תבואות השדה חלק ב סו

דס"ל מ"ה מ"ל הכא מ"ל התם משום דעל שעת שאולה נקנה הדבר לשואל ודידיה מתה וה"נ כיון שהמשכון נקנה לו ממילא חייב באחריותו וא"כ ל"ק קושי' המלחמות למה יהי' חייב באונסין כיון שאין כל הנאה שלו דזה אינו דכל דהאחריות הו' לא משום קבלת שמירה רק משום שהחפץ קנוי לו ממילא הו"ל כבעלים ממש וחיי' באונסין ומה נמלצו בזה דברי רש"י מס' פסחים ל"א ע"ב ד"ה קונה משכון וז"ל כל ימי הלואה המשכון קנוי לו ואם נאנס חייב באונסין שאינו עליו לא כש"ח ולא כש"ש לפטוריה מאונסין אלא כולו ברשותו ובשמירתו היה עומד עכ"ל ויש כאן קצת אריכות דברים ובפרט במ"ש שאינו לא כש"ח ולא כש"ש לפטורי' מאונסין מה בעי רש"י בזה ולפימ"ש א"ש דרש"י בא לתרץ קושית המלחמות דלמא יהיה חייב באונסין ואין כל ההנא' שלו ולכך כתב דבשלמא ש"ח וש"ש שאין החיוב אחריות מצד קנין רק מצד קבלת שמירה ולכך אמרי' דלשמירה מאונסין מסתמא לא קבלו עליהם משא"כ כאן גבי משכון בוודאי ברצונו לא היה מקבל שום שמירת המשכון ורק משו"ה היה באחריותו משום שקנוי לו וא"כ ממילא הו"ל כבעלים ושפיר חייב באונסין וז"ש רש"י כל ימי הלואה המשכון קנוי לו וכו' אלא כולו ברשותו ובשמירתו וא"כ כיון דלאו מצד קבלת שמיר' נכנס בקבלת אחריות רק מצד הבעלים א"כ ממילא הו"ל ברשותו אפי' לאונסין ול"ק קושי' המלחמות: (ב) מ"מ י"ל הא דאמרי' דמשום שיש לו בו קנין הו"ל כבעלי' וקנוי ליה לאונסין כמי היינו דווקא במלוה על משכון כיון שיש צד שיהיה קנוי לו עולמים ג"כ דהיינו אם לא יפרע לו ושיעבוד יש לו עליו עכ"פ משא"כ בשוכר אע"ג שקנוי לו כל ימי שכירותו מ"מ כיון שקנין הגוף אין לו בשום צד לכ"ע לא הוי באחריותו לאונסין רק לכל היותר שומר שכר. וכן משכנו בשעת הלואתו כיון שלא קנוי לו נמי לא הוי שלו לענין אונסין. ויש להבין בזה מה דמסקינן בסוגיא בפלוגתא דר"א ור"ע במלוה הצריך למשכון ופרש"י להשתמש בו דר"א סבר כיון דצריך לו לאו מצוה קעביד וא"כ איכא פרוטה דר' יוסף ור"ע סבר מצו' קעבד. וקשיא לי א"כ אמאי אמרינן דרבא וודאי תנאי הוא הא לרבה נמי מצי סבר אפי בר"ע והא דס"ל לר"ע אבד המשכון אבדו מעותיו הוא משום דכיון דמשתמש בו הו"ל כשוכר עכ"פ ור"ע ס"ל שוכר כש"ש דמי ור"א ס"ל דשוכר הו"ל כש"ח ופליגי בפלוגתא דר"מ ור"י אי שוכר כש"ח או כש"ש אבל שכר מצו' לכ"ע לית להו ושוב ראיתי בס' תורת חיים שהקשה ג"כ לדעת רש"י אע"ג דלא הוי מצוה מ"מ לא גרע משוכר. אמנם לדברינו א"ש בס"ד דהנה לכאורה יש לעיין באיזה סברא פליגי אי שוכר כש"ח או כש"ש ונ"ל דהנה לכאורה היה מקום לומר דשוכר לא יהיה כש"ש דבשלמא ש"ש שמקבל שכר שמירה בוודאי נוכל לומר שנכנס להשתעבד לשמור מגניבה ואבידה משא"כ שוכר אינו נוטל שום שכר ומה שמשתמש בהחפץ נותן עבור זה שכר להבעלים א"כ מסתי' שיהיה כש"ח אבל לא כש"ש. וצ"ל דמ"מ כיון שקנוי לו החפץ כל ימי שכירותו ואין הבעלים יכולים לחזור כל משך זמן השכירה שפי' אמרי' דהוא באחריותו מתורת בעלי' ובתורת קנין אע"ג שהוא לא נכנס להשתעבד רק מכיון שעכ"פ אין לו בו צד קנין עולם לכך לא הוי ברשותו רק בגו"א ולא באונסי' ובזה יש להבין מ"ט מחליף רב' בר אבוה ותני דר"מ ס"ל כש"ש ור"י ס"ל כש"ח ולא ניחא ליה כדתנן ר"מ אומר ש"ח ר"י אומר ש"ש. רק די"ל דהך מילתא אי נימא דע"י שקנה החפץ לזמן שכירותו יהיה בבעלים באחריות שמירה תליא בהא אי אמרי' קנין