תבואות השדה חלק ב מו

בגט בלא כתוב' הי' במקום שא"כ דווקא דבמקום שכותבי' אינו יכולה לטעון אבדתי שטר כתובתי דאביד' ל"ש דהרי אפי' היכא דאיכא חזקת המסייע לטענ' אביד' כמו גבי פרוזבול לא מהני וא"כ כיון דריש' רק במקום שא"כ מיירי א"כ ע"כ סיפ' דכתוב' ואין עמה גט ליכ' לאוקמ' כפרש"י שטוען בהוציאו הגט פרעתי לך כתובתך דכיון שיש לה כתוב' הו"ל מקום שכותבי' ואינו גובה בלא כתוב' וע"כ דסיפ' מיירי רק דלענין תוס' נאמן במגו דלא גרשתיך וליכ' עדים ולכך נקט בתר הכי וז"ל ודע שזה שאמרנו שהאשה גוב' שלא בגט עיקר כתוב' בלבד אבל תוס' עד שתבי' עדי גירושי' וכו' כלומר דרק לענין תוס' נקט הרי אלו לא יפרעו היכ' דליכ' ע"ג ובמגו דלא גרשתיך. וא"כ א"ש דברי הרמב"ם בפירושו ובהלכ' דחדא תלי' באידך דאי רישא דגוב' בגט בלא כתוב' הי' במקום שאין כותבי' דווקא ממילא מפרשינן לסיפ' דכתוב' בלא גט דאינו גובה הי' רק לענין תוס' ומשום מגו דלא גרשתיך דעיקר כיון דלא גבתה עפ"י הגט במקום שכותבי' ולענין עיקר מגו נמי ליכא דהא אפי' בלא גרשתיך חייב העיקר ממילא חייב לשלם העיקר אפי' בלא עדי גירושי' היכא דנקיטא כתוב' וא"ש פסקא של הר"מ ומוכח ממתני' מדנקט כאן דינו דבע"ח כמ"ש ודו"ק: (טו) ואחרי אשר זכינו להוכיח דריש' דגוב' בגט בלא כתובה הי' במקום שא"כ דווקא ממילא מוכח נמי דין הגט של הר"מ דבמקום שאין כותבין אינו גובה בתנאי ב"ד לחוד' רק ע"י גט אע"ג דאפי' בלא גט נמי לית לי' מגו דלא גרשתיך לענין עיקר לשיטת הר"מ מ"מ תקנו חכמים שהגט יהי' במקום השטר כתובה במקום שא"כ דווקא דלכאור' קשה כיון דריש' מיירי במקום שא"כ מאי אשמעינן דגובה כתובה באין עמו כתובה דהא פשיט' דהא אם יהי' נאמן לומר פרעתי א"כ מה הועילו חכמים בתקנת' וע"כ דמתני' אשמעי' דאפי' במקום שאין כותבין דגבי' בתנאי ב"ד מ"מ שלא תהי' מערמת לגבו' בע"פ בעדי גירושי' התקינו שתגב' ע"י הגט דווקא וממילא כשאין הגט בידה יוכל לטעון פרעתי לך ונתתי לך. הגט שלא אצטריך לשמור שוברי או שנקרע עפ"י ב"ד וכתבו עליו גיטי' דנן וכו' כמסקנ' הגמ' ואע"ג דהרמב"ם ס"ל כותבי' שובר וא"כ היה לה לגבות אפי' בלא הגט ותהי' נפרעת בתנאי ב"ד ותכתוב לו שובר כיון דהרמב"ם ס"ל פכ"ג מהלכו' מלוה דכותבי' שובר מ"מ גבי גט כיון דצריכה לה נמי לאנסובי בי' מזדהר' בי' טפי וכיון דלית' בידה שפיר הוי ריעות' טובא דכבר נפרעת ע"י הגט ולכך אינו גובה בלא גט. והא דאינו גובה בלא גט יבואר עוד בס"ד בסוגי' וא"ש דברי הרמב"ם בס"ד בפירושו ובהל' ונתישבו תלי"ת כמה דקדוקים בלשון המשנה ובלשון הרמב"ם. ובעיקר דינ' אי גובה כתוב' בלא גט במקום שכותבי' נמי. עי' שו"ת מהריקו' שורש י"ט ושורש ע"ב מ"ש על דברי הרמב"ם ובשורש קי"ד ועי' לעיל בדברינו באות ד' ובשו"ת לחם רב סי' נ"ז ויתבאר עוד בס"ד ודו"ק היטב: חלק שלישי נבאר בס"ד שקל' וטרי' דגמ' (טז) גמ' ש"מ כותבי' שובר דאי אין כותבי' שובר ליחוש דלמא מפקא לה לכתובת' וגבי' בה וכ' רש"י כלומר בתורת אלמנ' דהא וודאי בתורת גרוש' לא מצי מפקי דבתורת גרוש' אינו גוב' בלא גט ומשני אמר רב במקום שאין כותבין כתובה עסקי'. והנה אי מוקמי' מתני' במקום שאין כותבין א"כ סיפ' דקתני כתובה ואין עמה גט ע"כ נמי מיירי במקום שאין כותבין רק דאיהו כתב לה. וקשה הא התוס' ד"ה