תבואות השדה חלק ב עד

דחיוב' דהלוה תלוי בחזר' המשכון כסברת הרמב"ן והנה לעיל באות ד' כתבנו דאם הוי ס"ל שיעבוד' דאורייתא וודאי אין חיוב הלוה תלוי בחזר' המשכון כלל דנכסי הלוה אשתעבד להמלוה. והנה הבאתי לעיל אות כ"ו דאי הוי ס"ל דחיוב הלוה תלוי בחזר' המשכון אז מהני בפירש שיפסיד כל החוב משא"כ אי אין תלוי בחזר' המשכון הו"ל כא"י אם פרעתי. והנה הי' נ"ל מסברא דאפי' למאן דס"ל של"ד הי' רק מישראל לישראל אבל מעכו"ם לישראל לכ"ע שיעבוד' דאוריית'. וכבר כתבתי מזה במקו"א. ואח"כ ראיתי בשו"ת להגאון ר' יודא אסאד ח"ב סי' קפ"ז שכ' נמי להדי' דמעכו"ם לישראל לכ"ע ש"ד. ויש להסביר הדבר דבאמת אפי' גזל העכו"ם היה מותר אי לאו משום חילול השם. וא"כ הכא בנכרי שהלוה מישראל במה שאנו אומרי' שנכסיו משיעבודי' לישראל המלוה ל"ש חילול השם. וא"כ אין תלוי חיובא של הנכרי הלוה בחזר' המשכון כלל וא"כ לא שייך דשמואל בנכרי כלל ולכך שפיר ס"ל דאינו עובר ועוד י"ל בפשיטות עפ"י מ"ש לעיל אמאי יתחייב המלוה כלל מדין שומר ואמאי לא נימא דמסתמא לא ניחא לי' להמלוה שיהי' עליו שומר וא"כ אע"ג דקנוי לו המשכון לקצת דברים מ"מ אנן סהדי דלא ניחא לי' לאינש שילוה מעותיו ויהי' שומר על המשכון רק כבר כתבנו לעיל באות י"ד דאע"ג דאפי' שואל יוכל להתנות שיהי' פטור מ"מ גבי המלוה אם המשכון קנוי לו והו' לא יתחייב באחריותו כלל הו"ל כרבית וא"כ א"ש דהיינו דווקא בישראל משא"כ במלוה לנכרי דמצוה ליקח רבית אמרי' אנן סהדי דלא ניחא לי' להמלוה שיהי' המשכון באחריותו שיהי' שומר עליו אפי' אם יש לו תועלת קצת במה שהמשכון בידו מ"מ מה שהי' לו לגריעות' דהמלוה אינו חפץ בו וא"כ הוי כפירש שלא יפסיד ואין כאן שום אחריות על הישראל ולכך אני עובר. אמנם התוס' כאן תירצו דרק באחריות גניבה אינו עובר אבל אם הי' באחריותו גם אאונסין עובר וי"ל מסברא דאונסין קנוי' לו לגמרי ושיטת הפוסקים לענין חמץ בב"י נתבאר באו"ח סי' ת"מ והארכנו בזה במקו"א בס"ד ודו"ק: (כט) כבר הבאתי לעיל באות ד' דעת הה"מ פ"י מהלכ' שכירות דלשמואל חייב אפי' באונסין אם נאנס המשכון. אמנם השטמ"ק במס' ב"מ הביא שיטות הפוסקים בזה דשמואל אינו מחדש שום דבר רק דמשכון דלא שוי הוי לענין שיפסיד כל החוב כמו במשכון השוה אבל לענין איכות השמיר' גם לשמואל אפשר דלא הוי רק ש"ש ופטור באונסין או אפילו רק ש"ח ואינו חייב אלא בפשיעה. אמנם מה שקשה על הה"מ הי' דאי נימא דלא אפש"ל סברת שמואל דהפסיד כל החוב במשכון דלא שוה רק אי חייב גם באונסין כמ"ש הלח"מ שם א"כ קשה לשמואל ממתני' דמס' ב"מ הלוהו על המשכון ש"ש דמשמע דאינו חייב באונסין והגמ' שקל וטרי במס' ב"מ אי מתני' דהתם אתי' כר"א נמי ואח"כ רוצה לומר דמתני' כר"ע ור"ע כשמואל ולשיטת הה"מ בלא"ה מתני' לא אתי' כוותי' דשמואל. ונ"ל די"ל דעיקר טעמא דשמואל הי' משום דכיון דחזינן דהמלוה נחית ליקח משכון דלא שוה מה שאין דרך המלוים כך אמרי' דסבר וקבל כמ"ש רש"י ונתחייב בשמיר' יתירת' כיון דכבר מוכח מדעתו שאין מדקדק נגד הלוה וכמה דמפרשינן לגירס' ר"ח ור"ת או שמואל איירי בפריש אמרי' לשיטת רש"י אפי' בלא פריש דסבר וקבל וא"כ ה"ד היכא דלוקח המשכון דלא שוה דעכ"פ חזינן שהמלוה עושה נגד הלוה יותר מכפי הראוי לחיובו דבאמת אם הלוה אינו בטוח לו אינו מחוייב להלו' לו יותר מכסוי המשכון. לכך אמרי' דלענין זה