פירות כקה"ג הו"ל כבעלי' ואי לאו כקה"ג לא הו"ל כבעלי'. והנה ר"מ ס"ל ק"פ כקה"ג ור"י כפי הנראה ס"ל לאו כקה"ג דמי עי מס' גיטין מ"ח ע"א ולכך לא ניחא ליה לרבה בר אבוה כדתנן דלר"מ כש"ח דהא כיון דס"ל לר"מ כקה"ג דמי א"כ הו"ל טפי כבעלי' מלר"י דס"ל לאו כקה"ג דמי וכיון דגבי שוכר ע"כ ליכא חיוב שמירה מתורה שנכנס להשתעבד לשמירה דכאן ל"ש לומר שהתורה ירדה לסוף דעתו ולמה ירצה להשתעבד לשמירה והיה נותן שכר שימוש החפץ וע"כ רק מתורת בעלי' קאתינ' עליה להתחייב באחריותו ולכך ניחא טפי שומר דלר"מ דס"ל ק"פ כקה"ג דמי הו"ל כש"ש דאז שייך חיוב שמירה מתורת בעלים ולר"י דס"ל לאו כקה"ג דמי לא הוי בגדי בעלי' ומרצונו לא נכנס לחיוב שמירה ולכך לא הוי רק כש"ח ודוק: (ג) אמנם כן ה"ד בשוכר דעלמא שהחפץ קנוי לו עכ"פ כל ימי משך שכירותו שלא יכלו הבעלי' לחזור שפי' הו"ל כבעלי' ולכך חיי' באחריות גו"א עכ"ד משא"כ במלו' אע"ג שמשתמש במשכון אין שם בעלי' עליו כלל עכ"פ דהא פשיטו שאם הלוה רוצה לחזור לו מעותיו אפי' תוך זמן ההלואה מחויי' להחזיר לו משכנו. ולכך כל היכא דלא קנוי לי' המשכון אי מדר' יצחק. אי משום פרוטה דר' יוסף שיהיה כש"ש לא הוי ש"ש משום שוכר דהא המלוה מסתמא אינו רוצה להשתעבד לשמירת המשכון כמ"ש. וגם בגדר בעלים לא הוי כלל כיון שאינו נקנה לו לשום זמן דהלוה יכול לחזור בכל שעה שירצה ולכך שפיר אמרי' דכל היכא דליכא משום פרוטה דר"י לא הוי ש"ש דלא דמי לשוכר ומתורץ קושי' התורת חיים ודו"ק: (ד) הנה אי אמרי' היכא שהמשכון בעין אם אין המלוה מחזיר לו המשכון אין הלוה מחוייב בשום תשלומין אפי' במה שהחוב עודף על המשכון הי' פלוגת' הרמב"ן והר"נ במתני' דמס' שבועות גבי המלוה אומר שקל הי' שוה ולוה אומר ג' דנרים חייב והקשה הרמב"ן אמאי הו"ל מודה במקצת והא כ"ז שלא נשבע המלוה שאין המשכון ברשותו אין הלוה חייב לו כלום וא"כ בשעה שיצאה הודאה מפיו עדיין לא הו"ל מב"מ ותירץ הרמב"ן דכיון דמ"מ בעיקר החיוב מודה לי' הו"ל כמב"מ. אמנם הר"נ ס"ל דוודאי אין חיוב ההלואה תלוי כלל במשכון רק אפי' אם המשכון קיים מ"מ העודף מה שהחוב יותר על המשכון חייב הלוה למלוה אע"ג שהמלוה עובר בלא תחמוד אם אין רוצה להחזיר המשכון דכיון דלא קיי"ל כשמואל דבמשכון דלא שוה אם אבד המשכון אבדו מעותיו אין חיוב ההלואה תלוי במשכון כלל רק במה שכנגד המשכון א"נ כל שהלוה מודה שהמשכון לא הי' שוה רק ג' דנרים והחוב היה סלע הו"ל מב"מ גמור עי"ש בר"נ שהאריך מ"מ הא וודאי דאליב' דשמואל דס"ל דאפי' במשכון דלא שוה אם נאבד אבד כל החוב הר"נ נמי מודה דה"ה אם המשכון קיים כל זמן שהלוה אינו מחזיר המשכון ליכא שום חיוב על הלוה. ועפי"ז היה מקום לבאר דברי הה"מ פ"י מה"ש שכתב דלשמואל דס"ל אבד קתא אבד אלפי זוזי דה"ה אם נאבד באונסי' נמי הפסיד המלוה החוב. וכבר תמה שם בלח"מ דמנ"ל הא. ובאמת במס' ב"מ הביא השטמ"ק בשם הרבה ראשוני' דהך דשמואל אין לו ענין כלל אם הוי כש"ח או כש"ש או באונסין ושמואל לא חדש לנו יותר רק לענין מה דס"ל שהמשכון הוי באחריות המלוה או כש"ח או כש"ש ס"ל לשמואל דמשכון דלא שוה הו"ל כמשכון השוה אבל לומר דלשמואל יהי' המשכון באחריותו אפי' לאנסי' זה אינו מוכח בדברי שמואל וא"כ מהתימ' על הה"מ מנ"ל דלשמואל חייב אפי' באונסין (ובפרט כיון דשמואל מיירי במשכנו בשעת הלואתו כמ"ש הד"מ להדי' בחו"מ בריש