תבואות השדה חלק ב מד

כלום וכי מפני שאתה תחשדני להוציא ממון שלא כדין תעכב עלי התשלומין מה שאתה חייב לי בוודאי משא"כ בעדי מיתה הוי ס"ד כיון דאז יש להם טענה דלמא יש בידך גט שע"י תעשה ערמה לגבות בו שנית אין לנו לפרוע לך עד שתתברר לנו באיזה אופן שלא נתגרשת [דליורשי' טענינן אפי' במה דלא שכיח ולקמן נבאר בסוגי'] וע"ז השיב להם דבאמת אין לנו לחוש שיוכלו לטעון דלמא תעשה עוד ערמה רק היכא אם היינו יודעי' בבירור שיש בידה איזה דבר לגבות עוד פ"א ע"י ערמה משא"כ בכה"ג שאין אנו יודעי' ליכא חשש'. ואם הם יטענו אעפ"י כן דלמא גרשך בכה"ג הוי באמת כמו היכא דלא אפשר וכתבינן שובר ודו"ק היטב כי הי' נכון בס"ד: (ז) בהא דהטוען אחר מעב"ד דלא אמר כלום פליגי הפוסקים שיטת הרי"ף והרמב"ם פי"ו מה"א והרא"ג (עי' שו"ת הרא"ם כלל ל"ו סי' ד') ס"ל דר"י לא אמר דטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום רק במקום שאין כותבין כתוב' משא"כ במקום שכותבין ריע' טענתי' דידה ומהימן לומר פרעתי' וכן כתב הנמ"י במסכת ב"מ בטעמו של הרי"ף. אמנם שיטת התוס' בר"ה הוציאה גט וכן דעת בעל המאור במס' ב"מ דאפי' במקום שכותבין נמי לא מצי לטעון פרעתי משום דהוי מעב"ד ולכאורה י"ל דטעם פלוגתת' תלי' בהא דהנה ב' טעמים יש לומר בהא דהטוען אחר מעב"ד. א' משום דמעב"ד אלים ומשום מה כח ב"ד יפה. ב' י"ל כמ"ש התוס' ב"מ ד"ה הטוען וז"ל מעב"ד קרוי כל דבר שחיי' לה אפי' לא כתב כגון מנה ומאתים והנה לפי"ז י"ל דלאו משום מה כח ב"ד יפה אלמוה לתנאי כתוב' ולשאר מעב"ד כמ"ש הרמב"ן במלחמו' במס' ב"מ רק דחוב כזה שידוע בבירור שחייב לה ואינו נפטר בשום אופן בחוב כזה לא מהני טענ' פרוע. די"ל בשלמא בשאר מלוה ע"פ שפי' מהני טענ' פרוע דחזק' חיוב לא אלים כ"כ כיו' דמצי לטעון להד"מ ואפי' אם לוה בעדי' מ"מ יוכל להזדמן שהעדי' לא יהיו בכאן ויוכל לטעון להד"מ וא"כ החזק' חיוב אינו בריא כל כך ושפי' מצי לטעון פרעתי משא"כ בכל מעש' ב"ד שחיי' בכל גוונא אפי' לא כתב א"כ אלים החזק' חיו' ולא מהני טענ' פרוע. וא"כ הא דלא מצי לטעון טענ' פרוע במעב"ד לאו משום שהב"ד הכניסו כחם בזה לאלם הדבר רק כיון שהי' מעב"ד אלים הדבר מצד עצמותו דלא מהני טענ' פרוע וא"כ י"ל דוודאי אי אמרי' דהטעם משום דהב"ד אלמוה לכח תקנ' מעש' ב"ד ובפרט לפימ"ש לעיל באות ג' כדי שלא יהי' בעילת זנות שתאבד הכתוב' ולא תסמוך לגבות ועי' ברמב"ן במלחמות במס' ב"מ שכתב ג"כ שלא יהי' ב"ד וא"כ הוצרכו לעשות תקנה אפי' במקום שכותבי' אם תזדמן שתאבד הכתוב' שתוכל לגבו' במעב"ד שלא יהי' ב"ד. משא"כ אי אמרי' דלאו משום כח ב"ד אלים המעב"ד רק מצד עצמו משום שהחוב בריא. א"כ במקום שכותבין ואיהו ל"ל כתוב' דטוענ' נאבדה דאיתר' טענתה כמ"ש הנמ"י ממילא לא אלים החזק' חיוב כ"כ ושפי' מצי לומר פרעתי. רק במקום שאין כותבי' דלולא המעב"ד לא הי' רק כמע"פ והוי מצי לטעון פרעתי. ואמרי' הכא כיון דהחוב הי' ברור וקיי' אעפ"י שלא כתב לא מצי לטעון פרעתי. ואין לדחות דברינו דהא התוס' כתבו הטעם דחיי' אע"פ. שלא כתב וא"כ הטעם במעב"ד לא משום כח ב"ד רק משום שהחוב ברור. וא"כ במקום שכותבין דאיכא ריעותא בעיקר החיוב היה צ"ל דמצי לטעון פרעתי. די"ל דדעת התוס' דנפילת כתוב' לא מקרי ריעותא כלל כמ"ש לעי' באות ב' משום דלא היתה יודעת בבירור