תבואות השדה חלק ב נ

וא"כ קשה מהו זה שטוען אבד שוברי וכבר פרעתי לך ע"י הגט הא בגט אינו גובה במקום שכותבין וע"כ צ"ל דבאמת גם סיפא דמתני' כתובה ואין עמה גט מיירי במקום שא"כ רק דאיהו כתב לה ולא האמינו לו כדאוקמי' אליבא דשמואל במס' כתובות וממילא הוכרח לפרוע לה ע"י הגט וניחא ליה עכשיו טפי לאביי לאוקמי' במקום שא"כ ואיהו כתב לה מלומר דבמקום שכותבין ישתנה הדין שלא לגבות ע"י הכתובה רק ע"י הגט. וממילא גם רישא מיירי במקום שאין כותבין ולא משום דטוען אמעב"ד ל"א כלום רק משום דגט היינו כתובה במקום שא"כ דווקא. והדר אביי משום דא"כ אלמנה מן האירוסין במאי גביא והנה לכאורה יל"ד לשיטת התוס' דר"י אמר דינו אפי' במקום שכותבין א"כ מאי דחי מאלמנה מן האירוסין דלמא ש"ה כיון דהו"ל מקום שא"כ לכ"ע במן האירוסין לכך לא מצי טען פרעתי. וצ"ל דבאמת הקשו התוס' ד"ה אלמנה אמאי לא פריך באלמנה מן הנשואין ובמקום שא"כ ותירצו דפריך אמאי לא תקנו לכתוב לאלמנה מן האירוסין נמי וע"כ דעיקר כתיבה כתובה הוא רק משום התוס' ולכך מן האירוסין דלית לה תוס' לא הנהיגו לכתוב ע"ש ויש להסביר הדבר דוודאי אי אמרי' דרק במקום שא"כ לא מצי לטעון פרעתי אבל במקום שכותבין מצי טען א"כ במקום שכותבין הי' לטובת הבעל כדי שאם תגבה כתובתה ע"י השטר כתובה ותתבע עוד פ"א יטעון פרעתי שהרי היה במקום שכותבין משא"כ אי אפי' במקום שכותבין נמי מצי טען פרעתי א"כ למה תקנו כלל לכתוב כתובה וע"כ דרק משום תוס' הנהיגו לכתוב שטר כתובה וא"כ שפי' דבארוס' לא הנהיגו לכתוב כיון שאין לה תוס' וא"כ דייק שפיר אביי דע"כ אפי' במקום שכותבין נמי לא מצי לטעון פרעתי דאי נימא דרק במקום שא"כ לא מצי לטעון וא"כ היא דהנהיגו לכתוב הי' לטובת ותקנת הבעל שאם תיתבע עוד פ"א יהיה נאמן לומר פרעתי כיון דהוי מקום שכותבין א"כ היא לתקן גם בארוסה לכתוב כתובה כדי שלא תתבע עוד פ"א. וע"כ דילפינן במקום שכותבין נמי לא מצי לטעון פרעתי ועיקר כתובה הכתובה היה רק בשביל תוס' ומשו"ה בארוסה דאין לה תוס' לא הנהיגו לכתוב: (כו) אמנם כ"ז א"ש לשיטת התוס' דר"י קאמר גם במקום שכותבין דאינו נאמן לטעון פרעתי משא"כ לשיטת הרי"ף והר"מ דר"י לא קאמר רק במקום שא"כ א"כ קשה קושי' התוס' למה דייק אביי מאלמנה מן האירוסין ולא מאלמנה מן הנשואין במקום שא"כ ונ"ל דהנה במס' כתובות צ"ו ע"ב אמרינן דנכסי בחזקת אלמנה קיימי וראיתי באמרי בינה להגאון מהר"ם א"ש דכיון דיכול' למכור שלא בב"ד הוי הנכסים ברשות' עי"ש בתוס' ד"ה נכסי שכתבו להדיא הכי וא"כ לא קשה מאלמנה מן הנשואין דאינו יכול לטעון פרעתי כיון דהנכסים ברשותם ור"י קאמר הטוען אחר מעב"ד אפי' בגרושה נמי ממתני' דהוציאה גט על זה תמה אביי ואמר דלמא בגרושה באמת כיון דאינ' יכולה למכור שלא בב"ד לא הוי הנכסים ברשותם ומצי טען פרעתי רק משו"ה גובה בגט בלא כתובה משום דגט היינו כתובתה ולכך שפי' הדר בי' מאלמנה מן האירוסין דאלמנה מן האירוסין נמי ל"ל דמשו"ה לא מצי טען פרעתי משום דהנכסים בחזקתם דהא באירוסין נמי אינו יכולה למכור שלא בב"ד כדאיתא להדיא במתני' מס' כתובות צ"ז ע"א אליבא דר"ש וא"כ ל"ל משום דהנכסים בחזקתם ור"ש וודאי נמי מודה דבאירוסין אינו יכול לטעון פרעתי דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם. וע"כ משום דלא מצי לטעון