תבואות השדה חלק ב מג

שלא יוכל לטעון פרעתי צריכה גט עכ"פ דאי אין הגט בידה איכא ריעותא ואמרינן דמסתמא פרע לה ע"פ הגט וכן כתב הב"ש סימן ק' ס"ק ע"א דלדעת הפוסקים דבמקום שכותבים אינ' גובה בלא כתובה משום דאיכא ריעותא במה שאין הכתובה בידה ה"נ כשאין כותבין איכא ריעותא במה שאין הגט בידה וע"ש שהביא שיטת הטור דכשיש כתובה בידה לא הוי ריעותא כלל במה שאין הגט בידה דכיון דיש לה כתובה אין ריעותא במה שאין בידה. מ"מ הא ודאי י"ל דלמאן דס"ל דאפי' היכא דאיכא ריעותא שאין הכתובה בידה נמי גובה הטעם דאע"ג דמדינא לא הוי מצי גבי' כיון דטענה דידה איתרע לה מ"מ כיון דלפעמים האמת כן שלא נפרעת ונאבד השטר כתובה מידה והיא לא תסמוך לגבותו ויהיה בעילת זנות וחשו חכמים לתקנם איסור שלא תהיה ב"ד ואלמוה רבנן לכח האשה: (ד) והיכא שמחולקים בעיקר הגט שבעלה אומר לא גרשתיך דעת הר"מ פט"ז מהלכות אישות דלענין עיקר הכתובה היה נאמנה לומר גרשתני וגובה העיקר ולא התוס' ועי"ש בהה"מ הטעם משום דכיון דנאמנת לינשא הכי נמי נאמנת לענין גביית עיקר הכתובה דממדרש כתובה נלמד כשתנשאי לאחר וכו' משא"כ לענין תוספת כתובה לא הוי בכלל מדרש כתובה ואינה נאמנת ומשו"ה ס"ל להרמב"ם נמי דהיינו שטוען פרעתי לענין התוס' נאמן במגו דלא גרשתיך משא"כ לענין לפטור מן העיקר אין לו מגו ואינו יכול לטעון פרעתי וע' בש"ע אה"ע סי' ק' סעיף י"א ובב"ש שם ס"ק מ'. אמנם הא ודאי קשה לשיטת הר"מ דעל העיקר אינו נאמן במגו דלא גרשתיך א"כ כי פריך הגמרא לרב ניהו דעיקר לא גבי' תוס' מיהו תגבה ומשני הבמ"ע דליכא עדי גירושין מתוך שיכול לומר לא גרשתיך ומאי מגו הוא זה הא אם יטעון לא גרשתיך ממילא לא נתן לה העיקר כתובה ויתחייב לשלם העיקר ומאי מיגו הוא זה ואמאי נאמן לפטור מהכל במגו וקושי' זו ראיתי בס' בית מאיר לא"ע סי' ק' סעיף י"א ע"ש ולקמן בסוגי' נבאר בס"ד: ובישוב קושיא זו נ"ל דרב ודאי ס"ל דאפי' אם הי' נאמנת שנתגרשה מ"מ עיקר הכתובה אינו גובה אלא בגט כיון דס"ל אין כותבין שובר והכי תקנו חז"ל שדוקא בהוצאת הגט תקנה הכתובה העיקר ושטר כתובה אינו רק לתוספת וראיתי בשיטה מקובצת לסוגיא שהביא הרבה ראשוני' דס"ל הכי בפירש דברי רב דחכמים הפקיעו כל כח שטר הכתובה לענין עיקר ואפי' אלמנה נמי אינו גובה העיקר רק בעדי מיתה דכתובה לא ניתקן כלל בשביל העיקר. וא"כ שפיר יש לו מגו דלא גרשתיך לפטור מהתוס' בלא הוצאת הגט ולא קשה דהא אם יאמר לא גרשתיך ממילא מודה שלא פרע העיקר וא"כ יתחייב לשלם עיקר הכתוב' דזה אינו דהא אכתי יאמר אני טוען שלא גרשתיך ולא נתחייבתי לה כלום ואפילו אם הב"ד מאמינים לדבריה שנתגרשה מ"מ לא תגבה הכתובה בלא גט כלל אפי' אם לא פרעתי לה עוד א"צ לשלם בלא גט דדלמא תמצא אח"כ הגט לגבות העיקר ושובר לא אקח כי לרב ס"ל אין כותבין שובר וא"כ שפיר נאמן גם נגד התוס' פרעתי הכל במגו דלא גרשתיך ודוק: (ה) ועפ"י סברת שיטה מקובצת הנ"ל דלרב הפקיעו חכמים לגמרי כח שטר הכתובה לענין עיקר אפי' באלמנה א"ש מה דקשה לכאורה דהגמרא פריך ליחוש דלמא מפקא לה לכתובתה וגביה בה ופרש"י בתור' אלמנה דהא וודאי בתורת גרושה לא מצי לגבות פעם אחרת דהא כתובה ואין עמה גט אינו גובה. וא"כ מאי משני גט גובה עיקר מ"מ קשי' הא אלמנה גובה ע"י הכתובה וא"כ אכתי קשה דתפוק לכתובת' בתור' אלמנה, והנה התוס' ד"ה גט גובה עיקר הקשו קושי' זו ותירצו וז"ל ומיהו אי אמרי' לרב דאפי' אין כתובה בידה גובה בעדי מיתה א"ש עכ"ל ואכתי צריך להבין דלמא עכשיו תגבה ע"י הגט ואח"כ ע"י עדי מית' באלמנות, ולרב ס"ל אין כותבין שובר ועי' בש"מ שכתב דכיון דמצי לגבות בלא כתובה הוי כלא אפשר ושפיר כתבינן שובר כמסקנת הגמ' בקושי' רב כהנא ור' אסי לרב. והנה תוכן הסברא הי' כך דע"כ לא מצי טעין אני לא אפרע לך דלמא תתבעני עוד פ"א היינו דווקא את נשאר בידה איזה דבר שעל ידי זה תוכל לגבות עוד פ"א כמו אילו הי' אמרינן דבאלמנות עכ"פ יכולה לגבות ע"י שטר הכתובה שפיר מצי טען אני לא אפרע עד שתוציא שטר הכתובה מתחת ידך משא"כ מכיון שהפקיעו חז"ל כח הכתובה לענין העיקר דלא הוי אלא כחספ' בעלמא אע"ג שיכולה להערים ולגבות עוד פ"א באלמנות בעדי מיתה משום זה לא יוכל לטעון אני לא אפרע כיון דעכשיו עכ"פ לא נשאו בידה מאומה שתהא יכולה להערים דאם ימות ותערי' לגבות בעדי מיתה הי' ענין אחר ואיך יכול לטעון איני רוצה לפרע לך דלמא תעשה תחבולה לגבות פעם שנית. משום זה אינו יכול להפקיע עצמו מן החוב שבוודאי חייב לה משום שמא תעשה ערמה כיון שאינו יכול לומר תן לי שטר כתובה כיון דבלא"ה ע"י שטר הכתובה לא תעשה ערמה רק ע"י עדי מיתה ושפיר הוי כלא אפשר וכתבינן שובר לכ"ע. ובזה מדוייק הלשון מה שאמר רב כל הרוצה להשיב יבא וישיב ומה בעי בזה וכי להתפאר עצמו אמר כן. אמנם לפי מה שהסברנו דאפי' אם יש לו חשש שתגבה עוד פ"א מ"מ כיון שבידה עכ"פ לא נשאר שום דבר שתעשה בו ערמה לא יוכל להשמיט עצמו ולומר לא אפרע מדוייק שפיר גט גובה עיקר וכו' ואע"ג דיש לו עדיין להשיב איך אפרע ע"י הגט דלמא תגבה עוד פעם אחרת בעדי מיתה ע"ז אמר כתובה גובה תוספת. וא"כ השטר הכתובה לענין עיקר הי' כחספא בעלמא. ומעתה כל הרוצה להשיב יבא וישיב דכיון דעכ"פ לא יכול לומר דבמה שנשאר שטר הכתובה בידה תעשה ערמה כמ"ש א"כ אין לו להשיב מאומה ושפיר מחוייב לשלם עיקר הכתובה בהוצאת הגט בלא הכתובה ומה מאוד נמרצו דברי התוס' בד"ה גט גובה שהבאתי שכתבו דאי גבי' העיקר בעדי מיתה בלא כתובה א"ש עפ"י סברתינו במליצת דברי רב. ובאמת הטעם מה שתקנו חכמים כך להפקיע כח שטר הכתובה מהעיקר הי' כמ"ש לעיל באות ב' דשטר הכתובה עפ"י הרוב אינ' משמרת כ"כ שאינו יודע' אם תבא לידי גובינא ולכך תקנו שע"י הגט תגבה העיקר ובאלמנה ע"י עדי מיתה ועי' בש"מ שכ' וז"ל במתני' שדרך האשה שאינה חושש' בשמירה כתובה שאינ' נותנת עיניה בגירושין ובמיתה עי"ש וא"כ גם גבי אלמנה נמי דטבא לה עבדי לה שתוכל לגבות בעדי מיתה ובפרט לפימ"ש לעיל באות ג' דאם לא תסמוך דעת' לגבות הכתובה יהי' בעילת זנות שפיר ראו חז"ל להפקיע כח הכתובה מן העיקר וממילא תוכל לסמוך דעתה בכ"ז שתגבה הכתובה או ע"י הגט או ע"י עדי מיתה ולא תהי' ב"ז ודוק היטב: (ו) וא"ש נמי בגמר' דאמרו לי' רב כהנא ורב אסי לרב וכו' וליחוש דלמא גרש' ומפקא לגיט' וגבי' בה והיינו דאיך מגבי' לה בעדי מיתה דלמא אח"כ תגבה בגט. ואמאי לא הקשו איפכא איך תגבה בגט דלמא אח"כ תגבה בעדי מיתה רק לפימ"ש א"ש דוודאי בגט כיון שלא נשאר בידה שום דבר שתעשה ע"י ערמה מחוייב לשלם לה ולא יכול לטעון דלמא תגבה אח"כ בעדי מיתה דמה לה לחששתו הא טוענת אין לך עלי