תבואות השדה חלק ב סא

בא האונס וא"כ הו"ל כתחלתו בפשיעה וסופו באונס ע"י פשיעה דחייב או דלמא גם בבית הראשון הי' בא האונס ולא מחמת פשיעה. א"כ מה שאינו יודע לא הוי ע"י פשיעה רק הענין היה שלא נוכל לידע בזה שפיר דבכה"ג שלא נוכל לידע כלל ל"א משאי"ל משלם אפי' לדעת הר"מ דס"ל אפי' בלא הו"ל למידע אמרי' מתוך שאי"ל משלם עי' בש"כ חו"מ סי' ע"ב ס"ק נ"א ובש"ע חו"מ סי' צ' סעיף י' גבי אם השומר אינו יודע כמה הפקיד אצלו דהו"ל משאי"ל משלם ועי"ש בש"כ ס"ק ט"ז מ"מ התם הענין עכ"פ ראוי לידע ואפשר לידע משא"כ הכא שנדע אם הך אונס היה אירע ג"כ בבית הראשון או לא כיון דהשומר השני שמרו כראוי א"כ הו"ל אי אפשר לידע בשום אופן אם הי' בא האונס בבית הראשון ג"כ או לא בספיקא כי האי גם הר"מ ס"ל דאין לחיי' השומר הראשון מטעם ספק דלמא לא היה נארע האונס בביתו דלא דמי לצריפ' דאורבני דשם מ"מ אירע האונס באותו מקום ממש שפשע בו דהוי פשיעותה לענין נורא כמ"ש התוס' והראשונים משא"כ לחוש לספיקא דלמא בבית הראשון לא היה אירע האונס כיון דמצד הפשיעה לא בא האונס ובשום אופן אין לידע אם בבית הראשון לא היה בא האונס בספיקא כי האי אין לחייבו ודמי קצת למ"ש הט"ז ביו"ד סי' צ"ח ס"ק ו' לענין ספק דחסרון ידיעה דמה שאין שום אדם יוכל לידע מצרפינן לספק אע"ג שהי' מחסרון ידיעה א"כ ה"נ כיון דיש עדים ששומר השני שמר כראוי רק דאפשר דבבית הראשון לא הי' אירע האונס וזה א"א לידע בשום אופן לא נתחייב השומר הראשון דהא עכ"פ ליכא רגלים לדבר לתלות שהאונס בא מחמת הפשיעה ואין להוציא ממון מחזקתו. כנ"ל בישוב קושיא המח"א ועי' שם היטב ודוק: אמנם כן היינו דווקא אם יש עדים ממש על האונס שבאונס נאבד דאז ליכא שום ספק עכ"פ בגוף האונס אם מקרי אונס או לא דבזה אין העדים מצוי' לטעות שפיר פטור הראשון אע"ג דאפשר שבביתו לא הי' אירע אונס. משא"כ כי ליכא עדים רק שהשומר הראשון נשבע על האונס וכבר כתבנו ועין באות ד' להוכיח ממה דלא הימני' התורה בשבועה שומרים במקום שעדים מצוי' שהיה משום דהשומר יכול לטעות בשבועתו וסובר שהיה אונס ונשבע באמת ומ"מ טוען היה בדמיונו א"כ הוי כמו ב' ספיקות לחיי' השומר הראשון או דלמא אין זה אונס ממש והיה קרוב לפשיעה ב' אפי' אם הי' אונס ממש דלמא אם היה בבית שומר הראשון לא היה אירע האונס והוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס ע"י פשיעה בכה"ג שפיר ס"ל להר"מ דכל שיש כעין ס"ס שחייב השומר וכיון שפשע מתחלה כמ"ש המח"א דהר"מ ס"ל דשומר שמסר לשומר הו"ל פושע א"כ אשתעבדו נכסיו משע' התחלת הפשיעה כמ"ש לעיל ולכך ס"ל שפיר דלא מהני שבועת הראשון ג"כ רק ביש עדים ששמר כראוי השני דאז לא נשאר רק הך ספיקא דלמא אצל הראשון לא היה אירע האונס בזה שפיר פטור כמה שהארכנו בסברא בס"ד וזה חילוק נכון בס"ד בשש"ל בין אם יש עדים על האונסים או דליכא עדים רק שהשומר הראשון יוכל לישבע דלא מהני לדעת הר"מ דס"ל דשש"ל הוי פשיעה כיון דבאמת משעת פשיעה אשתעביד נכסי כמ"ש לעיל ודוק: (י) ונ"ל להביא ראי' למ"ש דלהר"מ לא מהני שבועת השומר הראשון רק דבעינן עדי' ממ"ש הר"מ פ"ד מהל' שאלה הלכה ח' וז"ל ואצ"ל אם מסר' לאחר הר"מ פושע וחייב אלא אם כן הביא השומר השני ראי' שלא פשע עכ"ל ומדכתב אלא אם כן וכו' משמע להדי' דבשום אופן לא יוכל לפטור שומר הראשון זולת כשיש עדים שנאנס' ביד