תבואות השדה חלק ב מב

ממשעבדי ל"א חזק' שטרך בידי מה בעי א"כ לרב ושמואל דס"ל שעבוד' לאו דאורייתא א"כ מה"ת לעולם אינו גובה ממשעבדי ול"ש חזקת שטרא בידי מה בעי, א"כ נשארה קושית הגמרא ש"ש היכא משכחת לה הא אית ליה מגו דהחזרתי ושוב ראיתי שהגאון בספר אהל דוד הקשה קושי' זו ונראה דהנה לעיל באות ח"י כתבנו דבאמת ידע רבא דהוי מגו גרוע רק לרב הקשה דמשבועה שאינה מה"ד דהתורה נמי לא חייבה שבועה רק לברר הדבר שהרי לא ס"ל משאיל"מ א"כ אפי' במגו גרוע נמי היה סגי' לן לפוטרו ע"ש מ"ש ע"ד הר"נ וא"כ הכא באית ליה שטר אע"ג דל"ש חזקת שטרך בידי מה בעי מ"מ הוי מגו גרוע טפי דמ"מ נוח לו לטעון נאנסו מהחזרתי משום שני דברים משום דבנאנסו אינו מכיר בשקרו ועוד בהחזרתי גם כל העולם ירגישו שטוען שקר דלמה לא נטל השטר מידו ואע"ג דחזקה לא הוי למאן דס"ל שעבודא ל"ד מ"מ טענת החזרתי נראה לשקר והוי מגו גרוע טפי ובמגו גרוע כ"כ לא מהני אפי' בשום שבועה כך הוא הפירוש בגמרא ודו"ק היטב: שער ג אנא ד' ברחמיך הרבים על חטאי עבור תעבור וחנני דעה בינה והשכל בסוגיא דכותבין שובר והשפיע עלי דעת קדושים בסוגיא דהטוען אחר מעשה ב"ד מס' כתובות פ"ט ע"א ומס' ב"מ י"ד ע"א: (א) אמר הכותב טרם אענה להבין בשקלא וטרי' דגמרא אדברה קצת בענין גביית כתובה ע"י שטר כתובה או ע"י הגט אשר על זה הקוטב הולך וסובב כל הסוגיא ושיטת הפוסקים ואשיחה קצת וירווח לי בס"ד ויהי ה' עמנו: במשנה הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה הנה יש לפרש בא' משני פנים או דגם הוא מודה שעדיין לא פרע לה רק שירא לשלם לה דלמא אח"כ תוציא שטר הכתובה מידה ותחזור ותתבענו ואשמעי' מתני' דאפ"ה חייב לשלם לה משום דכותבים שובר. ב' דמיירי שטוען שכבר פרע לה ולקח ממנה שטר הכתיבה ולפי"ז אשמעי' מתני' דהטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום ולא יכול לטעון פרעתי ומ"מ בעינן שיהיה הגט בידה דאל"ה אע"ג דאינו נאמן לטעון פרעתי אחר מעשה ב"ד מ"מ במגו דלא גרשתיך היה נאמן ולכך בעינן שיהיה הגט בידה או עידי הגט והנה שיטת בעל המאור במס' ב"מ הוא ג"כ דמיירי שאומר לא אפרע עד שתחזור שטר הכתובה וכן ברש"י ד"ה הוציאה גט וז"ל קס"ד באומרה אבד שטר כתובתי נוכל לפרש דכוונתו שהוא מודה באמת שלא פרע לה עדיין רק שירא שלא תחזור ותתבענו והיא טוענת שאבד שטר הכתובה וא"כ לפ"ז הי' מוכח דכותבים שובר, ואח"כ בד"ה גובה כתובתה כתב ואינו יכול לטעון פרעתי וכו', ומהכא נפקא לן בב"מ הטוען אחר מעב"ד כלומר דכיון דא"י לטעון פרעתי ע"כ משום דהטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום משא"כ אי הוי ס"ל דמיירי שהיה מודה לה רק שירא שלא תוציא עוד שטר הכתובה ותגבה פעם אחרת לא הוי שמעינן דטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום רק היה ודאי שמעינן דכותבין שובר: (ב) והנה שיטת התוס' ובעל המאור דאפי' במקום שכותבין כתובה ואין שטר הכתובה בידה נמי לא מצי לטעון פרעתי והנה באמת יל"ד כיון דנאבדה שטר הכתובה מידה אמאי לא חיישינן לריעותא דנפילה ויהיה נאמן לטעון פרעתי והנה באמת יל"ד כיון דנאבדה שטר הכתובה מידה אמאי לא חיישינן לריעותא דנפילה ויהיה נאמן לטעון פרעתי וכבר הרגיש בזה הפנ"י במס' ב"מ ותירץ שם משום דכיון דהכתובה הוי מעב"ד לכך לא חששה כ"כ לשמור שטר הכתובה וי"ל עוד עד"ז דבשלמא בכל שטרי דעלמא המלוה ידע בבירור שיצטרך לגבות בו וא"כ במה דטוען שאבד הוי טענה ריעא כי למה לא שמרו ולכך איתרע בנפילה משא"כ בכתובה אטו היתה יודעת בבירור שתבא לידי גוביינא דהא אפשר שלא תתגרש ולא תתאלמן לעולם ולכך לא חששה לשומרו ולא איתרע כ"כ בנפילה, ועפ"ז א"ש נמי לרב דס"ל בגט גובה עיקר ובכתובה גובה תוס' דלכאור' צריך להבין למה תקנו כן שתזכה ע"י הגט דבשלמא לרבי יוחנן ושמואל דס"ל נמי כוותיה כמ"ש התוס' מס' ב"מ ד"ה הוציאה דהיינו עידי הגט א"ש דעידי הגט ע"כ בעינן שלא יהיה לו מגו דלא גרשתיך משא"כ לרב למה תקנו שתגבה ע"י הגט ולא ע"י הכתובה רק התוס' וע' בתוס' ד"ה ש"מ במס' כתובות בסוף דבריהם שהקשו כעי' קושי' זו ולסברא הנ"ל א"ש דחכמים חששו ע"פ הרוב שהנשים לא יחישו כ"כ לשמור שטר כתובתן דאינו עומד לגוביינ' בבירור וא"כ יפטרו כל הנשים בלא כתובה ולכך תקנו שתגבה ע"י הגט דמכיון שנתגרשה בודאי תדע שתבא לידי גובינ' ותשמרנו היטב. אמנם ה"ד בעיקר הכתובה שיש לכל הנשים משא"כ בתוס' שלא לכל הנשים יש להן תוס' כתובה לכך לא עשו תקנה שתזכה ע"י הגט רק העיקר ולא התוס': (ג) עוד י"ל בסברת הפוסקים דאפי' במקום שכותבין כתובה א"י לטעון פרעתי דמשו"ה תקנו רבנן שתוכל לגבות אפי' בלא שטר כתובה כיון דאשה בלא כתובה הוי כמו בעילת זנות וא"כ י"ל דכל היכא שלא תסמוך דעת' לגבות כתובתה הוי כמו בעילת זנות וא"כ אי נימא דבלא כתובה לא תגבה אינה סומכ' דעתה כ"כ דיראה שלא תאבד שטר הכתובה ולכך חשו חכמים לתקנ' איסור ותקנו שתגבה אפי' בלא כתובה אפילו במקום שכותבים דהא אפשר שתאבד הכתובה ויהיה בעילת זנות רק מ"מ צריכה גט או עידי הגט עכ"פ דהא ודאי חשש רחוק שתאבד גם הכתובה וגם הגט ואפי' עידי הגט לא תמצא זה לא שייך כלל ושפיר סמכה דעתה ולא הוי בעילת זנות רק משעת הסכנה ואילך דאז שכיח שלא תמצא גם עידי הגט כמ"ש התוס' שיראו העדים לבא לב"ד וא"כ אי לא תגבה בלא עידי הגט לא תסמוך דעתה ויהיה כמו בעילת זנות לכך משעת הסכנה ואילך גובה אפי' בלא עידי הגט נמי וזהו כוונת התוס' במ"ש במסכת ב"מ ומסכת כתובות בד"ה הוציאה דלר"י דכמו דאלמוה רבנ' לכח האשה דאפי' קודם סכנה אינו נאמן לומר פרעתי כמו כן אלמוה לאחר הסכנה דאינו נאמן לומר פרעתי אע"ג דאית לי' מגו והיינו כמ"ש דטעם דאלמוה לכח האשה היינו כדי שתסמוך דעתה לגבות הכתובה שלא יהיה ב"ז וא"כ מה"ט הוצרכו רבנן לאחר הסכנה לאלם כחה שתגבה אפי' בלא עידי הגט כיון דאז שכיח שלא תמצא עידי הגט וא"כ לא תסמוך דעתה לגבות הכתובה ויהיה ב"ז ולכך אלמוה רבנן לכחה. אמנם כן י"ל דע"כ לא אמרי' דאלמוה רבנן לכח האשה שתסמוך דעתה לגבות כתובתה שלא יהיה בעילת זנות היינו דוקא אי ס"ל כתובה דאורייתא וא"כ אי לא תוכל לגבות הכתובה יהיה נמי בעילת זנות משא"כ אי ס"ל כתובה דרבנן א"כ אפי' אי לא תסמוך דעתה לגבות הכתובה לא יהיה בעילת זנות וא"כ מאן דס"ל כתובה דרבנן לא הוצרכו לאלם כחה. אמנם הא ודאי במקום שאין כותבין כתובה פשיטא דאינו יכול לטעון פרעתי דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם דבכל פעם יטעון פרעתי. מ"מ אפילו במקום שאין כותבין כתובה