תבואות השדה חלק ב נט

ומסר לשומר אחר התחיל עליו החיוב ונשתעבדו נכסי' בתור' ערבות וא"ב כשא"י אח"כ אם באונס מתה אצל השומר השני או בפשיע' הו"ל כא"י אם פרעתי ולא קש' קושי' הש"כ וחיי ראשי שאח"כ ראיתי כדברי' האלו ממש בס' קצה"ח סי' ש"מ ס"ק ד' ודוק. וא"כ א"ש נמי דברינו אלו דהכא כיון שהשומר הראשון פשע במה שמסר לשומר אחר ומשע' פשיע' הגורמ' לאונס מתחיל החיוב כמ"ש הנמ"י בשם הרא"ה. וא"כ כיון שאינו יכול לשבע על שליחו' יד אצל השומר השני כמ"ש הו"ל כא"י אם פרעתי ולא מפטר השומר הראשון רק אם יש עדים ששמר כראוי ונאנס וזה שמדייק הר"מ ח"ל אם יש עדים ששמר' השומר השני כדרך השומרים ונאנס פטור עכ"ל והו' יתור לשון והו"ל לנקוט בקצרה אם יש עדים שנאנס פטור א"וו כוונתו דבעינן נמי שהעדי' יכולים להעיד ששמר' כדרך השומרים כלומר שלא שלח בה יד דאלא"ה הו"ל השומר הראשון כיון שנתחיי' עשאה פשיעה בשעת שמיר' לשני בא"י אם פרעתי ודוק היטב: (ג) אמנם יש לדון בזה דאפש"ל דע"כ לא אמרי' דאם השומר א"י איך נאבד הו"ל כא"י אם פרעתיך היכא שפשע דווקא אם אינו יודע אם נאבד בפשיע' או באונס משא"כ לענין מה שא"י אם שלח בה יד נוכל לומר דלענין זה לא מקרי שומר הראשון כא"י כלל דמצי למימר אחזוקי אנשי ברשעי לא מחזקינן ומסתמא לא שלח בה יד כמ"ש הלח"מ פ"א מהלכ' שאלה ופקדון הלכה ב' בשם הרא"ש עי"ש וי"ל דזהו באמת טענו' של הראשוני' דס"ל דלא בעינן שידע שהשני לא שלח בה יד עי' ברא"ש בסוגי' אמנם דעת הר"מ וודאי אפש"ל דגם כיון שהשומר הראשון א"י אם לא שלח יד השומר השני הו"ל ג"כ כא"י אם פרעתי כיון שהחיוב התחיל משע' פשיעה בשע' שמסרו לשומר השני ודוק ויבואר עוד בס"ד באות י"א: (ד) הנה לפימ"ש לעיל דאם החיוב משעת פשיעה אז הו"ל כא"י אם פרעתי אמנם אם החיוב לא חל עד שע' האונסי' ממש ולא משעת התחלת הפשיע' הגורמת לאונס הו"ל כא"י אם נתחיבתי י"ל בזה דבר חדש דע"כ נוכל לומר דמשעת התחלת הפשיע' אע"ג שלא איר' האונס עדיין. חל עליו החיוב ואשתעביד נכסי' היינו דווקא אי ס"ל שיעבוד' דאוריית' היינו מה שנכסי' משיעבודי' הוי מה"ת שפי' י"ל דמיד כשהתחילה שעת הפשיע' חל השיעבוד על הנכסי' משא"כ אי ס"ל של"ד רק שגופו משיעבוד לפרעון חיוב הזה בוודאי אינו חל רק משעת האונס ממש שאז חל חיוב התשלומין על גוף השומר והוי עליו שיעבוד הגוף משא"כ קודם שאירע האונס כיון דחיוב התשלומין עדיין לא, חל א"כ ליכא שיעבוד הגוף רק שיעבוד נכסי' יוכל לחול משעת התחלת הפשיע' דנשתעבדו הנכסי' וא"כ אי של"ד דליכ' שיעבו' נכסי' כלל מה"ת א"כ ל"ש לומר דמשע' הפשיע' אשתעבי' נכסי רק משע' האונסי' ממש א"נ בא"י הו"ל כא"י אם נתחיבתי כיון דלא חל החיוב רק משע' האנסי' ממש כמ"ש לעיל בשם הריטב"א במס' ב"מ בסוגי' דשאולי ושכור' ואע"ג דמדרבנן איכא עכ"פ שיעבו' נכסי' מ"מ בדרבנן לא אמרי' מתוך שאי"ל משלם כדאיתא בחו"מ סי' ע"ה וא"כ איכ' לחייבו מטעם א"י אם פרעתי דכל עיקר החיוב דהשומר בא"י אם פרעתי הי' רק משום מתוך שאיל"מ ובדרבנן לא אמרי' מתוך ועי' שו"ת פרי תבוא' ח"ב סי' ס"ד. ואסברה לך מלתא בטעמא דבשלמא שיעבו' נכסי' אי הוי מה"ת שפי' יוכל לחול משעת הפשיע' אפי' קודם שע' שאירע האונס דכל שיעבו' נכסי' הי' מטעם ערבות דנכסי' דבר אינש אינון ערבי' בי' וכל שיעבו' ערבות מתחיל משע' שמתחיל צד חיוב דהיינו בשע' הלואה מיד. וכל ענין ערבות הי' על צד חיוב אע"ג דאין החיוב ברור עדיין כ"כ דהא יוכל להיות שהלוה יפרע מ"מ אמרי' דערב משתעבד א"כ ה"נ הנכסי' דאינון ערבי' חל השיעבו' משעת התחלת הפשיע' אע"ג שהאונס לא אירע עדיין וליכא עדיין חיוב ממש מ"מ נשתעבדו הנכסי' משע' ההוא שמתחיל צד חיוב דלמא יארע האונס וזה כוונ' הנמ"י שהבאתי לעי' באות ב'. שכתב דמשעת פשיע' הגורמ' לאונס מתחיי' השואל ועי' היטב שטמ"ק מס' כתובות ל"ד ע"ב ד"ה ופליגי מ"ש שם בשם הריטב"א דאפי' אי ס"ל משעת משיכ' נתחייב באונסי' היינו נמי דאם אירע אח"כ אונס נשתעבדו נכסי' למפרע ונ"מ למי שמכר נכסיו בנתים עי"ש ודו"ק וא"כ ה"נ אי ס"ל משע' התחלת פשיע' היינו נמי לענין שהנכסי' משיעבודי' משע' התחלת הפשיע' והיינו דווקא אי ס"ל ש"ד דאכא שיעבו' נכסי' מה"ת משא"כ אי ס"ל של"ד וליכא שיעבו' נכסי' מה"ת כלל רק שיעבו' הגוף בוודאי פשיטו דשיעבו' הגוף לא יוכל לחול רק משע' האונס ממש שאז חל עליו חיוב תשלומין. וא"כ העולה עפ"י סברתינו הי' כך דאי ס"ל ש"ד א"כ אשתעבי' נכסי' משע' התחלת הפשיע' קודם חלות האונס ממש א"כ כשא"י באיזה אופן נאבד' או מתה אם בפשיע' או באונס הו"ל כא"י אם פרעתי כמ"ש לעי' אמנם אי של"ד א"כ לא חל החיוב מה שנשתעבד הגוף רק משע' האונס ממש א"כ כשאני יודע באיזה אופן בא לו האונס הו"ל כא"י אם נתחיבתי כמ"ש הריטב"א מס' ב"מ שם. ואע"ג דמדרבנן איכא שיעבו' נכסי' עכ"פ. כבר כתבנו דמדרבנן לא אמרי' משאי"ל משלם א"כ אפי' בא"י אם פרעתי נמי פטור היכא דליכא חיוב' רק מדרבנן כמ"ש בחו"מ סי' ע"ה סעי' י"ד דבדרבנן ל"א משאי"ל משלם ודוק כי הי' סבר' נכונה בס"ד: (ה) ועפי"ז י"ל דרב ור"י דפליגי' בשומר שמסר לשומר ולטעמ' דרב' משום דאת מהמני' לי וכו' כל חד אזלי לשיטתיהו דהנה לעיל אות ב' הבאתי בשם הש"כ דבכל שש"ל אמאי חיי' משום דלא מצי לאשתבועי הא הו"ל כא"י אם נתחיבתי לשיטת הרא"ה בנמ"י ושיטת הרשב"א בב"י סי' רצ"א שהבאתי לעי' רק התירוץ הי' כמ"ש כיון דמשע' פשיע' נתחיי' כלומר משע' התחלת הפשיע' הו"ל כא"י אם פרעתיך וא"כ א"ש דר"י דאיהו ס"ל סו' מס' ב"ב שיעבו' דאורייתא א"כ שפי' יש כאן שיעבוד משע' התחלת הפשיע' והו"ל כא"י אם פרעתיך ושפי' חייב מטעם דאת מהמני' דאע"ג דהשומר הראשון אינו יודע איך בא האונס חייב דהו"ל כא"י אם פרעתיך אמנם רב דס"ל של"ד א"כ ליכא חיוב' רק משע' האונס ממש וא"כ ליכא לחיי' השומר הראשון משו' דאת מהמני' לי כקושי' הש"כ באמת דהא אפי' אם אינו יודע כלל באיזה אופן האונס בא אם בפשיע' או לא נמי פטור דהו"ל כא"י אם נתחיבתי ולכך ס"ל לרב באמת שש"ל פטור דל"ש את מתמנית לי וכו' כיון דאפי' אם אינו יודע הו"ל כא"י אם נתחיבתי ודוק: ועפי"ז י"ל דאביי ורבא נמי בהא פליגי דהנה התוס' מס' גיטין נ' ע"א ד"ה כיון דדיני' כתבו דאביי ס"ל של"ד ורבא ס"ל ש"ד וא"כ לא ניחא לי' לאביי לומר דטעמא דר"י משום את מהמני' דאע"ג דר"י באמת ס"ל ש"ד מ"מ לא ניחא ליה לאביי דנהי' מוכרחי' לומר דבהך דשש"ל נמי לא יסבור ר"י כוותי' דאביי ולכך ס"ל לאביי דהכא בשש"ל אע"ג דמטעם את מהמני' לא הי' מתחיי' השומר דאליב' דהלכתא לאביי דס"ל של"ד הו"ל השומר כא"י אם נתחיבתי כמ"ש בספר' מ"מ שפיר חיי' השומר מטעם אין רצוני שיהי' פקדוני ביד אחר דאז נתחייב השומר מיד שמסרו לשומר אחר נוכל לומר דחיוב