אם תצטרך לגבות בו ועי' בשטמ"ק למס' כתובות בסוגי' שכ' ג"כ כה"ג. משא"כ לדעת הסוברי' דנפילת כתוב' ג"כ ריעות' מקרי' שפי' י"ל כמ"ש דע"כ מהני ריעות' במעב"ד שיוכל לטעון פרעתי רק אי אמרי' דמעב"ד אלים מצד עצמותו ולא שהב"ד הכניסו לכמ' לדבר הזה וא"כ היכ' דנאבד הכתוב' דאיכא ריעות' בעיקר החיוב מצי לטעון פרעתי. משא"כ אי אמרי' דהב"ד הכניסו עצמ' לאלם הדבר ולפימ"ש לעי' שלא תבא הדבר לידי ב"ז בוודאי אפי' במקום שכותבין נמי אלמוה כחה שלא יוכל לטעון פרעתי שלא יבא הדבר לידי חשש איסור דב"ז ודו"ק: חלק שני נבאר בס"ד פסקא דהרמב"ם (ח) שיטת הר"ם פט"ז מהלכות אישות הלכה כ"ו כ"ז כ"ח דבהוציא' כתוב' בלא גט והוא מכחיש' ואומר לא גרשתיך נאמנ' על העיקר ואינ' נאמנת על התוס' והטעם כ' שם הה"מ בשם הרמב"ן דבעיקר כתוב' כיון שהאש' שאמר' לבעלה גרשתני נאמנ' מכח חזק' דרב' הימנינו' דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה נאמנ' על העיקר מכח מדרש כתוב' לכשתנשאי לאחר עי"ש ואם מודה הבעל שגרש' רק שאומר פרעתי הכל עיקר ותוספ' ואבד שוברי על התוס' נאמן מתוך שיכול לומר לא גרשתיך ואינו נאמן על העיקר דבעיקר כתוב' יהי' חיי' אפי' יאמר לא גרשתיך. והיינו בהוציאו שטר כתוב' וליכ' עדי גירושי' דשם יש לה עדי גירושי' אין לו מגו דלא גרשתיך וחיי' לשלם גם התוס' כיון שיש בידה שטר כתוב' ובהוציא' גט בלא כתוב' אם הי' במקום שאין כותבי' כתוב' גובה עיקר כתוב' בגט שבידה ואם הי' מקום שדרכן לכתוב אפי' עיקר אינ' גובה בגט בלא כתובה וכבר הבאתי לעי' בס"ד דשיט' הרי"ף נמי דמתני' הוציא' גט וכו' גובה כתובתה הא במקום שאין כותבין משא"כ במקום שכותבין והוא טוען פרעתי הוי אביד' כתובתה ריעות' בטענתה ואינו גובה אפי' העיקר בלא שטר כתוב' נמצינו למדין מדברי הר"מ ג' דיני' אי היכ' שמכחיש' שלא גרש' והא יש בידה שטר כתוב' גובה העיקר אפי' בלא עדי גירושי'. ב' ממילא היכא שמודה בעיקר הגירושי' רק שטוען פרעתי היכא דליכא גט וגם לא עדי גירושי' נאמן על התוס' במגו דלא גרשתיך ואינו נאמן על העיקר דבעיקר אין לי סגי. ג' היכא שאין בידה שטר כתוב' רק הגט אם הי' במקום שאין כותבין גובה העיקר עכ"פ ואם הי' מקום שכותבי' אינה גובה כלום כמ"ש דכיון דאבדה שטר כתובתה איתרע לה טענתה ונאמן לומר פרעתי: (ט) והנה בדין השני לכאורה יש לתמוה ממתני' מפורש' דבמתני' קתני להדיא כתוב' ואין עמה גט הוא אומר אבד שוברי הרי אלו לא יפרעו. והר"מ פסק דבכתוב' ואין עמה גט חיי' לשלם העיקר רק על התוס' נאמן במגו דלא גרשתיך. וממילא היכא דאיכא עדי גירושי' דליכא מגו חיי' לשלם גם התוס' ומתני' קתני הרי אלו לא יפרעו ב' יל"ד כיון דבמקום שאין כותבין לא הוי ריעות' כלל מה שאין לה כתוב' דהא הוי מקום שאין כותבין וא"כ אמאי פסק הר"מ בדין הג' דאם אין בידה גט אינו גוב' אפי' העיקר. הא לענין עיקר אפי' יאמר לא גרשתיך נמי חיי' לשלם העיקר וא"כ אמאי נקט הר"מ במקום שאין כותבי' דגובה העיקר בגט שבידה דמשמע דבלא גט אינו גובה כלל אפי' העיקר ואמאי כיון דהוי מקום שאין כותבין תגבה העיקר עכ"פ בתנאי ב"ד דהא קיי"ל כר' יוחנן הטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום עכ"פ במקום שאין כותבי' עי' ברמב"ן למלחמו' מס' ב"מ י"ז ע"ב: (י) ונראה דהרמב"ם הוכיח דינו ממתני' דהנה עוד