש דהא מצי אמ"ל הריני כאילו התקבלתי וא"כ ל"ק על רש"י מה הקשה רבא לר"נ מפועל דהתם הוי שליח דרש"י הוכיח זה רק למסקנת הגמרא דפועל שאני ואמרי' דה"ה שליח נמי. ועי' בס' מג"ש שם במס' כתובות שכתב דרש"י לא קאמר דע"י שליח מהני רק היכא שאמר זכה לו דהוי ידו כידו וא"כ ל"ק על רש"י ממתני' דעשאו שליח ואפ"ה לא מהני דבמתני' לא אמר רק תנה לי. ועי' בשטמ"ק כתב דרש"י לא ס"ל דע"י שליח מהני רק למאן דס"ל המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו: ועי' בס' מלא הרועים שכ' דוודאי אי ס"ל ש"ד אין יכול לתפוס ע"י שליח נמי דאין לו כח להפסיד שיעבודו של חבירו. וא"כ במס' כתובות ר"פ ור' הונא ברי' דר"י ס"ל ש"ד שפיר אמרי' שם דע"י שליח נמי אין יכול לתפוס אמנם הכא לר"נ דס"ל של"ד שפיר מהני ע"י שליח. ולע"ד נראה דרש"י קאמר להדי' אפי' למאן דס"ל ש"ד נמי יכול לתפוס ע"י שליח. דהא במס' גיטין שם הביא הגמ' הך דינא דתופס לבע"ח בשם ר' יוחנן ור' יוחנן ס"ל ש"ד ואפ"ה כתב שם רש"י אדם מן השוק התופס וכו' משמע הא שליח מהני אפי' לר' יוחנן דס"ל ש"ד וא"כ ליתא להך חילוק'. וא"כ קשה כל הני קושיות שהבאתי על רש"י: (ז) ונ"ל לתרץ קודם ב' קושיות האחרונים דהיינו מאי פריך רבא מפועל וכן במתני' דמיירי נמי בעשאו שליח. דהנה התומי' מדקדק כיון דר"נ ור"ח אמרו תרווייהו המגביה מציא' לחבירו ל"ק חבירו אמאי מקשה רבא רק לר"נ ולא לר' חסדא. ונ"ל דמזה הכריח רש"י דינו דלר"ח וודאי י"ל דיש חילוק בין ע"י שליח או לא וא"כ לא קשה מפועל ולא הי' מצי להקשות לר' חסדא. אמנם ר"נ דאמר ולימא מר מעני לעני מחלוקת דהא מציאה הכל עניים אצלו וס"ל להכריח ממתני' דמגביה מציא' ל"ק חבירו ואפי' ע"י שליח נמי וא"כ ע"כ לא ס"ל לר"נ החילוק בין ע"י שליח או שלא ע"י שליח וא"כ שפיר הקשה מפועל. וע"ז השיב לו ר"נ פועל שאני כלומר דפועל עדיף משליח גרידא ועי' בס' מחנה אפרים הלכו' שלוחי' סי' י"א ובס' רי"ט אלגאזי פ"ד מס' בכורות ס"ק נ'. ורב חסדא באמת ס"ל הא דלא קנה חבירו הי' רק בלא עשאו שליח ולכך לא מקשה ורב חסדא וא"כ הפירוש בגמרא כך הי' ר"נ ור"ח דאמרו תרווייהו וכו' כלומר הך דינא דל"ק חבירו ס"ל לתרווייהו מ"מ לא מחד טעמא דלרב חסדא אפש"ל דרק בלא עשאו שליח ל"ק וא"כ לא קשה לר"ח מפועל ולר"נ דס"ל במתני' נמי המגביה מציא' ל"ק חבירו אע"ג דעשאו שליח ס"ל ע"כ דאפי' ע"י שליח נמי ל"ק ולכך הקשה רבא רק לר"נ ולא לר"ח. וא"כ ל"ק על רש"י ממתני' דעשאו שליח דר"נ ס"ל באמת דלא מהני אפי' ע"י שליח נמי. אמנם לר"ח שפיר יש לחלק בהכי בין שליח ללא עשאו שליח. והנה התוס' דלא ס"ל כרש"י דע"י שליח מהני כתבו בד"ה ולימא מר מעני לעני דר"נ ס"ל כמו רב חסדא כלומר דלרב חסדא נמי ל"ק חבירו בכל גוונא כמו לר"נ אמנם רש"י ס"ל מכח דרבא לא הקשה על רב חסדא דלר"ח יש חילוק בין עשאו שליח ללא עשאו שליח ודו"ק: (ח) ומה שהקשו התוס' דבלא עשאו שליח נמי הו"ל זכי' מטעם שליחות יש לתרץ דהנה כבר הבאתי בכמה מקומות בס"ד מ"ש בס' שנות חיים סי' קצ"ח דענין שליחות הי' על תרי גוונא האחד מה שהמשלח מוסר כחו לשליח. השני הי' דבשעת שהשליח עושה הוי כאילו עשה המשלח והשליח מוסר כחו ודעתו להמשלח. והנה רש"י נמי ס"ל כמ"ש הרא"ש דלאו כל כמיני' לעשות שליח ולחוב לאחרים אמנם כן היינו דווקא היכא שהשליח עושה מעצמו בלא צוי המשלח שפיר אמרי' דע"כ נתנה התורה כח וזכות לכל אדם שיוכל לעשות עצמו כאילו הי' במקום חבירו ממש כמ"ש הר"נ במס' גיטין גבי התופש לבע"ח דווקא היכא שהי' רק זכות גרידא וליכא חוב לשום אדם בזה משא"כ שהדבר שהי' רוצה לעשות עצמו הי' רק זכות לאחד וחובה לאחד לא אמרי' דיש לו כח למסור דעתו לחבירו ועיין בסמ"ע סי' ק"ה ס"ק א' משא"כ היכא שהמשלח ציוה לו לתפוס דאז חל ענין השליחות מכח דעת המשלח. ועל המשלח ליכא למימר דאין לו כח כיון שחב לאחרים דהא הוא יש לו כח לתפוס ולא אכפת לי' במה שהי' חוב לאחרים כיון דלעצמו הי' תופס א"כ כשעושה השליח הרי השליח הי' תופס בכח ורשות המשלח שפי' מהני. רק כשתופס מעצמו א"כ הוי ענין השליחות מה שהוא מוסר דעתו וכחו למשלח וכה"ג היכא שמגיע עי"ז חוב לאחרים לא נתנה לו התורה כח שיהי' לו רשות לזכות לזה ולחוב לזה וא"ש דעת רש"י דאע"ג דשליח מהני אפי' בשחב לאחרים דהוי כמשלח ממש. מ"מ זכי' מטעם שליחות לא מהני במקום שחב לאחרים ודוק. וא"כ לא נשאר להקשות על רש"י רק מעובד' דיימר בר חשו במס' כתובות דשם מוכח להדיא דע"י שליח נמי לא מהני: