תבואות השדה חלק ב נו

פירושים א' אולי יזכור בבירור שחייב לו המלוה ישנה מה שהי' עכשיו ספק אצלו ויעכב הפרעו' ולכך כופר לו במקצת. או אפי' אם יהי' נשאר לו בספק כ"ז שלא יזכור שבוודאי אינו חייב לו לא ישלם לו ויעכב מספק נמי. והנה התוס' ב"מ ו' ע"א ד"ה ממון כתבו דל"ל דמספק יעכב הפרעון דא"כ מספק שבוע' נמי לא יפרוש וא"כ לפי"ז ל"ש בנשבע ונוטל ספק מלוה ישנה דאיך יקח לכתחלה מעות מחבירו משום ספק מלוה ישנה ורק לעכב הפרעון יוכל לעשות משום ספק כיון דאיהו הו"ל מוחזק משא"כ בנשבע ונוטל ל"ש זה אמנם אי אמרי' דספיק' דאורייתא מה"ת לקולא שפיר י"ל דבנשבע ונוטל נמי שייך ספק מלוה ישנה ולא קשה קושי' התוס' דא"כ מספק שבועה נמי לא יפרוש דעל השבועה וודאי יעבור אם אין ברור אצלו משא"כ על הממון כיון דספיק' דאורי' מותר מה"ת ליכא איסור ועי' בתומים בקיצור ח"כ מ"ש בענין ספק גזל מאות כ"ב ואילך עי"ש וא"כ שייך ספק מלוה ישנה בנשבע ונוטל נמי. אמנם לרבא דכ' הש"ש שמעתא א' להוכיח ממס' חולין ט' ע"ב בשמעת' דספק סכנתא דרבא ס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא א"כ איך נוכל לומר בנשבע ונוטל ספק מלוה ישנה ואיך רשאי ליטול ממון חבירו מספק דבשלמא לעכב הפרעון מספק רשאי משא"כ ליטול אסור לי' מספק וא"כ ממילא גם ספק מלוה ישנה ל"ש בנשבע ונוטל עפ"י סברת התוס' מס' ב"מ שם והקשו התוס' שפיר דל"ש אשתמוטי בנשבע ונוטל אליבא דרבא ודו"ק הגם דיש לפקפק קצת ע"ז דאפי' אי ספיק' דאורייתא מה"ת לחומרא נוטל מחבירו דלמא יזכור בבירור שחייב לו המלוה ישנה ס"ל להרשב"א דאין זה סברא דוודאי יהי' נקר' גזלן אם יטול לכתחלה מחבירו מה שהו' עצמו מסופק וממילא הו"ל חשי' אממונ' ול"ש שבועה והקשו התוס' שפיר כנ"ל: (יג) בגמ' ע"א מעיד' שהי' פרועה וכו'. עד אין נשבעי' על כפש"ק והנה גם כאן קשה קושי' הראשונים שהבאתי לעיל למה טעה רמב"ח בזה ועי' בש"מ שכ' שרמב"ח אמר כך אמתני' בפ"א ורבא ג"כ דחה לו בפ"א ומסדר הש"ס סדר כל חד וחד במקומ' עי"ש. ונ"ל דסבר' רמב"ח הי' דבאמת מצינו למימר דמק"ו נשבע' להכחיש העד דמה אם הנתבע שהי' מוחזק צריד שבועה דאוריי' מכ"ש התובע כמ"ש הראשונים לענין עד המסייע שפוטר משבועה עי' ברא"ש במס' ב"מ ובחי' הפנ"י בסוגי' רק די"ל דאדרבה ליטול לא מהני שבועה נגד ע"א וא"כ הכא אי היתה צריכה מה"ד שבועה לא הי' מהני כלל ליטול וע"כ דהכא מה"ד א"צ שבועה כלל דבשלמא כשהעד מעיד שראובן חייב לשמעון מנה ל"ל שמסתמא משקר כיון שלראובן יש חזקת ממון ובא להעיד נגד החזקה דזה אינו דאטו משום שיש להנתבע חזקת ממון נימא שמסתמא לא הלוה כלום ולכך שפיר חייב שבועה משא"כ הכא שע"א מעיד שנפרע' כבר והא יש לה חזקה דשטר' בידי מה בעי הוי העד מעיד נגד החזקה ממש דמכח הך חזקה דשטבימ"ב נראה שהעד משקר ולכך א"צ שבועה מה"ד רק כדי להפיס וזה סברת רמב"ח. ונראה דסבר' פלוגת' תליא בהא דהנה בס' מנחת חינוך סי' תקנ"ג הביא ב' טעמים הא דע"א אינו קם רק לשבועה או משום דאפשר דמשקר. ב' י"ל דגם לע"א אין חושדי' שמשקר דלמה ישקר להפסיד לחבירו רק דהוא גזה"כ עי"ש ועי' בקצה"ח סי' ל' ס"ק ט' והנה י"ל דרמב"ח ס"ל דאין אנו חושדין ע"א למשקר וא"כ ה"ה דנאמן אפי' כנגד חזקה דשטרך בימ"ב לשבועה עכ"פ וצריכה שבועה מה"ד וגזה"כ הי' דנגד ע"א מהני שבועה ואין יכול לחייב ממון רק שבועה. אמנם רבא ס"ל דבאמת הא דע"א אינו