תבואות השדה חלק ב מה

יש לדקדק בפי' המשנה להר"ם בסוגי' כתב וז"ל אמרו גובה כתובת' במקום שנוהגי' שלא יכתבו שטר כתוב' וכו' אבל במקום שנהגו לכתוב שטר כתוב' עכ"פ יש לה להוציא שטר כתוב' עם הגט ואז תגבה כתובת' וכו' ומה שחיי' שיהי' נאמן בע"ח כשאומר אבד פרוזבלי כיון דתקינו רבנן פרוזבול לא שבק התיר' ועבד איסורה. והנה דבריו תמוהי' מאוד במ"ש ומה שחיי' שיהי' נאמן בע"ח וכו' הא במתני' באמת אין הבע"ח נאמן רק במס' גיטין ל"ז ע"ב איתא מימר' דר' נחמן דנאמן לומר פרוזבול הי' לי ואבד מ"ט לא שבק התיר' וכו' אבל כאן במתני' אדרבה אמרי' דאינו נאמן. ועוד יל"ד בלשונו שנקט ומה שחיי' שיהי' נאמן. והו"ל לומר "והטעם שנאמן" ומה כוונתו במ"ש וז"ל ומה שחיי' שיהי' נאמן ועי' בר"מ פ"ט מהלכו' שמטה הלכה כ"ד שפסק נמי דנאמן לומר פרוזבול הי' לי מטעם לא שבק התירה ואפשר דהר"ם נקט דינו לפסק הלכה דמשעת הסכנ' ואילך כבר הנהיגו שלא לשמור פרוזבוליה' וממילא מה שטוען שאבדו לא הוי ריעותא כ"כ ועיין בס' בני אהובה פט"ז מה"א ובשיטה מקובצת נמי הבי' משום דרשב"ג אמר משעת הסכנה ואילך ולא קאמר בשעת הסכנה משמע דמשעת הסכנה ואילך נשאר כך הדבר שלא להצניע' גיטיה' ולא פרוזבוליהם עי"ש מ"מ על הר"מ בפירוש המשנה וודאי קשה דכאן לא הי' לו לומר הטעם דנאמן משום דלא שבק התירה וכו' כיון דבמתני' קתני באמת הרי אלו לא פרעו דאינו נאמן: (יא) והנה לשיטת הר"מ ע"כ צ"ל דהא דקתני במתני' כתובה ואין עמה גט היינו עדי הגט ופטור מהתוס' במגו דלא גרשתיך וא"ש נמי הלשון הרי אלו לא יפרעו ואמאי לא נקט סתמ' הבעל פטור א"ו דהא דקתני הרי אלו לא יפרעו היינו רק התוס' עד שתביא עדי גירושי' ולכך לא נקט פטור דהא באמת בעיקר כתובה חיי' כיון דבעיקר כתובה ל"ש מגו לשיטת הר"מ רק מן התוספות פטור עד שתביא עדי גט וא"ש הלשון הרי אלו לא יפרעו ולא נקט "פטור" דאי הוי קתני פטור הוי משמע לגמרי: (יב) והנה סיפ' דמתני' כתוב' ואין עמה גט יש לפרש על ב' דרכים הא דקתני הרי אלו לא יפרעו האחד דלא יפרעו כפשטא לא כתוב' ולא תוספ' ולא מטעם מגו דלא גרשתיך דאז לא שייך לפטור רק מתוספ' ולא מן העיקר דבעיקר ל"ש מגו דלא גרשתיך לשי' הרמב"ם רק משום כיון שאין הגט בידה אמרי' דכבר נפרע' עפ"י הגט וא"כ אפי' עדי גט לא מהני כיון שעכ"פ אין הגט בידה מוכח שכבר גבתה עפ"י הגט כמ"ש רש"י באמת שהבעל טוען כך שכבר גבתה עפ"י הגט א"כ עדי הגט לא מהני מידי אמנם ה"ד אי אמרי' דריש' דמתני' גט ואין עמו כתוב' מיירי אפי' במקום שכותבי' והי' אומר' אבד שטר כתובתי נמי גובה עפ"י הגט דאביד' כתובה לא חשי' ריעות' כ"כ שלא תגב' וא"כ שפיר מצינו לפרש סיפ' כתוב' ואין עמה גט דאינ' גוב' כלום משום שמצי לטעון כבר פרעתיך ע"י הגט משא"כ אי ס"ל דהא דקתני ריש' גט ואין עמו כתוב' גובה ה"ד במקום שאין כותבין אבל במקום שכותבין והוציא' הגט בלא כתוב' שאמר' שנאבד השטר כתוב' אינ' גובה כלום משום דטענת נאבד' הוי ריעות' ומוכח שכבר נפרעה א"כ ליכ' לפרש סיפ' כתוב' ואין עמה גט דאינו נפרע' כלל דהא כיון שהוציאו כתוב' הוי ע"כ מקום שכותבין וא"כ לא גבתה כלום עפ"י הגט וא"כ מ"ט קתני הרי אלו לא יפרעו. וע"כ צ"ל כשיטת הרמב"ם דהא דקתני לא יפרעו היינו רק התוס' ומשום מגו דלא גרשתיך ע"כ מיירי בדליכא אפי' עדי גט דאלת"ה