השני וא"כ אע"ג דמדברי הר"מ בהל' שכירות פ"א במ"ש אם יש עדים ששמר' וכו' פטור אין ראי' כ"כ דשבועת שומר הראשון לא מהני די"ל כמ"ש הה"מ שם דה"ה אם השומר הראשון יכול לשבע נמי פטור מ"מ ממ"ש הלכ' שאלה בזה"ל דלא מפטר אא"כ הביא השומר השני ראי' שלא פשע משמע דשבוע' לא מהני אי משום כמ"ש בריש הסוגי' דהו"ל מ"מ כא"י אם פרעתיך כיון דהשומר הראשון אינו יודע עכ"פ אם לא שלח יד השומר השני. או משום כיון דעכ"פ פשע השומר הראשון במה שמסרה לאחר כמ"ש להדי' בפ"ד מהל' שאלה הלכה ח' דהוי פושע וא"כ הוי כמו תחלתו בפשיעה וסופו באונס כקושי' המח"א שהבאתי באות ח' והעליתי דשבועת השומר לא מהני כיון דאפשר עכ"פ דבבית השומר הראשון לא הי' אירע האונס וכמה שהארכנו לעיל בס"ד לחלק בין שבועת השומר לעדים ודו"ק: (יא) אמנם אכתי יש לדון במה שהערתי לעיל באות ג' דלכאורה לענין מה שאין השומר הראשון יודע אם לא שלח יד השומר השני הי' לנו לומר דלא הוי כא"י אם פרעתיך כמ"ש הלח"מ פ"א מהל' שאלה הלכה ב' בשם הרא"ש דאחזוקי אנשי ברשיעי לא מחזקינן וא"כ נימא מסתמא לא שלח בה יד ולא כמ"ש לעיל אות א' בשם שו"ת עדות ביהוסף סי' ל' דצריך ראי' שלא שלח יד השומר השני. והנה ראיתי בשו"ת לחם רב לבעל לח"מ סי' קפ"ב שכ' דא"צ ראי' על שליחות יד והביא דברי הרא"ש שהבאתי. ואח"כ הביא ראי' מדברי הר"מ גופ' דא"צ ראי' על שליחות יד ממ"ש הר"מ גופ' פ"ו מהל' שאלה הלכה ג' וז"ל ש"ח שהביא ראי' שלא פשע פטור משבועה ואין אומרי' שמא שלח בה יד קודם שיאבד עכ"ל הרי להדי' דעל שליחות יד אין לחוש כלל. וא"כ נסתרי' דברינו הנ"ל מ"ש דלא מהני שבועת שומר הראשון משום דלמא שלח יד השני כיון דאין לחוש על שליחות יד. אמנם נראה דאין מדברי הר"מ אלו ראי' מ"ש דמוכח להדי' מדברי הר"מ דלא מפטר שומר הראשון רק בעדים שהרי כתב כן להדי' פ"ד מהל' שאלה הלכה ח' אא"כ הביא ראי' וכו' והא דכתב בפ"ו דאין אומרי' שמא שלח יד הענין הי' כך דשליחות יד בפקדון וודאי הוי גזלן ורשע כמ"ש הרא"ש ואחזוקי אנשי ברשיעי לא מחזקינן אמנם כן וודאי לענין השומר הראשון שפיר כ' הר"מ פ"ו מהלכות שאלה דא"צ ראי' על שלא שלח יד דאמרי' להמפקיד מסתמא כיון שהפקדה אצלו מסתמא יודע אתה שאינו רשע וגזלן ולכך מכיון שהביא ראי' שלא נאבד' בפשיעה תו לא חשדינן לי' על שליחות יד דהו' עצמו הימני' בכך דאם לא היה מוחזק אצלו לנאמן לא היה הפקיד אצלו רק לענין פשיעה צריך שבועה כיון דהוי ענין שמצוי לטעות כמ"ש לעיל באות ז' בס"ד משא"כ לענין השומר השני שפיר אומר לו המפקיד הך לא מהימן לי כלל וא"כ אע"ג דאחזוקי אנשי ברשיע' לא מחזקינן מ"מ כיון שאתה חייב לי למסור פקדוני לידי ואת בע"ד דידי לא תוכל לפטור זולת בראי' ברורה ואין אני סומך על חזקתו של זה שלא שלח בו יד. ומדוייק הלשון בגמר' את מהמני' לי בשבוע' הך לא מהימן לי בשבוע' והך בשבוע הי' לכאורה יתיר לשון דפשיט' דבשבוע' מיירי רק לפי דברינו א"ש את מהמני' לי אם תשבע שלא פשעת שוב אין אני חושדך על שליחות יד דאת מוחזק לאיש מהימן לענין שליחות יד הך לא מהימן לי בשבוע' כלומר אפי' בשבוע' אם גם אתה תוכל לשבע על האונס אבל הו' לא מהימן לי וא"כ עדיין אני חושדו על שליחות יד ועל זאת אין אתה יכול לישבע וז"ש רש"י ד"ה האיך לא מהימן ואני אומר שישנ' בידו או אכלה או פשע בה כלומר דאני חושד אותו על הכל אפי' על