תבואות השדה חלק ב נב

טען אחר מעב"ד פרעתי וא"כ ה"ד באלמנה שפיר נקראת מוחזק' כיון שמוכר' גם שלא בב"ד, כמ"ש לעיל בשם התוס' מס' כתובות צ"ו ע"ב בד"ה נכסי שרוצה לומר כן משא"כ בגרושה שאינה נקרא' מוחזק' כ"כ בנכסי' כיון שאינו מוכר' רק בב"ד לא אלים כחה ומצי טען פרעתי רק היכא שהגט בידה דאז נתנו חכמי' כח גוביינא להגט כמ"ש לעיל משום דכתובה אינו חוששה לשמרו כ"כ שאינו ברור לה שתבא לידי גובינ' משא"כ הגט יכולה לשמור טפי והוי הגט במקום כתוב' ממש לענין עיקר. והיכא שאין הגט ביד' שפיר מצי טען פרעתי דלא אלמוה לכח האשה בגרוש' לגבות בלא גט ובלא כתוב' משום כח מעב"ד כיון שאינה נקראת מוחזק' ועלה בידינו בס"ד להבין דברי התוס' והמהר"ם שי"ף לחלק בין גרושה לאלמנה ודו"ק: (ל) עוד שם בתוס' ד"ה הטוען וז"ל מעב"ד קרוי כל דבר שחייב אע"פ שלא כתב וכו' וא"ת למה כותבין כתוב' כיון דבלא כתוב' נמי א"נ לומר פרעתי ותירצו משום תוס'. נראה בכוונת דבריהם דכיון דאפי' במקום שכותבין לא מצי טען אחר מעב"ד א"כ לא נוכל לומר שתקנו כתיב' השטר לטובתו שאם לא יהי' בידה שטר כתוב' יהי' נאמן פרעתי כיון דאפי' במקום שכותבין כמי אינו נאמן וא"כ למה תקנו לכתוב כתובה משא"כ לשי' הרי"ף והר"מ דבמקום שכותבין ואין לה כתוב' מצי טען פרעתי שפי' י"ל בפשיטות דמשו"ה תקנו לכתוב שטר כתובה כדי שלא תגבה כמ"פ בכח מעב"ד. והנה הפנ"י הקשה שם כיון דבאמת איתר' השטר בנפילתו א"כ מאי הוי דהוי כמאן דנקט שטרא בידים הא שטר ממש נמי איתר' בנפילתו ותירץ הפנ"י כיון דסומכ' על תנאי ב"ד לא חששה כ"כ בשמירתו ולא איתר' טענתה בנפילת השטר ע"ש והנה לפ"ז אכתי יקשה היכא שיש עדים שנכתב בכתובה גם תוס' ובתוס' נאמ' לומר פרעתי דלא הוי מעב"ד כמ"ש התוס' והראשונים וא"כ אכתי יהי' נאמן שפרע דהרי רגלים לדבר מדלא חשש' בשמירתו ול"ל כסברת הפנ"י דלא חששה לשמור דסומכ' על תנאי ב"ד הא עכ"פ היה צריכ' לשומר' משום התוס'. והנה זה הי' כוונת התוס' במ"ש מעב"ד קרוי כל דבר שחייב אע"פ שלא כתב וא"כ ממילא י"ל דלא איתר' טענת' בנפילת השטר כמ"ש הפנ"י דאינו חוששה לשמרו וא"כ לפ"ז ליכא למימר דעיקר כתיבת שטר כתובה הי' בשביל תוס' דא"כ היכא שנאבד' שטר כתובה איתר' לה טענת' דהא היתה צריכ' לשמור הכתובה משום התוס' דלא הוי מעב"ד ולכך לא היה ניח' להו לפרש דמשום התוס' כותבי' שטר כתוב' דא"כ היה לה לשמור הכתובה משום התוס' וממילא היכ' דלא חששה לשומרו איתר' בנפילתו כקושי' הפנ"י זה הי' כוונת התוס' בקושייתם בס"ד. אמנם אי אמרי' כסברתינו שכ' לעיל דאביד' הכתובה לא הוי ריעות' כ"כ דכיון שלא היה ברור אצלה שתבא לידי גובינ' לא חשש' לשמירתו א"כ שפיר י"ל כתירוץ התוס' דעיקר כתיבת שטר הכתובה הי' משום התוס' ול"ל דא"כ איכא ריעות' במה שלא חששה לשומרו כדי שתוכל לגבות התוס' דעל זה ליכא תנאי ב"ד ולא קרוי מעב"ד דזה אינו דכיון שלא הי' ברור שתבא לידי גובינ' לא חששה בשמירת' אע"ג דאיכא גם תוס' כמ"ש לעיל באות ב' בס"ד וממילא לא איתר' טענתה אפי' במקום שכותבין לשיטת התוס' ודו"ק: שער ד בעזר יודע תעלומות אתחיל לכתוב ח"ת בסוגי' דפוגמת כתובות פ"ז ע"א: (א) ברש"י במתני' ד"ה הפוגמת כדמפרש ואזיל במתני' גופ' ויל"ד מה בעי רש"י בזה ונ"ל דהנ' לכאור' יל"ד מ"ט נקט תנא דמתני' דינ' דפוגם