תבואות השדה חלק ב נא

מודה כמ"ש ול"ל דא"כ יהי' נאמ' שכ' לה במגו דפרעתי דזה אינו דכיון דהוי מקום שא"כ אינו נאמן אפי' במגו לטעו' ששנה תמור' המנהג דלמה לו לעשות כן ומגו במקום מנהג ל"א עי' בש"כ סי' פ"ב בחו"מ בכללי מגו אות ב' ובתומים שם בכללי מגו ס"ק צ' אמנם ע"כ י"ל דאינו נאמן לטעו' תמור' המנהג דווקא היכא שאין לו טעם ואמתלא לומר למה שנה ממנהג המקום משא"כ אם יש לו אמתלא למה שנה שפיר הי' נאמן במגו דפרעתי אפי' במקום שא"כ לומר שכתב לה וא"כ ה"נ מצי לומר אני רציתי שיהי' לה כתובה ממני גם בעוד' ארוסה וכתבתי לה כתובה דהא מסקינן דארוס' אין לה כתובה רק בכתב לה וא"כ לא סוי תמורת המנהג. וממילא הי' נאמן שכ' לה במגו דאי בעי אמר פרעתי וע"כ דבאמת גם פרעתי אינ' נאמ' מאי תאמר דסתם ארוסה נמי יש לה כתובה אפי' בלא כתב לה וא"כ הדרן לסבר' קמייתא דבאמת נאמן בטענ' פרעתי רק משו"ה לא נאמ' לומר שכ' במגו דפרעתי משום דהוי תמורת המנהג כיון דארוסה נמי אין לה צורך לשטר כתובה דסתם ארוסה יש לה כתובה וא"כ אינו מוכח כלל ממתני' דלא מצי טען פרעתי. א"כ ממילא יהי' מוכח דלא מצי טען אחר מעב"ד כיון דסתם ארוסה אית לה כתובה ואי מצי טען פרעתי מה הועילו חכמים בתקנתם כמה שהוכיח מעיקרא וא"כ באמת אביי הוכיח דינו דלא מצי לטעון אח' מעב"ד כמעיקרא מהא דאלמנה מן האירוסין במאי גבי' ואם תקשה דלמא באמת אין לה כתובה מן האירוסי' רק היכא דכתב לה א"כ ממילא יש להוכיח ממתני' דגוב' כתובה וע"כ דלא מצי טען אחד מעב"ד ול"ל דבאמת מצי טען פרעתי רק דמיירי שחייב מודה ואין מאמיני' לו שכ' תקשה לך באמת אמאי לא יהי' נאמן במגו דפרעתי אס"ד דמצי טען אחר מעב"ד ול"ל דאע"ג דמצי טען אחר מעב"ד מ"מ אינו נאמן לומר שכ' לה כתובה במגו דפרעתי משום דהוי טענה נגד מנהג המקום דהא אי אמרי' דארוס' אין לה כתובה הוי לי' טענה מעליתא שכ' לה בעודה ארוס' דתו לא הוי נגד מנהג המקום דכיון דארוסה אין לה כתובה א"כ מי שרוצה שיהי' לה כתובה כותב לה אפי' במקום שא"כ. וא"כ הוכיח אביי ממנ"פ דדינו של ר' יוחנן דהטוען אחר מעב"ד ל"א כלום הי' אמת דאי ס"ל דסתם ארוסה יש לה כתובה וא"כ אין ראי' ממתני' דאיכא למימר במתני' דלעולם נאמ' לטעון פרעתי רק דמשו"ה אמרי' דגובה כתובה דמיירי שחייב מודה שלא פרע רק שטען שכ' לה ואינו נאמן לטעון שכ' לה ול"ל דיהי' נאמן במגו דפרעתי משום דהוי מגו היפוך המנהג ואינו נאמן ממילא מוכח דלא מצי טען אחר מעב"ד מגוף הדין דארוסה יש לה כתובה ואי הוי מצי טען פרעתי מה הועילו חכמים בתקנתם מה תאמר דמזה אין להוכיח דלמא באמת ארוסה אין לה כתובה א"כ ממילא מוכח ממתני' דגובה כתובה דא"נ לטעון פרעתי דתו ל"ל דבאמת נאמן פרעתי רק דמיירי שמודה שלא פרע רק שהוא אומר שכ' לה ומבקש שטר כתובה דהא אי ס"ד דנאמן פרעתי יהי' נאמן ג"כ שכ' לה במגו דפרעתי ול"ל דהוי מגו היפוך המנהג דהא אי ארוס' אין לה כתובה רק בכתב לה כמה שדחה הגמר' ממילא הו"ל הך טענה שכ' לה טענה מעלי' דרצה שיהי' לה כתובה גם בעודה ארוס' אי אמרי' דסתם ארוס' אין לה כתובה והו"ל להיות נאמן במגו דפרעתי וע"כ דבאמת לא מצי לטעון פרעתי כר"י דטוען אחר מעב"ד ל"א כלום וממילא מוכח הך דינ' מכח ממנ"פ או דארוס' יש לה כתובה או ממתני' משא"כ מכל חדא לא הי' מקום להוכיח דכל חד יש לדחות כמ"ש וא"כ שפיר אמר אביי גופ' מעיקרא נמי מהך דאלמנה מן האירוסי' ודוק היטב