לית לי' מגו דליכ' לפרש כפירו' הראשון שפרע לה עפ"י הגט דכיון שיש בידה כתוב' הרי הוא מקום שכותבי' דזהו דוחק לפרש דהא במקום שאין כותבי' רק דאיהו כתב לה. וכיון דהוי מקום שכותבי' א"כ הרי לא נפרעה עפ"י הגט וא"כ אמאי קתני הרי אלו לא יפרעו. וע"כ צ"ל דלא יפרעו קאי רק אתוס' ומשום מגו דלא גרשתיך וליכ' עדי גירושין וכמו שדקדקנו מדלא קתני פטור כמ"ש לעיל וא"כ א"ש שיטת הר"ם כיון דהר"מ ס"ל דריש' דמתני' דגט ואין עמו כתוב' גובה הי' רק במקום שאין כותבי' ממילא מוכח דסיפ' דקתני כתוב' ואין עמו גט כיון דע"כ מיירי במקום שכותבין שהרי שטר כתובה בידה וא"כ אמאי לא יפרעו הרי עפ"י הגט לא נפרעת במקום שכותבי' וע"כ דהרי אלו לא יפרעו קאי רק אתוס' ובליכ' עדי גירושין ומשום מגו דלא גרשתיך ודו"ק: (יג) והנה אי מוקמי' רישא דגט ואין עמו כתוב' אפי' במקום שכותבי' או רק במקום שאין כותבים תלי' בזה דאי אמרי' דטענ' נאבד' ריע' טענתי' א"כ במקום שכותבי' האיך תגבה בלא כתובה במה שטוענת נאבד' דזהו לא חשיב טענה כלל וע"כ דריש' מיירי רק במקום שאין כותבי' אמנם אי אמרי' דטענת נאבד' לא הוי ריעות' כ"כ שפי' מצינו לאוקמי' מתני' אפי' במקום שכותבי' ואפ"ה גובה בגט בלא כתוב' היכ' שטענה שאבד' הכתוב' כיון דלא הוי טענה ריעא כ"כ. ואז שפי' הוי מצינו לאוקמי סיפ' דכתוב' ואין עמה גט אפי' לענין העיקר נמי וביש ע"ג ואפ"ה לא גבי' משום דכבר גבתה עפ"י הגט אי אמרי' דאפי' במקום שכותבין גובה בגט בלא כתוב' וא"כ הך דינ' אי סיפ' דלא יפרעו מיירי אפי' לענין עיקר או רק לענין תוס' ומשום מגו תלי' או ריש' מיירי אפי' במקום שכותבין או רק במקום שאין כותבי' כדס"ל להרמב"ם באמת וכמ"ש ודו"ק: (יד) והנה מגופ' דמתני' יש להוכיח דס"ל דטענ' אביד' הוי ריע' ביותר דבאמת קשה בין לפרש"י גבי בע"ח שהלוה טוען לא הי' לך פרוזבול ובין לפי' התוס' דהלוה טוען פרעתי ונאמן במגו דלא הי' לך פרוזבול אמאי נאמן ולא נימא מסתמ' הי' לו פרוזבול דחזקה לא שבק התיר' וכו' וע"כ משום דטענת אביד' ריע' ביותר ולא מהני אפי' היכא דאיכא חזקת המסייע לטענ' אביד' זולת בשעת הסכנה ומשעת הסכנה ואילך כיון שכבר הנהיגו לגבו' בלא פרוזבול תו לא חששו לשמור פרוזבוליה' ונאמן שהי' לו פרוזבול ואבד דתו לא ריע' טענ' אביד' ובהכי א"ש דלכאור' קשה מה שיאטי' דפרוזבול הכא במתני' דנקט וכן בע"ח וכו' הרי אלו לא יפרעו ומה שייכות לדין זה במתני' וחי משום דשם נמי לא יפרעו אטו תני בחדא מחת' מחתינהו כל הני דדינ' שלא יפרעו וכי לא אשכח' טובא. א"ו דמשו"ה נקט להך דינ' במתני' להוכיח דטענ' אביד' ריע' ביותר וא"כ ע"כ רישא דקתני דגוב' בגט בלא כתוב' היינו במקום שא"כ דווקא וממילא סיפ' דקתני הרי אלו לא יפרעו הי' רק היכא לענין תוס' ובליכ' עדי גירושי' ונאמן משום מגו דלא גרשתיך וא"כ מה מאוד נמלצו סידור הלשון בפי' המשנה להר"מ. דמעיקר' נקט דהא דגובה בגט בלא כתובה הי' במקום שא"כ דווקא והיינו כמ"ש משום דטענה אביד' ריע' ביותר וכ' אח"כ ומה שחייב שיהי' נאמן בעל חוב וכו' ולא כ' והטעם שיהי' נאמן וכו' דהא באמת במתני' אינו נאמן רק שכתב דלכאורה הי' ההוא שיהי' נאמן משום חזקה דלא שבק התיר' וכו' ומ"מ ס"ל דאינו נאמן והיינו ע"כ משום דטענה אביד' ריע' ביותר וא"כ ממילא א"ש מה שפירש למתני' דגוב'