תבואות השדה חלק ב מז

ליכא לתרוצי רק כמ"ש הריטב"א דמ"מ ניחא לי' שלא יהי' הכתובה תח"י דקל יותר לגבות ע"י כתובה מע"י עדי מיתה. אמנם לשמואל דס"ל אין הולכין בממון אחה"ר וא"כ נאמן לומר אלמנ' נשאתיך ובוודאי יותר טוב לו שלא יהי' הכתובה תח"י ופריך שפי' ולשמואל כותבין שובר בתמיה כלומר דלשמואל וודאי איכא נפקות' גדולה שלא ישאר כתובה תח"י כדי שיהי' יכול לטעון פרעתיך מנה במגו דאי בעי אמר אלמנ' נשאתיך ודו"ק: (יח) בגמ' אמר ר' ענן לדידי מפרשי' לי מיני' דמר שמואל במקום שאין כותבין ואמר כתבתי עליו להביא ראי' במקום שכותבין ואמר' לא כתב לי עליה להביא ראי' ומתני' כשהביאה ראיה שלא כתב לה ולכאורה יל"ד הא מסתמא רב נמי מודה דאפי' במקום שכותבין אם הביאו ראיה שלא כתב לה יכולה לגבות שלא בכתובה וא"כ מה מוסיף שמואל על דברי רב הא לרב נמי ע"כ הכי הי' דאפי' במקום שכותבין אם יש לה ראי' שלא כתב לה יכולה לגבות שלא בכתובה. ונ"ל דהנה המחבר בא"ע סי' ק' ט' הביא ד' דעות במקום שאין כותבין וכתב לה דלשיטת הר"מ הוי כמקום שכותבין ואינו גובה בלא כתובה ודעת הרא"ש בפ"ק דמס' ב"מ כיון דהוי מקום שאין כותבין ואיהו כתב לה איהו דאפסיד אנפשי'. אמנם במקום שכותבין והביאה ראי' שלא כ' לה לכל אינו נאמן לומר פרעתי ע"ש בב"ש ס"ק לו. והנה י"ל דהך פלוגת' דהרמב"ם והר"א תלי' כהא דהרמב"ם ס"ל דאפי' במקום שאין כותבין לא מטעם דאלים מעב"ד אמרו דאינו נאמן לומר פרעתי רק משום דאם יוכל לטעון פרעתי מה הועילו חכמים בתקנת' דכל אדם יטעון כך. וא"כ ממילא אם איהו כתב לה אפי' במקום שאין כותבין לא הוצרכו חכמים להכניס עצמו כלל בזה ונשאר הדבר שיוכל לטעון פרעתי כיון שאין שטר הכתובה בידה. אמנם סברת הרא"ש הי' דבאמת מעב"ד אלים רק מ"מ במקום שכותבין יכול לטעון פרעתי כיון דאבד' כתובתה איתר' לה והגלי' לדבר שפרע כמ"ש הנמ"י מס' ב"מ וא"כ ה"ד במקום שכותבין ואיהי לי' לה שטר כתובה בידה אמרי' דאיתרע טענתה משא"כ במקום שא"כ יכולה למימר כיון דכ"ע לא נהיגו לגבות עפ"י שטר הכתובה רק עפ"י מעב"ד לא חששו כ"כ לשמירת שטר כתובה ולא איתרע טענתה ושפיר יכולה לגבות בתנאי ב"ד דאלים מעב"ד ודו"ק. וא"כ י"ל דבהא נמי פליגי רב ושמואל דרב אוקי למתני' במקום שאין כותבין כלומר כל היכא דהוי מקום שאין כותבין אפי' אם איהו הביא ראיה שכתב לה נמי גובה בלא כתובה כמ"ש כיון דהוי מקום שא"כ לא הביא ריעות' כ"כ במה שנאבד' הכתובה דלא חששה בשמירתה כיון דכ"ע גובי' שלא בכתובה אמנם שמואל ס"ל כדעת הר"מ שהביא המחבר דכיון דהביא ראיה שכתב לה אפי' במקום שא"כ נמי אינו גובה בלא כתובה דמכיון שכתב לה לא הוצרכו הב"ד להכניס עצמ' בזה שתגבה בתנאי ב"ד גרידא כמ"ש ודו"ק ובמה שהקשו התוס' ד"ה ש"מ וז"ל וא"ת הות' דס"ד דאיירי במקום שכותבין האיך יפרש מתני' דאמאי גובה בגט ולא בכתובה וכ' הפנ"י דכוונתה להקשות כיון דעיקר הכתובה לגובינא וגט לאו עיקרו לגובינא טפי הו"ל למימר דתגבה בכתובה ולא בגט כבר כתבנו לעיל בחידושינו דניחא לה טפי לשמור הגט מהכתובה דבכתובה אינו ברור לה שתבא לידי גובינא אולי לא ימות ולא יגרשנה משא"כ בגט כבר יודע' שתבא לידי גובינא כמ"ש לעיל בשם השיטה מקובצת ועוד דבגט א"צ לשמור אותו כ"כ זמן הרבה שמיד תוכל לגבות בו משא"כ בכתובה תהיה צריכה לשמור אותו כל זמן שהיה תחתיו ועוד דגט בלא"ה צריכה לשמור אותו כדי שתוכל