תבואות השדה חלק ב מח

כיון ששטר כתובה בידה איכא למימר לענין תוס' עכ"פ דשטר כתובה עיקרו משום תוס' חזקה שטרך בידי מה בעי וא"כ איך מהני המגו נגד הך חזקה הא ברי' מסכת ב"ב גבי חזקה דא"א פורע תו"ז הוי איבעיא דלא אפשטא אי מגו במקום חזקה מהני עי' מסכת כתובות י"ט ע"א תוספות ד"ה חזקה אמנם יש לתרץ בפשיטות עפ"י סברת הה"מ פי"ד מהלכו' מלוה הלכה י' דכל היכא שאינה גובה מנכסים משעובדים לא אמרינן שטרך בידי מה בעי וא"כ הכא לרב דס"ל של"ד וודאי התוספות אינ' יכולה לגבות ממשעובדים (ואע"ג דמ"מ מדרבנן גובה ממשעובדי' מ"מ הכא כיון דליכא ע"ג וודאי טענינן ללקוחות דלמא כבר פרע לך במגו וא"כ ממילא ליכא חזקה דשטרך בידי מה בעי ושפיר מהני מגו) אמנם לפי"ז יתעורר קושיא חדשה מה משני התוס' דכיון שתובעת כתובה אינו נאמנת אכתי תהיה היא נאמנת במגו דלא היתה תובעת כתובתה וא"כ היתה נאמנת גם לענין כתובה וכה"ג הקשה בס' הפלאה לתירוץ הראב"ד דמשו"ה אינ' נאמנת באומרת גרשתני כגון שטענה עכשיו גרשתני דאמרינן לה אחוי גיטך דאכתי תהיה נאמנת במגו דאי בעי אמרה גרשני מכבר וא"כ אז לא יהי' להבעל מגו דהיא תהיה נאמנת ותירץ בס' הפלא"ה דלגבה הו"ל מגו להוציא ומגו להוציא לא אמרינן עי"ש. אמנם אכתי קשה הא במסכת ב"ב ל"ב ע"ב בתוס' ד"ה אמאי קסמכת משמע להדיא דהיכא דאיכא שטר אמרינן נמי מגו להוציא משום דאיכא חזקת השטר נמי וא"כ הדק"ל הא כיון דשטר הכתובה בידה תהיה נאמנת במגו דאי בעי לא היתה תובעת כתובתה ותהי' נאמנת וצ"ל דע"כ לא אמרינן דהיכא דאיכא שטר מסייע אמרינן נמי מגו להוציא היא רק משום דעפ"י השטר היו הנכסים בחזקת המלוה שהיו משעובדים לו והו"ל כמו מגו להחזיק. וא"כ ע"כ אפש"ל דעפ"י השטר מוקמי' הנכסים בחזקת מלוה ה"ד בשטרי דעלמא שבוודאי יבא לידי גובינא משא"כ בשטר כתובה מעיקרא בשעה שנכתב לא היו יודעים אי תבא לידי גובינא ל"ש לאוקמי השטר בחזקתה וא"כ ממילא לא מהני מגו גבי דידה דהו"ל כמו מגו להוציא כמ"ש בהפלאה וראיה ברורה לזו הסברא מצאתי בתוס' מסכת סוטה כ"ה ע"ב ד"ה ב"ה סברי וז"ל יש לתרץ הכא דהשיעבוד עצמו של כתובה עומד בספק לא קיימא ארעא לגובינא אמרו ב"ה דלאו כגבוי דמי עי"ש. והנה לפי"ז י"ל דאפי' לר"י דס"ל שיעבודא דאורי' ה"ד בשאר שטרות שמיד שנשתעבד הלוה למלוה חל השיעבוד על גופו ונשתעבדו נכסיה נמי משא"כ בכתוב' דבשעת כתיבת שטר כתובה לא נשתעבד גופו כמ"ש הראשונים כאן דבכתובה ל"ש עבד לוה לאיש מלוה לא אמרינן ש"ד וזהו מוכרח דאל"כ וקשה לרבי יוחנן דס"ל ש"ד ולדידיה נמי מוקמינן מתניתין בליכא ע"ג כמ"ש התוספות לעיל ונאמן מטעם מגו וקשה הא הו"ל מגו במקום חזקה דשטרך בידי מה בעי ור"י דס"ל ש"ד וודאי הוי חזקה מעליא דשטרך בידי מה בעי וע"כ דלענין כתובה כיון דהשיעבוד היה בספק לא אמרינן ש"ד ול"ש שטרך בידי מה בעי ולכך הקדימו התוספות דר"י נמי מפרש הכי דנאמן מטעם מגו כמ"ש וכיון דמהני המגו לר"י ע"כ דלענין כתובה כיון שהשיעבוד היה בספק לא אמרינן ש"ד וליכא חזקה דשטרך בידו מה בעי וממילא א"ש השקלא וטריא דאה"נ דאינ' נאמנת גרשתני משום דתובעה כתובתה ול"ל הא אית לה מגו דלא תתבע הכתובה דהו"ל מגו להוציא ול"ל כמ"ש דהא במקום חזקה השטר אמרינן מגו להוציא נמי דהכא גבי כתובה ליכא חזקת השטר כיון שהשיעבוד היה רק בספק לכ"ע לא אמרי' ש"ד דהא לר"י נמי מוכרחים לתרץ דמיירי בליכא ע"ג ונאמן מטעם מגו