תבואות השדה חלק ב סד

באמת גם הר"ח מודה דס"ל דאפי' למ"ד תבו"ב חייב הו' רק אם האונס בא מחמת הפשיע' דאי הוי חייב בכל גוונא א"כ ל"ש לומר מ"ה מ"ל הכא וכו' וא"כ ל"ק קושי' התוס' לר"ח דוודאי לרבא אביי מקשה שפיר כיון דלדידך ס"ל מ"ה מ"ל הכא. א"כ לא קשה כלל ממתני' כיון דמתני' מיירי במתה וא"כ מאי הקשו התוס' דלכך הוצרך לתרץ שנתנו לו רשות דאלא"ה הוי מתחייב בכל גוונא דזהו אינו רק לאביי משא"כ לרבא כיון דס"ל מ"ה מ"ל הכא ע"כ ס"ל דבעינן שהאנס יהי' מחמת הפשיע' דווקא ובלא"ה לא חייב א"כ לא קשה קושי' ר' אבא ממתני' אמנם הר"ח לשיטתו משום דלא ס"ל כרבא בטעמ' דשש"ל משום את מהמני' והיינו כמ"ש לעיל דס"ל של"ד וא"כ אני חייב רק משום דא"ל א"ר הו"ל כפושע א"כ ע"כ צ"ל דחייב אפי' אין הפשיעה מחמת האונס דאלא"ה רק דבעינן דווקא פשיע' מחמת אונס הדק"ל לא יתחייב השומר כיון דאכתי לא ברור שהאונס מחמת הפשיעה הו"ל כא"י א"כ ומ"כ דלאביי ס"ל בכל גוונא חייב למ"ד תבו"ב חייב ולא הוצרך לטעמא דהבלא דאגמ' רק למ"ד תבו"ב פטור וא"ש שיטת הר"ח: (יט) ועפ"ז א"ש מה דקאמר ומודה אביי דאי הדר' לבי מר' ומתה פטור מ"ט דהא הדר' לה ולכאורה יש לדקדק מדפריך מ"ט ע"כ דאיכא סברא לומר דאע"ג דהדר' מ"מ ההבל היה מזיק לה ומתה אח"כ אע"ג שלא מתה מיד א"כ קשה מה דקאמר אח"כ ול"ל הבלי דאגמ' קטלה אמנם לפי"ד א"ש דבאמת הוי ס"ד שיתחייב מיד בשעת הפשיע' כיון דאמרי' דאביי ס"ל כל היכא דפשע אע"ג שאין האונס מחמת הפשיעה נמי חייב וא"כ לא היה מהני מה דהדר' לבי מר' רק באמת אמרי' דע"כ אמרי' דמיד נתחייב ע"י פשיעתו הו' משום שכיון שיצאה מרשות השומר הרי תו אינו משתמ' לדעת הבעלי' והו"ל באותו שעה כאילו גזלה מהבעלי' דנ"ד שהי' ברשותו הרי הי' כאילו הי' ברשות הבעלים דפקדון ברשות' דמר' איתא וממילא מיד שמוציאה מרשותו או במסרו לאחר או בפשע ויצא' הרי הו' כאילו גזלה באותו שעה ונתחייב מיד בכל אונסי' אפי' שלא מחמת הפשיע' ולכך אי הדר' לבי מר' ממילא מיד הו"ל כאילו היתה ברשות הבעלי' ונפקע חיוב השומר ול"ל הבל' דאגמ' קטלה דאע"ג דמ"מ אפשר להיות שההבל מזיק לה מ"מ כיון דבמה שהדר' לרשותו נפקע חיוב השומר ממילא באיכא ספיקא אי מחמת הבל מתה או לא הו"ל כא"י אם נתחייבתי ועי' בריטב"א שהביא פירוש אחד בהדר' לבי מר' דהיינו לבית הבעלים ממש לבית המפקיד ודחה לה דהא בעינן חזרה לדעת הבעלים ומ"ש הו' נכון בס"ד. ואח"כ קאמר ומודה רבא כל היכ' דאגנבה ומתה דחייב ולכאורה קשה מאי קמל"ן ונ"ל דבא ליישב מה שהקשה הריטב"א והש"ע דאי אמרי' מ"ה מ"ל הכא א"כ למה יתחייב השואל במתה נימ' מ"ה מ"ל הכא ותירץ דהשואל קני לה מיד ולדידי' מתה וכיון דקני לה ממש הו"ל כמו שנגנבה דאז כבר נתחייב השומר בתשלומי הפר' ול"ש מ"ה מ"ל הכא לכך קאמר ומודה הב' דאי גנבה וכו' לאשמעינן דלא תקשה מכל שואל אמאי חייב אי אמרי' מ"ה מ"ל הכא דשואל הו"ל כמו שאם כבר נגנבה ואיכא עליו חיוב תשלומין ממש ודו"ק: (כ) והנה העולה ממ"ש בסוגיא בשיטת הר"ח הו' דר"ח נמי מודה דלרבה דס"ל מ"ה מ"ל הכא לא מחיי' בתבו"ב רק שהאונס מחמת הפשיעה רק לאביי דס"ל הטעם משום א"ר ולא ס"ל הטעם דאת מהמני' והוא משום דעל הספק מה שאין יכול לישבע לא הי' מתחיי' השומר. וא"כ ממיל' ל"ל דבפשיעה לא מתחייב רק אם