שטרי דצריך שבועה בכתובה דווקא ולא בשאר שטרי הלואה כיון דבאמת דינ' הכי גם בשאר שטרי הלואה כדאמרי' להדי' מס' שבועות מ"א ע"א רק בבריית' אח"כ הביא באלו נשבעי' ונוטלין הפוג' שטרי. ונ"ל דתנא דמתני' אשמעי' רבות' דאפי' בכתובה דהי' מעשה ב"ד וקיי"ל מס' ב"מ י"ז ע"ב הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ואפי' לשיטת הפוסקים דהי' רק במקום שאין כותבין היינו דווקא דבמקום שכותבין ואיהי לית לה שטר כתובה אתרע לה טענת' כמ"ש הנמ"י במס' ב"מ שם משא"כ בגוונ' דהכא דמיירי ששטר כתוב' בידה הו"א דא"צ שבוע' משו"ה קמל"ן תנא דמתני' דאפי' פוגמ' כתובה צריכ' שבועה ומכ"ש פוגם בשאר שטרות וודאי צריך המלוה שבועה. אמנם לכאורה י"ל דאפי' גבי כתובה ליכא רבות' כ"כ דהא כיון דפגמ' ואומרת שנפרע' קצת איתר' לה המעשה ב"ד. רק די"ל דמשו"ה נקט התנא הי' כתובתה אלף זוז והי' אומר' לא התקבלתי אלא מנה ולכאור' אמאי לא נקט בסתם כתובה דהי' מאתים זוז והוא אומר פרעתי הכל והי' אומר' לא התקבלתי אלא מנה אמנם לפי דברינו א"ש דתנא אשמעי' רבות' דאפי' באלף זוז והי' אינה מוד' רק במנה פרעון דמהמעשה ב"ד לא איתר' כלל לפי טענתה אמרי' דמ"מ צריכ' שבועה כיון דהך שטרא איתר' לי' עכ"פ במקצת וא"כ איכא שפיר רבות' במה דנקט התנא דינ' דפוגם לענין כתובה דאע"ג דהי' מעב"ד מ"מ צריכ' שבועה וזהו כוונת רש"י הפוגמ' וקשה למה נקט הך דינ' לענין כתובה דווקא וצריך לומר דאשמעי' רבות' אע"ג דהי' מעשה ב"ד כמ"ש אמנם אכתי ליכא רבות' כ"כ כיון דכבר נפרע' במקצת אתרע לה מעב"ד ולכך כ' רש"י כדמפרש ואזל במתני' גופ' כלומר דמשו"ה נקט היתה כתובה אלף זוז דאע"ג דלפי טענתה אכתי לא איתר' כלום מהמעשה ב"ד שהי' מאתים זוז אפ"ה צריכ' שבועה וא"כ שפי' איכא רבותא טפי לאשמעי' דינ' דפוג' גבי כתובה נמי ודו"ק: (ב) בגמ' סבר רמב"ח למימר שבועה דאורי' דקא טען מאתי' וקא מודה לי' במאה הו"ל מודה במקצה הטענ' אמ"ל רבא שתי תשובות בדבר חדא דכל הנשבעי' שבתורה וכו' והי' נשבע' ונוטל' ועוד אין נשבעי' על כפיר' שיעבו' קרקעות אלא אמר רבא מדרבנן דפרע דייק דמפרע לא דייק ואח"כ איבעי' לי' לגמר' פוגמ' כתובה בעדי' מהו. ואח"כ פוגמ' פחות פחות משו"פ. ואח"כ פוחת' כתובתה מהו עי' בסוגי' ונציע בכאן איזה קושיות בס"ד א' מה ס"ד דרמב"ח לטעו' בזה דנשבע ונוטל לא מצינו מה"ת ועי' בשיטה מקובצת ובס' פ"ד ובס' הפלאה שהקשו קושי' זו. ועי' בהפלאה שמתרץ דרמב"ח ס"ל שטר העומד לגבו' כגבוי דמי והו"ל איהי' כנשבע ונפטר מזה שנתן לה הבעל. ויבואר בדברינו בס"ד ב' קשה קושי' הרשב"א בתוס' ד"ה אמר רבא אכתי שלושי' יש דהא עיקר טעמא דמב"ח צריך שבועה דלית לי' מגו דאי בעי כפר הכל והיינו משום דאשתמוטי והכא גבי נשבע' ונוטל' ל"ש אשתמוטי. ועי' בס' מג"ש שמתרץ לקושי' זו דאפשר שנתן לה הבעל מעות דרך הלואה ולא בפרעון ומשתמט' שתטול קודם הכתוב' ואח"כ תחזור לו. ועי' מהרש"ל שכ' דקושי' התוס' לא קאי רק אי אמרי' דבעינן לסברת אשתמוטי דלא נימא מגו דחשיד אממונ' ואמרי' אשתמוטי ולא חשיד אממונ' וא"כ הכא דהי' נשבע' ונוטל' הדק"ל נימא מגו דחשוד אממונ' משא"כ אי אמרי' דסברת אשתמוטי הי' משום דלית לי' מגו דאי בעי כפר הכל משום דבמב"מ אינו מעיד כ"כ משום דאשתמוטי לא קשה קושי' התוס'.