נמי מקבל עליו שהלוה לא יפסיד כלום אפי' באונסין משא"כ מתני' דמס' ב"מ דמסתמא מיירי במשכון השוה דאז לא ניכר שהמלוה רוצה לעשות איזה יתר שאת להלוה בכה"ג שפיר שבקינ' אדינא ולא הוי רק ש"ש. ובהכי ניחא נמי מ"ש הג"א שם דשמואל לא שייך רק בשעת הלואה ולכאורה אדרבה מצינו דשלא בשעת הלואה הוי טפי באחריותו לשיטת רש"י דשלא בש"ה קני אפי' לאונסין ובש"ה רק ש"ש וא"כ דשמואל הוי אפכא דבשעת הלואה קני אפי' לאונסין רק לפימ"ש א"ש דעיקר טעמא דשמואל הי' רק משום כיון דחזינן דהמלוה מטוב עם הלוה שמלוה לו יותר מכשוי המשכון ה"נ אמרי' דסבר וקבל אפי' לאחריות אונסין ושיפסיד כל החוב וא"כ ה"ד בשעת הלואה משא"כ בשלא בש"ה א"כ אינו מוכח כלל שהמלוה מטיב עמו לפנים משוה"ד דבשלא בש"ה מוכרח ליקח כל מה שימצא אפי' אינו שוה כנגד חובו לכך בכה"ג שפיר מוקמינ' אדינא ואסברא חיצוני דלא הוי רק ש"ש וגם שלא הפסיד רק כנגד המשכון ודו"ק: (ל) שיטת הרמב"ן במלחמות במס' שבועות דהא דר' יצחק הי' אפי' בשעת הלואה והא דאמרי' בגמ' ותסבר' אימור דאמר ר' יצחק הי' בדרך דחיה אבל לדינא אפי' בשעת הלוא' נמי קני משכון ועי' בשטמ"ק מס' ב"מ שהביא ראי' ממס' גיטין ל"ז דהמלוה על המשכון אינו משמט ואמרי' הטעם דקני לי' מדר' יצחק אלמא דר"י אפי' בשעת הלואה נמי מיירי. והנה באמת צריך להבין סתיר' הסוגי' דמס' שבועות ומס' גיטין דכאן אמרי' בפשיטות ותסבר' דאין שום הו"א לומר דר"י איירי בשעת הלואה נמי ובמס' גיטין משמע דאין חילוק כמ"ש הראשונים. ולענין קידושין במשכון בשעת הלואתו עי' באה"ע שהביא בזה ב' דעות ברמ"א שם סי' כ"ח סעיף י"ב משמע דלהמחבר ס"ל דקני משכון אפי' בש"ה ונ"ל דהנה הקצה"ח סי' ע"ב ס"ק ב' הביא בשם הנמ"י דמשכנו שלא בשעת הלואה כיון דמלוה אינו קונה במה יקנה דמשיכ' לא מהני לקנות שאין המטלטלי' נקנית במשיכה למשכון בעלמא וא"כ י"ל דקרא דר' יצחק לא אצטריך רק לשלא בש"ה כיון דליכא נתינ' מעות ומשיכה לא מהני היכא שאינו קונה גוף החפץ וס"ד דלא קני המשכון לכך אצטריך קרא דר' יצחק משא"כ בשעת הלואה כיון שניתן מעות פשיטא דקני דבמעות יוכל לקנות שפיר אפי' אם אינו קונה גוף החפץ דמעות מהני בכל גוונא לקנות וא"כ ילפינן שפיר דקונה משכון בש"ה מכ"ש מבשלא בשעת הלואה דבשעת הלואה קני טפי כיון דאיכא מעות. אמנם הריטב"א במס' קידושין י"ג כתב דמאן דס"ל של"ד הטעם משום שאין קנין לחצאי' ושיעבוד הא רק קנין לחצאי' וא"כ לפי"ז היה צריך לומר דבמשכון ליכא שום קנין מה"ת כיון דמה"ת לא שייך קנין לחצאי' למאן דס"ל של"ד ולפי"ז צ"ל דהא דר' יצחק דקנו משכון הי' רק גזה"כ (הגם הש"כ בסי' ע"ב ס"ק ט' לא רצה לומר דהוי גזה"כ מ"מ מהרבה ראשונים נראה דהא דר"י הוי גזה"כ) וא"כ בש"ה דליכא קרא באמת לא קני משכון: וא"כ א"ש דבמס' שבועות וכן במס' ב"מ דקשקיל וטרי הגמ' אי ס"ל דשמואל ואח"כ הביא הא דר' יצחק ושמואל ס"ל של"ד וגם בעי' לאוקמ' דר' יצחק אליב' דר"ע ור"ע ס"ל של"ד כמ"ש לעיל באות י"א בס"ד א"כ לא מצינו קנין לחצאי' ושפיר אמרי' דאע"ג דשלא בש"ה גלי קרא דקני משכון הי' רק גזה"כ אבל בש"ה באמת לא קני. אמנם במס' גיטין שם רבא משני לי' הטעם דאינו משמט משום דקני משכון א"כ שפיר י"ל כיון דרבא ס"ל ש"ד כמ"ש התוס' מס' גיטין נ' ע"א ד"ה כיון ע"ש וא"כ מצינו קנין לחצאי' ושפיר י"ל דמשכנו בש"ה וודאי קונה כיון דאיכא מעות וקרא