תבואות השדה חלק ב סט

שום שייכות עם המשכון. והלכך נשבע המלוה שבועת שומרי' על המשכון. והלוה משלם ול"ש לומר דלמא לגובינ' נקטי' והו"ל ש"ש וא"כ המלוה חייב לשלם בעד המשכון דזהו אינו דטענת הלוה הו"ל כא"י אם פרעתי. אמנם ר"ע ס"ל דלא מפקינן ממונ' מספיק' ומה נמלץ מאוד לשון ר"ע יכול שיאמר לו כלום הלויתני אלא על המשכון כלומר אע"ג דבאמה יש ספק בדעת המלוה או לזכרון נקטי' או לגובינא מ"מ הלוה יכול לטעון כך דלמא רק על המשכון הלויתני וא"כ לגובינ' נקטי' והו"ל ש"ש. ודו"ק: (יא) וא"כ עיקר פלוגת' דר"א ור"ע הי' דלר"א הו"ל הלוה כא"י אם פרעתי ולכך פטור המלוה מתשלומי המשכון די"ל דרק לזכרון נקטי' ולר"ע לא הו"ל הלוה כא"י אם פרעתי משום דהמלוה חייב לו נגדו תשלומי המשכון ואע"ג דדלמא רק לזכרון נקטי' וליכא חיוב על המלוה י"ל דר"ע ס"ל כמ"ש לעיל באות ד' בשם הרמב"ן מה שהובא בר"נ מס' שבועות במתני' דחיובו של הלוה הלוי במשכון וכל כמה שהמשכון היה בעין אין הלוה חייב כלום. וא"כ עכשיו גם כשנאבד כיון שאנו מסופקי' אם נאבד בגוונא דחייב המלוה דהיינו שהי' בידו לגובינא או בגוונא דפטור המלוה דהיינו שרק לזכרון היה אצלו אין לחייב הלוה מספק ואין לומר דהו"ל בא"י אם פרעתי דזהו אינו דכל זמן שהמשכון היה קיים ביד המלוה לא היה ללוה חזקת חיוב כסברת הרמב"ן וא"כ גם עכשיו שנאבד המשכון ויש צד לומר שהמלוה חייב בתשלומי דמי המשכון אי נקיט לי' לגובינא א"כ לא הוי כא"י אם פרעתי ודו"ק. ובפרט לפימ"ש לעיל באות ד' דסברת הרמב"ן דחיובו של הלוה תלוי במשכון הי' א"ש למאן דס"ל של"ד וליכא רק שיעבוד הגוף א"כ בוודאי א"ש אליבא דר"ע לפי מ"ש בס' מלא הרועים ערך ש"ד אות כ"א דר"ע ס"ל של"ד א"כ ממילא לא הו"ל כא"י אם פרעתי כיון שאפשר שהמשכון נקיט ליה לגובינ' וז"ש יכול שיאמר לו כלום הלויתני כמ"ש ואין לחייב הלוה מספיקא. וא"כ מתורץ קושי' השטמ"ק אחת לאחת שמה שהקשה וכי משום דנקט לגובינא יהי' ש"ש לא קשה דרש"י מוכרח לומר דנקטי' לגובינא דאי הוי ידעינן בבירור דרק לזכרון נקטי' לא הוי ש"ש לכ"ע לא משום פרוטה דר"י ולא משום דרבי יצחק כמ"ש לעיל ול"ק נמי למה דחוק הגמרא בטעמא דר"ע או משום דרבי יוסף או משום דרבי יצחק ולא נקיט משום דנקיט לגובינא דבאמת טעמא דנקיט לגובינ' אינו מועיל להיות ש"ש כמ"ש השטמ"ק רק ע"י דנקיט לגובינא ממילא הוי ש"ס או משום דרבי יוסף או משום דרבי יצחק דאי הוי ידעינן בבירור דנקטי' רק לזכרון לא היה שייך לא דר' יוסף ולא דר' יצחק כמ"ש לעיל, ומשו"ה נקט רש"י טעמ' דלגובינ' כדי שנדע באיזה סברא פליגי ר"א ור"ע ואנהרונהי לעייני' דבאמת בזה תלוי עיקר פלוגתא אי לגובינא או לזכרון היכא שיש לספק למה נקטי' אמנם אי ידעינן בבירור בין לר"א בין לר"ע לכ"ע אי לזכרון נקטי' לא הוי ש"ש ואי לגובינא הו"ל לכ"ע ש"ש אפי' לר"א ולא נחלקו רק בסתמא וכמ"ש לדייק מלישנא דר"ע דאמר יכול שיאמר לו כלום הלויתני ודוק: (יב) ומעתה לפי מ"ש דטעמא דר"א דס"ל דאמרי' דלא נקטי' רק לזכרון ולא נעשה ש"ש הו' משום דהו"ל הלוה כא"י א"פ א"כ מתורץ נמי מה שהקשו התוס' והראשונים א"כ אמאי ס"ל לר"א כמתני' דהמלו' על המשכון אינו משמט כיון דלא נקטי' רק לזכרון ולפי דרכנו ממילא לא קשה דבוודאי לענין שהמלו' יסיי' כש"ש שפיר אמרי' דפטור דדלמא רק לזכרון נקטי' וכיון שאין החוב של הלוה תלוי כלל בחזר' המשכון הו"ל כא"י