תבואות השדה חלק ב נה

קושי' התוס' כבר כ' מהרש"א דבאמת פוגמת אינ' רוצה לשקר רק דמ"מ תדע שלא יאמינו לה מחמת שיאמרו שאינו דייקא כ"כ ולכך תהי' מערמ' לפחות כדי שיאמינו לה יותר וכן כ' המהר"ש בגמ' בד"ה או דלמא אערומי קא מערמת נמי דכוונת דברי התוס' אלו שהקשו בכאן אבל תמו' לי דא"כ כל שעה אתי' לאערומי לפחות דהיינו אע"ג שאינ' רוצי' לשקר מ"מ לאמת דבריה יותר תהי' פוחת' שלא יחשדו אות' שלא דייקא וכעי' סבר' זו כתבו ג"כ התוס' מס' שבועות מ"ה ע"ב ד"ה מתוך דמחמת שבעה"ב מסופק טוען ברי אע"פ שמסופק וא"כ ה"נ כיון דאיהי לא דייקא ועכ"פ מסופק' הי' דאלא"ה לא הוי רמו רבנן שבועה עלי' כי היכא דתדוק ואדרבא הי' לנו לחוש דלמא תשבע לשקר כמו בבעה"ב דשקל' שבועה מיני' ושדי' אשכיר וע"כ דכ"כ אינ' טועה עצמה להיות סבור' בבירור שלא נפרעה וא"כ לא תשבע לשקר ועי' בחי' מהר"ש בסוגי' שכ' ג"כ כך. וא"כ כיון שהי' יודע' עכ"פ שמסופק' בוודאי אתי' לאערומי לפחות כקושי' התוס' וצריך ליתן לב לתרץ קושי' התוס' אמאי מסקינן דפוחת' א"צ שבועה ולא אמרי' דלמא אתי' לאערומי כמה דאמרי' גבי פוגמ' פחות משו"פ: (י) ונראה דלתרץ קושי' התוס' פירש"י בשמעת' דפוחת' פירש אחר דרש"י בד"ה מודה במקצת פרש"י וז"ל שנתקבלה קצת ולכאורה אינו מובן כלל מה בעי רש"י בזה וכי לא ידעינ' מהו הפירוש של מב"מ. ונ"ל דרש"י ס"ל דאיבעי' הגמ' הכי קאי מי אמרי' פוחת' היינו פוגמ' כלומר דבאמת רק משו"ה מצי חכמי' לחייב שבועה בפוגמ' משום דמפר' לא דייק וא"כ ממילא פוחתת היינו פוגמ' כלומר דבכל פוחת' באמת חיישינן דלמא הי' פוגמ' רק שמערמת וא"כ צריכה שבועה בפוחת' נמי דהא אמרי' היינו פוגמ' כלומר דרק מערמ' לפחות כקושי' התוס' באמת. או דלמא פוגמ' מב"מ כלומר דלאו משום דמפרע לא דייק תקנו רבנן שבועה בפוגמ' רק משום דאע"ג דמה"ת לא מצינו שבועה בנשבע ונוטל רק בנפטר מ"מ כיון דהכא בפוגמ' נמי הוי עכ"פ כעי' של תורה כלומר שמודת שנתקבל' קצת אמרי' שפיר דכמו דמה"ת חייב שבועה במודה מקצת הלואה ה"נ היו רבנן מחייבי' שבועה במודה מקצת פרעון כיון שעכ"פ יש ביניהם טענה והודא' במה שהגיע לידה וז"ש רש"י שנתקבל' קצת כלומר משו"ה עכ"פ מדרבנן חייבת שבועה וא"כ ממילא בפוחת' שלא נתקבלה כלום ל"ש אפי' מדרבנן לחייב שבועה דלא הוי כלל כעי' של תורה במב"מ משא"כ אי הו"א דבאמת אית לן סברא דמפרע לא דייק פוחת' נמי הי' חייב' שבועה דהא יש לחוש דלמא מערמ' כקושי' התוס' רק דאנן לא ס"ל כלל הטעם דמפרע לא דייק רק מ"מ חייב' שבועה בפוגמת דהא עכ"פ הוי כעי' מב"מ משא"כ פוחת' שאינו מודית כלום שהגיע לידה איזה דבר ממנו לא חייבת שבועה אפי' מדרבנן וא"כ ממילא א"ש דברי הרי"ף מכל הקושיות שתפס עליו בנו"ב בס"ד א' מ"ט לא הביא דמפרע לא דייק דמברייתא דפוחת', א"צ שבועה מוכח דלא ס"ל דמפר' לא דייק דאלא"ה קשה קושי' התוס' כל שעה אתה לאערומי לפחות וע"כ דהפירוש בסוגי' כמ"ש בכוונת רש"י דהטעם בפוגמ' דבעי שבועה הי' משום דהוי עכ"פ כעי' מודה במקצת ושפי' חייבו רבנן שבועה משא"כ בפוחת' דלא הוי כעי' מב"מ כלל שהרי לא נתקבל' כלום ממה שהוא טוען רק שפוחת' השטר. ב' מ"ש הרי"ף ומסקנ' בין בעדים וכו' חייב שבועה בפוגמ' כוונתו במסקנ' דברייתא דפוחת' דכיון דמוכח מהך בריית' דאין הטעם בפוגמ' משום דמפרע לא דייק רק משום דהוי עכ"פ כעי' מב"מ הפרעון א"כ אפי' בעדים נמי שהרי הי' עכ"פ מב"מ רק אי הו"א דהטעם משום דמפר' לא דייק הוי ס"ד לחלק דבעדי' ל"ש לא דייקא ולא צריכי' לדחוק כמ"ש בנו"ב דמ"ש הרי"ף ומסקנא וכו' קאי על הסוגי' דמס' שבועות ע"ש בנו"ב וממילא לא קשה מה שלא הביא הרי"ף איבעי' דפוחת' פחות משו"פ דמכיון שכבר הביא האיבעי' דפוגמ' בעדים ומסקנא דבעדים נמי צריכה שבועה והיינו כמ"ש משום דלא ס"ל כלל הטעם דמפר' לא דייק א"כ פשיט' דאפי' בפחות פחות משו"פ נמי צריכה שבועה שהרי הי' עכ"פ מודה במקצה הפרעון וצריכה שבועה עכ"פ מדרבנן רק האיבעי' דפוחת' הביא לאשמעי' דאיבעי' דפוגמ' בעדים דצריכ' נמי שבועה נפשטה מברייתא דפוחת' א"צ שבועה וע"כ דלא אמרי' דמפרע לא דייק דאלא"ה הי' קשה קושי' התוס' דאתי' לאערומי וע"כ דעיקר הטעם הי' רק דכל שהי' מודה במקצה הפרעון הו"ל מדרבנן כשאר מב"מ וחייב' שבועה מדרבנן וא"ש כל דברי הרי"ף בס"ד ודו"ק היטב: (יא) בתוס' ד"ה אמר רבא תימא לרשב"א אכתי איכא שלישי' דהכא ל"ש אשתמוטי בנשבע ונוטל וכבר הבאתי לעיל באות ב' דברי המהרש"ל שכ' דאי אמרי' דמשו"ה בעינן לספק אשתמוטי דאלא"ה אי' לי' מגו דאי בעי כפר הכל לק"מ וכבר תמה הפנ"י דהכא נמי איכא מגו דאי בעי אמר' לא נפרעתי כלום. ונ"ל דהנה תוס' ציינו קושיית' על דברי רבא ולמה לא הקשו על רמב"ח האיך מצי למימר שבועה דאורי' הא הכא ל"ש אשתמוטי ואיכא מגו דלא הי' מודה כלום ונ"ל כמ"ש הפנ"י דבס"ד נמי ידעינן מסבר' דמפרע לא דייק וליכ' מגו. והנה התומי' בכללי מגו סי' פ"ב באות קי"ג כתב דהא דאמר רבא מפני מה אמרה תורה מודה מקצת ישבע אע"ג דמגו לאפטורי משבועה ל"א היינו משום דקשי' לי' דע"כ ל"א מגו לאפטורי משבועה היינו אם כבר ישנו למציאות שבועה בעולם משא"כ הכא קשה מפני מה אמרה תורה וכו' ול"ל דמגו לאפטורי משבועה ל"א הא אין כאן מציאות שבועה כלל ע"ש והובא ג"כ בנו"ב שם וא"כ א"ש דברי מהרש"ל דהכא גבי נשבע ונוטל לא בעינן סברת אשתמוטי דמגו לאפטורי משבועה לא אמרי' וליכא למימר דאין כאן מציאות והתחלה לשבועה דכיון דעכ"פ בנשבע ונפטר ליכ' מגו משום דאשתמוטי א"כ ממילא בנשבע ונוטל אע"ג דאיכא מגו לא מהני דהו"ל מגו לאפטורי משבועה ולא אמרי'. וקושי' זו קשה לרבא לשיטתו דס"ל מגו לאפטורי משבועה ל"א כמ"ש הר"נ אליבי' בשמעת' דשכיר ריש פ' כל הנשבעי' וא"ש דברי מהרש"ל דאי משום מגו לק"מ כלומר דהכא בנשבע ונוטל אע"ג דל"ש אשתמוטי מ"מ אינו פטור מטעם מגו דהו"ל מגו לאפטורי משבועה ודו"ק ובעיקר קושי' התוס' אמאי לא הקשה רבא דהכא ל"ש אשתמוטי נ"ל עפ"י מ"ש התוס' מס' ב"מ ה' ע"א ד"ה ולמ"ד הילך פטור דבקרקע נמי ל"ש אשתמוטי אפש"ל דרבא ס"ל דהא דאין נשבעי' על הקרקעות הי' באמת מטעם דל"ש אשתמוטי וא"כ נכלל קושי' התוס' במה שהקשה מהא דאין נשבעי' על הקרקעות וכבר כתבנו לעיל באות ו' דלרמב"ח לא אמרי' מגו דחשיד אממונ' וא"כ אי בעינן לסברת אשתמוטי משום דלא נימא חשיד אממונ' וכו' וודאי ל"ק לרמב"ח דאיהו לא ס"ל חשיד אממונ' וכו' משום דשבועה הי' בתורת וודאי כמ"ש לעיל ודו"ק: (יב) לעיל באות ב' הבאתי דברי הפלאה לתרץ קושי' התוס' דלא קשי' לרמב"ח דל"ש אשתמוטי דאיהו ס"ל כאביי דחיישי' לספק מלוה ישנה וזהו שייך בנשבע ונוטל נמי. ונ"ל דאליב' דרבא הקשו התוס' שפיר דע"כ נוכל לומר דבנשבע ונוטל נמי שייך חשש ספק מלוה ישנה הי' דהנה בענין מלוה ישנה י"ל ב'