להנשא בו. ומ"ש התוס' דמפרש מתניתין כר"י היינו דמתניתין בעדי גט וסיפא דכתובה ואין עמו גט היינו דליכא עדי גט ויש לו מגו דלא גרשתיך ואע"ג דאם יטעון לא גרשתיך יתחייב בשכ"ו כבר תירצו התוס' דהו"ל כטענו חטי' והודה לו בשעורים וראיתי בס' הפלא"ה שהקשה למאי דקיי"ל דגרושה כ"ז שלא גבתה כתובה יש לה מזונות א"כ אי תובעת כתובתה ויטעון לא גרשתיך הו"ל כתבע' מזונות או כתובה ואם יטעון לא גרשתיך הו"ל כטענו חטי' ושעורי' והודה באחד מהן דחייב עי"ש ונ"ל דמשו"ה כתבו התוס' דהמקום בס"ד יפרש מתניתין כרבי יוחנן ורבי יוחנן ס"ל לחד לישנא מסכת שבועות מ' ע"ב דאפי' טענו חטי' ושעורים והודה לו בא' מהן דפטור וא"כ שפי' איכא מגו דלא גרשתיך ודו"ק ומ"מ צ"ע דהא אינו פטור רק משבועה אבל במה שהודה חייב בתוס' ד"ה גט גובה עיקר שהקשו דאכתי אלמנה תגבה בכתובתה העיקר ותירצו דאמרינן לרב דגובה העיקר אפי' בלא כתובה רק בעדי מיתה עי' מהרש"ל ומהרש"א שהקשו דמפסיד מנה שהיה יכול לטעון פרעתיך מנה במגו דאלמנה נשאתיך. והנה כבר כתבנו דלרב לא יכול לטעון כיון דרוב נשים בתולות נשאות ואיהו ס"ל הולכים בממון אחה"ר ומגו דאין את אשתי צ"ל דלא ס"ל להגמרא כמ"ש דמזה יהיו הכל יודעים דלא שכיח שלא ידעו שהיתה אשתו ובעיקר דברי התוס' במ"ש דאי גובה בעדי מיתה א"ש עי' ראשונים שהקשו דמ"מ יש לחוש שתגבה ע"י עדי מיתה ועיין מ"ש לעיל באות ד' אות ה' בס"ד וינעם לך ודו"ק: (יט) בגמ' אמר ר' יוסף הבמ"ע דליכא עדי גירושי' מגו דיכול למימר לא גרשתיה וכו' ראיתי בשו"ת מהריק"ו סי' ע"ב שהקשה לשיטת הר"מ דבעיקר כתובה אפי' כי אומר לא גרשתיה הי' נאמנת א"כ מאי מגו איכא הא אי יאמר לא גרשתיה ע"כ לפי דבריו לא נתן לה עוד גם עיקר הכתובה דמסתמא קודם גירושין לא פרע לה ויתחייב בעיקר הכתובה ומאי מגו איכא ותירץ דהכא קיימינן לרב א"כ אפי' אי יאמר לא גרשתיה לא יחייב לשלם עד שתחזיר לו הגט כיון דרב ס"ל אין כותבין שובר עי"ש ועי' לעיל באות ד' שהבאתי קושי' זו וראיתי בחי' הפלא"ה שהביא קושיא זו וזהו התירוץ ונעלם ממנו באותו שעה שהיה בשו"ת מהרי"ק שם והנה השטמ"ק הקשה הא או יאמר לא גרשתיך א"כ היורשים יהיו חייבים לשלם ומאי מגו איכא ותירץ דבאמת לאחר מיתה היורשים חייבים ולא מהני לי' הך מגו רק לפטור הוא עצמו וראיתי בתומים בכללי מגו סימן פ"ב ס"ק צ"ו צ"ז דאכתי קשה דהו"ל מגו לחצי טענה ותירץ שם דהכא מיירי כשכבר נשאת לאחר א"כ אי יטעון לא גרשתיך הו"ל זנתה תחתיו והפסידה כל כתובתה ויהיו גם היורשים פטורים ודו"ק: (כ) בתוס' ד"ה מגו דיכול לומר לא גרשתיך כ' וז"ל ור"י נמי מפרש הכי כדפרישא לעיל כלומר דמיירי בא"כ ע"ג אח"כ הקשו וא"ת והאמר ר' המנונא האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת וי"ל דלא מהימנא אלא דווקא היכא דאין תובע' כתובתה דהיכא דאין תובעת כתובה נאמנה לינשא ונותנים לה גם כתובתה אבל היכא שתובעה כתובתה אף לינשא אין מתירין אותה. והנה יל"ד לאיזה צורך הקדימו בדבריהם דר"י נמי מפרש הכי ול"ל משום דר"י ס"ל דר' המנונא ולכך הקשו שפי' מהא דר' המנונא הא הריטב"א מקשה גם לרב האיך מהני מגו דלא גרשתיך דהא רב נמי מסתמא ס"ל הך דר' המנונא דר' המנןנא תלמידי' דרב הוי וא"כ למה הקדימו התוס' הך דר"י נמי מפרש הכי ונ"ל דהנה לכאורה יש להקשות מה משני הגמרא דמשו"ה פטור גם מתוס' משום מגו דלא גרשתיך הא