כי הו' נכון בס"ד. אמנם כ"ז לא א"ש רק אי אמרי' דאביי לא קאי רק על מקום שאין כותבין אבל במקום שכותבין לכ"ע נאמן לומר פרעתי משא"כ אי הו"א דאפי' במקום שכותבין א"נ לומר פרעתי אין מקום כלל לדברינו לפרש הסוגי' כך אליבא דאביי דאיך אפשר לפרש שמיירי שהוא טוע' שכתב לה כיון דאפי' האמת הי' כך שכ' לה נמי לא מצי לטעון פרעתי וע"כ דאביי לא קאי באמת רק במקום שא"כ וכן ר"י. ומעתה זכינו בס"ד להבין דעת קדושים הרי"ף והר"מ מה שתמהו עליהם מאחר שס"ל להא דר"י דלא מצי טען אחר מעב"ד וכן ס"ל כותבין שובר א"כ אין דוחק לאוקמא מתני' במקום שא"כ דווקא ומאין הוכיחו דלא ס"ל דלא מצי לטעון אחר מעב"ד רק במקום שא"כ. ולפימ"ש נכון הדבר בס"ד דמשקלא וטרי' דסוגי' הכא במס' ב"מ מוכח להדי' דקאי רק אמקום שאין כותבין דאלא"ה לא א"ש כלל דברי אביי במה שרוצה מעיקר' להוכיח מאלמנה מן האירוסין ואח"כ מגופ' דמתני' כמה שמדקדק בס' אמרי בינה שהבאתי לעיל אות כ"ז ולשיטת הרי"ף והר"מ א"ש הכל על נכון כמ"ש ודו"ק היטב כי הי' עמוק בס"ד: (כט) בתוס' ד"ה הטוען הקשו לר"י דס"ל דלא מצי טען אחר מעב"ד א"כ הא דבעי ר"י מס' כתובות צ"ו יתומים אומרים נתננו מזונות והי' אומר' לא נטלתי על מי להביא ראי' והא אית ליה הכא דלא אמר כלום ותירצו דהתם קאי על מזונות שעברו אבל מזונות דלהב' פשיט' דאין היתומים נאמני' אמנם רש"י שם כתב להדי' דקאי על מזונות דלהב' וא"כ קשה קושי' תוס' על רש"י דכאן כ' רש"י להדי' דגם מזון האשה והבנים הוי מעב"ד וא"כ מה בעי ר"י אי יכולין לומר פרעתי. ונראה די"ל דרש"י ס"ל הא דאינו נאמן לומר פרעתי במעב"ד הי' משום דחזקת חיוב ברור כמ"ש התוס' דחייב אעפ"י שלא כתב לה ולכך א"נ פרעתי. וא"כ יש לחלק דבשלמא לגבי הו' עצמו שנתחייב לה מכחו שפי' איכא חזקת חיוב משא"כ לגבי יתומים דהם לא נתחייבו רק מכח אביהם ליכא חזקת חיוב כ"כ שפיר מצי טען פרעתי ודו"ק. ועד"ז יש לפרש במ"ש התוס' ד"ה הוציאו גט וכן במס' כתובות דלרב לית לי' דר"י דאמר הטוען אחר מעב"ד לא כלום ולא אמרי' אלמוה משו"ה פריך במס' כתובות אליבא דרב כיון דליכא עידי גט נמי במאי גבי' ותקשה שם המהר"ם שי"ף הא במס' כתובות בד"ה גט גובה עיקר כ' התוס' דלרב אלמנה גובה העיקר בעידי מית' בלא כתובה וע"כ משום דס"ל כר"י דלא מצי טען אחר מעב"ד עי"ש במהרש"ל במס' כתובות ותירץ המהר"ש דלרב עכ"פ בגרושה לא אלמוה לגבות בעידי גט לחוד' רק בגט ממש עי"ש. והנה א"כ נולדה לנו פלוגתא חדשה בין רב ור"י דלר"י אמרי' בכ"מ בין בגרושה בין באלמנה דמעב"ד אלים ולא מצי טען פרעתי ולרב רק באלמנה אלים ולא בגרושה דבגרושה מצי טען פרעתי היכא דאין הגט בידה וצריך להבין באיזה סברא פליגי ולהנ"ל ולפימ"ש לעיל באות כ"ו בס"ד א"ש דר"י ס"ל דהב"ד אלמוה לכח האשה שתגבה בכל פעם שלא תבא לידי ב"ז כמ"ש לעיל באות ג' בס"ד וא"כ גם בגרושה אלמוה דאם לא תגבה רק בגט נמי לא תסמוך דעתה דלמא תאבדנו וממילא אין חילוק בין גרושה בין אלמנה [ואפשר דלר"י חיישי' טפי שלא תבא לידי ב"ז דהנה אי אמרי' כתובה דאורייתא אפשר דקרוב הדבר לבא לידי ב"ז מה"ת היכא שלא תוכל לגבות כתובתה והנה רשב"ג ס"ל במתני' מס' כתובות ק"י ע"ב דכתובה דאורייתא לפי אוקמת' הגמ' שם ור"י ס"ל כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ולכך אלמוה לכח האשה גם בגרושה] אמנם רב ס"ל דכל היכא דהיא מוחזקת בנכסים לכך לא מצי