האונס היה מחמת הפשיעה דא"כ הדק"ל כיון דהיה ספק אם היה מחמת פשיעה ליכא חיוב על השומר וע"נ דבטעמא דא"ר הו"ל פושע אפי' אם אין האונס מחמת הפשיעה וא"כ הני תרי פסקי דהיינו דקיי"ל כאביי בשש"ל הטעם משום א"ר ותבו"ב חיי' אפי' אם אין האונס מחמת פשיעה עולים בקנה אחד דאי ס"ל לל"ד א"כ בכל ספק חיוב על השומר לא יתחייב וא"כ ל"ש הטעם דאת מהמני' כמ"ש וע"כ רק משום א"ר חיי' וממילא צ"ל דמיד בשעת פשיעה נתחיי' אפי' אם האונס לא יהיה מחמת הפשיעה דמשעת פשיעה הו"ל ברשותי' ודוק: ועפי"ז א"ש מה דמתרץ רבא לאביי לדידכו דמתני' א"ר איכא לאותבא לדידי דאמינא את מהמני' לי ליכא לאותבא כלל והנה יש בכאן דקדוק עצום כיון דע"כ אביי שהקשה לרבא מהני אמוראי קמאי היינו ע"כ דרבא לא מצי לאפלוגי על אמוראי קמאי ר' אבא ור' אמי וא"כ מאי משני רבא לדידי ליכא לאותבא כלל דהא מ"מ קשה דמהני אמוראי לא ס"ל ע"כ כרבא ואם רבא יכול לחלוק עליהם אי הטעם משום א"ר או משום דאת מהמני' א"כ בפשיטות מצי ג"כ לחלוק עליהם דלדידהו דאותבא ממתני' לא ס"ל מ"ה מ"ל הכא ולרבא ס"ל מ"ה מ"ל הכא ומה לו להאריך כיון דמצי לחלוק עליהם ועי' בחי' הפנ"י מ"ש בזה והי' דקדוק עצום: (כא) אמנם להנ"ל א"ש דהנה באמת קשה דע"כ לא היה נעלם מר' אבא דאיכא תרי טעמי בשש"ל דחיי' או משום א"ר או משום את מהמני' וכיון דלטעמא דאת מהמנית לא היה קשה ממתני' כיון שהשוכר נשבע א"כ מאי מקשה ר' אבא באמת ממתני' וצ"ל דר' אבא הקשה אי ס"ל של"ד א"כ ל"ש טעמא דאת מהמני' כמ"ש דמשום ספיקא דלא מצי לאשתבוע אין לחייבו אי ס"ל של"ד כמ"ש לעיל באות ד' [ובפרט אי נימא דר' אבא ס"ל של"ד כמ"ש בס' מלא הרועי' ערך ל"ד אות י"ז ועי' בס' בית ועד לחכמים להגאון הנ"ל מ"ש בשם ס' יוחסי' דרב אבא בר ממל הי' סתם ר' אבא] וע"כ הטעם משום דאין רצוני וא"כ ממילא ר' אבא הי' אזיל אי אמרי' דמשום א"ר חיי' אפי' אי אין האונס מחמת הפשיעה כיון דכל עיקר קושייתו היה אי לא ס"ל הטעם דאת מהמני' כמ"ש רבא דלטעמא דאת מהמנית ליכא לאותבא כלל ממתני' ומ"ט לא ס"ל הטעם דאת מהמנית משום דס"ל של"ד ולא מחייב אי לאו משום דא"ר וא"כ ממילא ס"ל לר' אבא דהיכא דפשע חיי' אפי' אם אין האונס מחמת הפשיעה דאלא"ה ל"ש הטעם דא"ר לחיי' בשש"ל כיון דמ"מ אפשר שלא בא האונס מחמת פשיעה וא"כ א"ש דרבא הכי מתרץ באמת הני אמוראי ע"כ לא ס"ל הטעם דאת מהמנית ורק משום א"ר מחייבי בשש"ל וא"כ ממילא לא ס"ל מ"ה מ"ל הכא ולא קשה לדידי דאנא ס"ל ש"ד והטעם בשש"ל משום את מהמני' וא"כ ממילא אין מוכרח לומר דאפי' אין האונס מחמת פשיעה חיי' וזה כוונת רש"י ג"כ במ"ש: ומאי דנ"ל לא לר' אמי שני לי' כלומר דבאמת היה מצי ר' אמי לתרץ הכי דאין הטעם כלל משום א"ר ולא קשה ממתני' רק ר' אמי שני לי' למאי דניחא ליה כלומר אפי' אי ס"ל הטעם משום א"ר ונתחיי' אפי' אם אין האונס מחמת הפשיעה א"ש נמי דלא תקשה ממתני' דמיירי בשנתנו לו רשות להשאיל וא"כ לא קשה על רבא מהני אמוראי קמאי מתרי טעמי חדא כיון דהני תרי טעמי אי משום אין רצוני או משום דאת מהמנית תלי' אי ש"ד או של"ד א"כ ממילא לא קשה אי ס"ל לרבא ש"ד כמ"ש לעיל ועוד דבאמת י"ל דר' אמי הוי מצי לתרץ לר' אבא דקושייתו מעיקרא ל"ק ממתני' כיון דהטעם משום דאת מהמני'. והא דהוצרך ר' אמי לתרץ בשנתנו