וע"כ דלענין כתובה לכ"ע לא אמרינן חזקה שטרך בידי מה בעי כיון שהשיעבוד היה מעיקרא רק מספיקא לא אמרינן ש"ד וא"ש השקלא וטריא דבתר הכי דהיא אינ' נאמנת במגו דלא תתבע הכתובה דהו"ל מגו להוציא וליכא חזקת השטר משום דבשעת כתיבת השטר לא חל רק מספק: (כא) בגמ' מתוך שיכול לומר לא גרשתיך והקשו התוס' והראשונים הא אי יאמר לא גרשתיך תהי' הי' נאמנת מדר' המנונ' ותירצו דהיכ' שתובע' כתובתה אינו נאמנ'. אמנם דעת הרמב"ם דאפי' בכה"ג נאמנת. ונראה דהרמב"ם לשיטתו יש להוכיח דע"כ נאמנת אפי' אי תובע' כתובתה דהנה התוס' בד"ה יכול לומר והראשונ' הקשו מאי מגו דלא גרשתיך הא יתחייב בשאר כסות ועונה ותירצו דאפ"ה יהי' פטור אפי' אי יאמר דלא גרשה מטעם דהו"ל טענו חטים והל"ב. אמנם הריטב"א כתב דלמאן דס"ל מנה מלוה ומנה פקדון לא הוי כב' מינים א"כ ה"נ כיון שהי' תובעת ממון והוא הוד' לה במזונות דהוי נמי ממון לא הוי ב' מינים והנה א"כ הדק"ל אי יטעון לא גרשתיך יתחייב בשכ"ו וצריך לתרץ דכיון דהי' נאמנת באמת להנשא מכח חזקת דר' המנונ' א"כ איך נחייבנו בשכ"ו אם יטעון לא גרשתיך כיון שמתירי' אותה להנשא לאחרים ושפי' איכא מגו. והנה הר"מ פ"ג מהלכו' טוען הלכה י"ד ס"ל להדי' דמנה מלוה ומנה פקדון לא הוי כב' מינים וא"כ הדק"ל מאי מגו דלא גרשתיך איכא הא יתחייב בשכ"ו וצ"ל כיון דהיא נאמנת לא יתחייב אפי' אי יטעון לא גרשתיך ומוכח דיני' של הר"מ דנאמנת להנשא. ואע"ג דאכתי קשה קושי' ראשונה הא אי יטעון לא גרשתיך נמי תהי' נאמנת בעיקר הכתובה ע"ז יש לתרץ כמ"ש לעיל באות י"ט בשם מהרי"ק דלרב לא יצטרך לשלם העיקר כיון דאין גט בידה ואיהו ס"ל א"כ שובר מ"מ מכח הך מגו דלא גרשתיך מוכח כסברתו של הר"מ דאפי' אי יטעון לא גרשתיך נאמנת להנשא עכ"פ ושפי' איכא מגו דעי"ז הי' פטור משכ"ו כמ"ש ודו"ק: (כב) בטור סי' ק' כ' וז"ל הוציא' כתובה בלא גט אם יש לה עדי גרושין אינו נאמן ואם אין לה עדי גירושין נאמן במגו שיכול לומר לא גרשתיך. ואם הי' במקום שאין רשאי' לכתוב גט הי' נאמנת וגובה הכל אפי' אין לה עדי גירושין. ותמה הב"י שם על הטור דהך דינ' דמשעת הסכנה מהני לגבות אפי' ליכ' עדי גירושין לא נמצא מבואר בסוגי' כאן שהרי כי מסקינן כאן חסורי מחסר' ואמרי' ומן הסכנה ואילך אע"ג דלא מפק' גיט' גבי' משמע דעדי גירושין עכ"פ בעינן. ונרא' דהטור ס"ל דהגמ' כי פריך הא מדקתני סיפא כו' דאי ליכא עדי גירושין במאי גבי' דלכאורה קשה מאי פריך במאי גבי' דלמא לרשב"ג ליכא מגו דלא גרשתיך משום דיתחייב בשכ"ו כקושי' התוס' ול"ל דהו"ל ט"ח והוד' לו בשעורי' דלמא ס"ל כאבוה דר"ג דחייב כקושי' הפנ"י ועוד יש להקשות דלמא ר"ג ס"ל דמגו במקום חזקה לא מהני והכא איכא חזקה דשטר' בידי מה בעי כיון דשטר כתובה בידה כמ"ש לעיל באות כ' ולרשב"ג דס"ל כתובה דאורי' פשיט' דאיכא חזקת השטר כמ"ש לעיל ונ"ל דהגמ' פריך הכי דע"כ רשב"ג דאמר משעת הסכנה ואילך גובה שלא בגט קאי נמי אריש' היכא דליכ' שטר כתובה דאמרינן דגובה בגט וע"ז נמי קאי רשב"ג ואמר דמשעת הסכנה דליכא ריעות' במה שאין הגט בידה גביה שפיר בתנאי ב"ד אפי' בלא גט ובלא כתובה וע"ז פריך שפי' אי ליכא ע"ג במאי גבי' כלומר כיון דאין בידה כלום לא גט ולא כתובה ולא ע"ג א"כ תוכל כל אשה לתבוע א' מן השוק ותתיני תן לי כתובתי ומדוייק מאוד הלשון במאי גבי' כלומר היכא דאין בידה כלום וע"ד משני דמיירי באיכא