אם פרעתי משא"כ לענין שישמט החוב בשביעית מצי המלוה לטעון לגובינ' נטלתי המשכון וא"כ איך יוכל הלוה להוציא ממנו ומה שהחוב יותר על המשכון באמת משמט ועי' בר"מ פ"ט מהלכ' שמיטה הלכה י"ד. וא"כ ארכבי' למלוה אתרי רכשי דהיכא שהמשכון קיים אין שביעי' משמטת דיכול לומר אנא לגובינא נקטי' ובשאר שני שבוע היכא שנאבד המשכון יוכל לומר רק לזכרון נקטי' ואע"ג שהלוה מסופק מ"מ חיי' דהו"ל כא"י אם פרעתי כמ"ש הפנ"י וכמ"ש מסברא משים דחייבו של הלוה אינו תלוי כלל בחזר' המשכון דמשו"ה ס"ל לר"א ישבע המלוה דאלא"ה האיך מצינו נשבע ונוטל זולת השנויי' במשנה דמס' שבועות פר' כל הנשבעי' וע"כ דחיוב חזר' המשכון וחיוב פרעון של הלוה הם שתי ענינים אליבא דר"א ושפיר הו"ל כא"י אם פרעתי. ולר"ע דס"ל דחיוב פרעון של הלוה תלי' בחזר' המשכון א"כ שפיר היכא שאנו מסופקים אם המלוה יתחיי' באחריו' המשכון או לא פטור הלוה דמספיקא אין להוציא ממון וכל זה גלה לנו רש"י ז"ל במה שפירש דתלי' אי אמרי' דלגובינא נקטי' או רק לזכרו' דברי' ומתורצים כל הקושיות בס"ד: (יג) במ"ש בדעת רש"י דנקיט לגובינא דכוונתו דעי"ז קנו לי' מדר' יצחק ראיתי בחי' פנ"י שכתב דע"כ א"א לומר דכוונת רש"י הי' משום דקני ליה כדר"י דא"כ לדעת רש"י גם באונסי' מחיי' וא"כ מתני' דקתני ש"ש לא אתי' כוותי' דהא משום דר"י באונסי' נמי מחיי' ולע"ד לא קשה מידי דהנה כבר כתב הש"כ בסי' ע"ב ס"ק ט' דאע"ג דקני ליה לאונסי' היינו בכדי חובו שהפסיד החוב אפי' באונסי' אבל מה שמשכון שוה יותר לא הוי רק ש"ש עי"ש והדבר מבואר מסברא ג"כ דוודאי מה שהיה כנגד החוב קנוי לי' בקנין גמור אפי' לאונסי' משא"כ מה ששוה יותר זה לא נקנה לו רק מ"מ ניחא ליה במה ששו' יותר כי סתמ' דמלתא אם המשכון שוה יותר ישתדל הלוה טפי לפדותו ולכך נעשה עליו ש"ש עכ"ד וא"כ א"ש דמתני' קתני הלוהו על המשכון ש"ש ומיירי בכל המשכון ועל כל המשכון בוודאי לא מחיי' באונסי' ונקט ש"ש דעכ"פ ש"ש הי' אבל באמת לענין מה שהי' כנגד החוב בוודאי קני אפי' לאונסי' ולר"ע מפרשינ' אבד המשכון אפי' באונס כמ"ש הש"כ שם ואבד מעותיו אפי' באונס ומתני' דהוי רק ש"ש הו' משום דמיירי על כל המשכון אפי' ביותר מכדי חובו דבזה בוודאי לא מחיי' באונסי' וא"כ א"ש דברינו מ"ש לעי' דהא דנקט רש"י בסברת ר"ע משום דנקט ליה לגובינ' דהיינו דרק משו"ה יוכל להיות ש"ש או משום דרב יוסף או משום דרבי יצחק משא"כ במפרש להדיא דרך לזכרון נקטי' גם לר"ע לא שייך לא דרבי יוסף ולא דרבי יצחק וכמ"ש לעיל בס"ד ודו"ק: (יד) בתוס' ד"ה דברי הכל תוס' מפרשים דסיפא דבריתא אבל הלוהו אלף זוז בשטר דשטר דנקט הי' לאו דווקא רק משום דבשטר מסתמא לוקח המשכון אח"כ ואין חילוק בין בשטר או שלוה בשטר רק כל החילוק הו' בין בש"ה לשלא בשעת הלואתו. אמנם דעת רש"י הו' דשטר דנקט הוא דווקא דכיון דנקט שטר ומשכון מסתמא נקיט לי' לגובינא והקשו התוס' לפרש"י א"כ אמאי לא משני מתני' בשטר דמוד' ר"א ותירצו ע"ז דאי מתני' מיירי בשטר לא הוי פליג ר' יהודה דמסתמא לא יחלוק על ר"א והקשו המפורשים המהרש"א ומהר"ם דא"כ כי משני דמתני' מיירי בשלא בשעת הלואה נמי קשה דר"י פליג על ר"א ור"ע ותירץ המהרש"א דר"י לא פליג רק על התו' דס"ל דר"א מודה בשלא בשעת הלואתו דהוי ש"ש ע"ז פליג ר"י וס"ל דר"א אפי' בשלבש"ה ס"ל דהוי רק ש"ח אמנם התוס' דמפרשים סי' פ' דברית'