הוציא' גט כתבו דלאביי אי ס"ל נמי אין כותבין שובר מוקמי' מתני' דיש עדים שנשרפ' וניחא לי' טפי לאוקמי' במקום שכותבי' ונשרפ' מלאוקמי' במקום שאין כותבין ואמאי לא מוקי רב נמי בהכי ונ"ל דהנה לכאור' יש לדקדק כיון דמתני' מיירי במקום שאין כותבין מה קמל"ן דגובה בלא כתוב' פשיט' כיון דהי' מקום שא"כ וצ"ל ע"כ דמתני' אשמעינן תקנ' חדשה דאע"ג דהגט לאו לגובינ' נכתב וא"כ הו"א דבמקום שאין כותבין תגבה אפי' בלא גט מכיון שיש עדים שנתגרש' דליכ' מגו דכיון דהוי מקום שא"כ ע"כ גובה בלא כתובה דאלא"ה במה תגבה ויהי' כמקום דלא אפשר ולכ"ע כותבין שובר. אשמעינן מתני' דבר חדש שתקנו חכמים שלא תגבה רק עפ"י הגט ולא יצטרך שובר. אמנם ע"כ א"א לומר הכי שחכמים תקנו שלא לגבות רק עפ"י הגט ה"ד במקום שאין כותבין משא"כ במקום שכותבין דעיקר גובינ' הוא ע"י הכתוב' רק שאירע מקרה שנשרפ' פשיטא דמשום מלתא דל"ש לא היו מתקנו' החכמים שלא תגבה רק ע"י הגט דלמה להם לתקן כן כיון דבלא"ה לא יצטרך שובר כיון שאינו גובה רק ע"י כתובה ואע"ג דאיהו גבי' בלא כתובה כיון שיש לה עדים שנשרפ' מ"מ משום הא לא היו מתקני' חכמים שתגבה עפ"י הגט. וא"כ א"ש דבשלמא לאביי דס"ל דמתני' היינו עדי הגט שפי' מצינו לפרש אפי' אי ס"ל א"כ שובר דמתני' מיירי כשיש עדים שנשרפ' הכתובה והא דקתני מתני' הוציאה גט היינו עדי הגט שלא יהי' לו מגו דלא גרשתיך משא"כ לרב דס"ל גט ממש א"כ אי ס"ד דמיירי שיש עדים שנשרפ' למ"ל גט ממש בכה"ג הו"ל לגבו' אפי' בלא גט כלל. וע"כ דמתני' מיירי במקום שא"כ ואשמעי' מתני' דבמקום שא"כ תקנו חכמים שלא תגבה בתנאי ב"ד לחוד רק ע"י הגט כיון דס"ל א"כ שובר. ובאלמנ' יהי' באמת כמקום דלא אפשר ותגבה בעדי מיתה בלא גט ודו"ק. ועוד י"ל דמשו"ה לא ניח' לי' לרב לאוקמי' במקום שכותבין ויש עדים שנשרפה הכתובה דרב ס"ל כמ"ש התוס' ד"ה במקום שכותבין. דבמקום שכותבין חיישינן שכתב לה אחרת ואביי לא ס"ל הך חששא: (יז) ושמואל אמר אף במקום שכותבין ולשמואל כותבין שובר בתמיה. נ"ל דקושי' הגמ' הי' כך דהנה הריטב"א הקשה מאי פריך בגמ' ש"מ כותבין שובר הא איכא למימר כיון דבלא"ה גובה אפי' בלא כתובה משום דהטוען אחר מעב"ד ל"א כלום הו"ל כלא אפשר ולכ"ע כותבין שובר ותירץ הריטב"א דמ"מ אין קל כ"כ לגבות בעדי מיתה כמו בכתוב' ולכך לא היה לה לגבו' בלא שטר כתובה ע"ש אמנם לכאורה תירוץ זה הי' דוחק קצת דסוף סוף כיון שיכולה לגבו' בלא כתובה מה נ"מ לו אם תשאר הכתובה תחת ידה. אמנם התוס' כאן ד"ה הוציאו גט ולעיל ט"ז ע"ב ד"ה וליחוש כתבו דאם לא ישאר הכתובה תח"י יהי' נאמן לטעון פרעתי מנה במגו דאי בעי אמר אלמנ' נשאתיך וא"כ יש לו הפסד במה שנשאר שטר הכתובה תח"י ועי' במהרש"א ומהרש"ל בד"ה גט גובה עיקר שהאריכו בזה והנה אליבא דרב לכאורה לא א"ש סברת התוס' דיטעון פרעתיך במגו דאלמנה נשאתיך כיון דרב ס"ל הולכי' בממון אחה"ר ואינו נאמן אלמנה נשאתיך כיון דרוב נשי' בתולות נשאות כמ"ש הגמ' לעיל ט"ז ע"א וכן כ' הפנ"י דלרב בוודאי לא מצי לטעון אלמנ' נשאתיך וע"כ לרב ליכא פסיד' כ"כ במה שישאר הכתובה תח"י. ואע"ג דמ"מ יהי' נאמן במגו דאין את אשתי כשאין הכתובה תח"י כמ"ש התוס' לעיל ט"ז ע"ב ד"ה וליחוש י"ל דאין זה מגו כ"כ דמזה יהי' הכל יודעי' שהיתה אשתו וא"כ לרב