אחר מעב"ד. ואע"ג דלת"ק לא מוכח הך דינא דאיהו ס"ל דמן האירוסין נמי מוכר' שלא בב"ד והוי הנכסים בחזקת' מ"מ לענין מה דס"ל דלא מצי לטעון אחר מעב"ד לא נחלקו ת"ק ור"ש ושפי' הוכיח אביי מאלמנה מן האירוסין דגובה כתובה, ע"כ משום דלא מצי טעון אחר מעב"ד משא"כ מאלמנה מן הנשואין לא מוכח דהתם שאני כיון שלכ"ע יכולה למכור שלא בב"ד הו"ל הנכסי' בחזקתה ומשו"ה לא מצי טען פרעתי וא"כ בגרושה דאינו מוכרח שלא בב"ד לא הוי הנכסים בחזקת' ממילא מצי טען פרעתי ולכך לא הדר בי' רק מכח אלמנה מן האירוסין. כנ"ל ליישב קושית התוס' לשיטת הרי"ף והר"מ דמה דאינו נאמן פרעתי הי' רק במקום שא"כ ודו"ק: (כז) ועפ"י שיטת הרי"ף והר"מ יש ליישב עוד סוגיא הגמ' מה שיל"ד א' ראיתי בס' אמרי בינה דמעיקרא הדר בי' אביי וס"ל כר"י מכח אלמנה מן האירוסין ודחה דלמא באמת ארוסין לית לה כתובה רק בכתב לה ואח"כ אמר הגמ' אלא אביי מגופה דמתני' קהדרבי' דאטו גט מנה ומאתים כתיב בי'. ואך יתרץ אביי דבריו במה שרצה הו' עצמו להוכיח מכח אלמנה מן האירוסין ואין זה דרך הגמרא ב' יל"ד דקאמר אטו גט מנה ומאתי' כתיב בי' כלומר והי' יכול לטעון פרעתי אי ס"ד דבמקום שא"כ מצי טען פרעתי א"כ מה קאמר אח"כ וכ"ת כיון דתקינו רבנן למגבה בי' לטעון ולימ' פרעתי הלא גם מעיקר' הי' רצה להוכיח מכח זה דלמה לא יוכל לטעון פרעתי ע"י מה שהגט בידה. ג' מהו זה כפל הלשון לטעון ולומ' פרעתי אמנם אי אמרי' כשיטת הרי"ף דרק במקום שא"כ לא מצי טען פרעתי יש לפרש הסוגי' הכי דהנה לכאורה י"ל דבאמת אפי' במקום שא"כ נמי מצי טען פרעתי והא דגט ואין עמו כתובה גובה הי' משום משום הגט כדבעי למימר מעיקרא נדחה דאטו גט ק' ור' כתיב בי' וע"כ משום דלא מצי טען אחר מעב"ד עכ"פ במקום שאין כותבין. אמנם לכאורה יש להקשות דלמא באמת מצי טען פרעתי אפי' במקום שא"כ ומתני' דגובה כתובתה מיירי שחייב מודה שלא פרע רק שטען שהי' כתב לה ואינו רוצה לפרוע לה אולי תוצי' אח"כ שטר הכתוב' ותגבה ואשמעי' מתני' דאינו נאמן לטעון כן כדאמרינן אליבא דשמואל במס' כתובות במקו' שא"כ ואמר כתבתי עליו להבי' ראי' ואשמעי' דגובה כתובה ע"י הגט ע"ז קאמר וכ"ת וכו' לטעון ולימ' פרעתי כלומר אי אמרינן דמצי לטעון אחמעב"ד א"כ רק דהכי מיירי שמוד' שלא פרע לה עדיין רק שטוען שכ' לה כתובה אמאי לא יהיה נאמן באמת שכ' לה ושלא יצטרך לפרוע עד שתוציא שטר כתובה מתח"י במגו דאי בעי אמר פרעתי והיה נאמן אס"ד דמצי לטעון אחר מעב"ד ומדוייק הלשון לטעון כלומר דיהיה נאמן שכ' לה במגו דאי בעי אמר פרעתי וע"כ מוכח דמתני' באמ' לא מיירי שחייב מודה רק שטוען פרעתי ואינו נאמר לומר פרעתי. ומתורצי' מה שדקדקנו מה דקאמר אח"כ עוד לטעון ולימא פרעתי כיון דגם מעיקרא היה הקושי' אס"ד דמצי טען אח' מעב"ד הי' נאמן לומר פרעתי ולפימ"ש א"ש דכאן בא לומר דל"ל דבאמ' פרעתי נאמן רק דהכא מיירי מטענ' אחר' שטוען שכ' לה כתובה ואמרינן דא"נ דע"ז קשה אי נימא לפרש כן במתני' אמאי לא יהי' נאמ' באמת במגו דאי בעי אמר פרעתי וע"כ דטוע' אחר מעב"ד ל"א כלום ופריך בתר הכי וכ"ת דקרעי' לי' וכו' כלומר כיון דתקנו לקרוע הגט א"כ ראי' ממה שהגט בידה שלם שלא פרע ודחי לי' כדמסיק משום דאטו כל דמגבי וכו': (כח) אמנם לכאורה היה מקום לדחות כ"ז דבאמ' מצי טען. פרעתי ומתני' מיירי כשחיי'