נאמן רק לשבועה הי' משום דחשדינן לי' למשקר וא"כ בכה"ג היכא שבא להעיד נגד הסברא דשטרך בימ"ב לא מהני עדותו כלל והנה לעיל כבר כתבנו דרמב"ח ס"ל דשבועה הי' כוודאי דלאחר השבועה לא נשאר שום צד ספק בעולם לומר אולי לשקר נשבע ורבא ס"ל דשבועה אינו בתורת וודאי וא"כ ממילא הא בהא תלי' דוודאי אי אמרי' דשבועה הי' וודאי א"כ ממילא י"ל דע"א אינו חשוד למשקר רק דמשו"ה אינו קם רק לשבועה דע"י שבועה נמי יהי' מבורר האמת בלי שום צד ספק. משא"כ אי נימא דע"י שבועה אכתי לא יהי' מבורר האמת לגמרי א"כ ליכא למימר דע"א אינו נחשד למשקר דכיון דמהני שבועה להכחיש העד. וע"י שבועה עדיין אינו מבורר האמת לגמרי א"כ האיך מהני כלל שבועה נגד העד וע"כ דגם העד חושדי' אותו למשקר ולכך מהני שבועה נגד העד. וא"כ א"ש סבר' רבא דהכא שהשטר מסייע לה לא מהני עדותו כלל ולכך א"צ שבועה רק מדרבנן. וא"כ גם כאן בהך פסק' דע"א תלי' פלוגתא רמב"ח ורבא אי שבועה הי' כוודאי או לא. וא"ש מ"ש השטמ"ק דרמב"ח במימרא אחת אמר' אמתני' דהני תרי מימרי שייכי אהדדי כמ"ש ודו"ק: (יד) בהא דאמר ר"פ אי פקח הו' מייתי לה לידי ש"ד נחלקו הראשונים מאי נ"מ והנה רש"י כתב כאן בפסק' דע"א דנ"מ לענין שהי' בשם או בכנוי ונקוטי חפצא ולעי' פרש"י די"מ לענין דלא מפכינ' לה ונחלקו הראשונים הרי"ף והרא"ש והר"י מיגש במס' שבועות ריש פרק שבועת הדיינים דאפי' שבוע' דרבנן לא מצי להפך מהתובע על הנתבע דמצי אמ"ל אנת לי' לך גבאי ולא מידי את אי בעי לאשתבועי שקול ואי לא לא והנה התוס' ד"ה מייתי הקשו דרש"י גופ' ס"ל גיטין ל"ה דשבועת המשנה הי' נמי באנקוטי חפצא. והרשב"א כתב דנ"מ דאיהי מצי למימר לא בעי למידן בשטר' חשבי' לשטר' כמאן דליתא ותשבע היס' ואם תהפך עלי ג"כ לא אשבע רק היס'. והנה מדברי הרשב"א אלו נראה דס"ל דלא כהש"כ חו"מ סי' פ"ז ס"ק ל' וס"ק ל"ה דאם הי' תאמר השבע היס' לא יצטרך לישבע דיש לו ע"א המסייע ופוטר אותו רק אם תהפך עליו אות' השבועה שתקנו חכמים לא יועיל העד לפטור שהרי כבר העיד לחייב שבועה אבל אם יאמר התובע הריני כשאר תובע בע"פ בלא שטר א"כ פשיט' דיהי' העד מסייע לפטור עי"ש ס"ק ל"ה ומדברי הרשב"א אלו מוכח להדי' דלא כוותי' ועי' תומים סי' פ"ז ס"ק י"ב שהאריך בזה וא"כ י"ל דרש"י ס"ל באמת כהרשב"א דאפי' היכא שיש לו עד המסייע לא יוכל לפטור אותו משבועת היס' אם תאמר שיהי' תביעתה כבע"פ בלא שטר דלענין זה נמי אמרי' כיון דעיקר חיוב שבועה באה לה ע"י העד לא יוכל העד לפטור אות' משבוע' היסת כמ"ש הש"כ שם ס"ק ל"ה לענין שבועה המשנה אם תרחך עליו. וא"כ י"ל דרש"י במאי דאמר מעיקרא דנ"מ לענין דלא מפכינ' לה ובמ"ש אח"כ דנ"מ לענין נקוטי חפצא עולה בקנה אחד דבאמת ס"ל לרש"י כשיטת הרי"ף דמתובע לנתבע לא מצי להפך רק מ"מ יכולה לאמור השבע היס' כתביע' בע"פ בעלמא ואם ירצה להפך עליה גם הי' לא תצטרך לישבע היס' כמ"ש הרשב"א ולא תצטרך לנקוטי חפצא ועכשיו שיש עליה שבועה דאוריי' ע"כ תצטרך לישבע בנק"ח. וא"כ ל"ק קושי' התוס' ד"ה מייתי דשבועת המשנה באמת צריך בנק"ח דווקא כמ"ש רש"י עצמו במס' גיטין רק הכא יכולה ליתן עצה לנפשה אם יודעת שהו' לא ירצה לישבע תתבע אותו בלא השטר וא"כ אם יהפוך עליה גם הי' לא תצטרך לישבע רק היס' בעלמא בלא נק"ח דשבועת היס' לכ"ע א"צ נק"ח ולכך קאמר דמייתי לה לש"ד וע"כ תצטרך לישבע בנק"ח. וא"ש נמי דדווקא