תבואות השדה חלק ב לט

באפקיד בשטר. והנה הר"נ ויתר הראשונים הקשו דאיך מזכינן שטרא לבי תרי דאנן קיי"ל כהא דרב ושמואל ושבוע' השומרים קיי"ל דחייב אפי' בלא אפקיד בשטר וא"כ הוי נגד סוגי' הגמ' דכאז והנה בתומי' סי' פ"ב בכללי מגו אות קי"ב וקי"ג תירץ דבאמת קשה מאי פריך ש"ש היכי משכחת לה הא קיי"ל מגו לאפטורי משבועה לא אמרי' עיי' בחי' הר"י מיגש רק דהכי פריך דוודאי אי הי' מציאות להחיוב שבועה במקום דליכא מגו שפי' שייך לומר דאפי' היכא דיש לו מגו נמי חייב שבועה דמגו לאפטורי משבועה ל"א אמנם הכא פריך אעיקר חיוב שבועת השומרים היכ' משכחת לה שיהי' החיוב שבועה בעולם כלל וע"ז משני דאפקיד בשטר ליכ' מגו וממילא אפי' שלא בשטר נמי חייב שבועה דמגו לאפטורי משבועה ל"א עי"ש והובאו דבריו גם בנו"ב מד"ת לחו"מ סי' ב' עי"ש ועיי' מ"ש לעיל בישוב שיטת הפוסקים דחייב שבועה אפי' בלא אפקיד בשטר בחי' לסוגי' דבו"ש אות י"ח. והנה הר"נ כתב בשם ר' שריר' דבאמת י"ל דהכא גבי שבועת שכיר דאינו מן הדין סגי' לן אפי' מגו גרוע כי האי דבאמת הוי מגו גרוע דאינו נחשב מעיז כ"כ כשטוען פרעתי שיסבור השכיר שמחמת טרד' הי' משקר משא"כ כשיאמר לו לא שכרתיך רק די"ל כיון שכל שבועת השכיר הי' רק מחמת התקנה במגו גרוע כי האי נמי מהני אמנם הכא גבי שבועת השומרים דשבועה הי' מה"ת שפיר אמרי' דמגו גרוע כי האי שיטעון להד"מ מה שחבירו מכיר בשקרו וטפי ניח' לי' לטעון נאנסו שאין חבירו מכיר בשקרו מגו כי האי לא אמרי' רק רבא מתמה על רמב"ח דאמר כמה מעלי' הא שמעת' דמשמע מצד הסבר' היא דנימא מגו כי האי וע"ז תמה דוודאי אין זה סבר' טובה כ"כ רק דמ"מ יש לקיים מילת' דרב ושמואל ולחלק דבשבועת השכיר שאינו מה"ד מהני מגו גרוע אבל לא דנימ' כמה מעליא הא שמעת' עי"ש בר"ז שזהו תורף דבריו: (יז) ונלע"ד ליישב סוגי' הגמ' ע"ד שכתב הר"נ ולומר דאליב' דרב ושמואל הקשה רבא שפיר דגם בשבועת השומרים נימא מגו כי האי בהקדם ליישב קושי' התוס' על רש"י בד"ה מתוך שהקשו לשיטת רש"י ב"ק ק"ד ע"א דבפקדו' שלא עשה לו טובה אפי' כו"ה חייב שבועה דל"ש אין אדם מעיז א"כ מאי פריך הגמ' מתוך שיכול לומר להד"מ דהא כי אמר נמי להד"מ חייב שבועה ולא תירצו כלום לדעת רש"י ונראה ליישב דהנה וודאי אי אמרי' דמצד הדין הי' שחייב שבועה אפי' בכו"ה שפי' צריכין לסברא וטעם לדעת אמאי בכו"ה פטור משבועה אמנם אי אמרי' דמצד הדין אין שום מקום לשבועה אז איפכא אמרי' דבמב"מ נמי לא הי' חייב שבועה רק דהוא גזיה"כ או איזה סבר' לחייב שבועה במב"מ וא"כ בכו"ה פטור אפי' היכא דלא שייך כ"כ אין ארם מעיז שלא עשה לו טובה כגו' בפקדון. ומעתה נחזי אנן הנה בכ"מ שהתובע והנתבע מכחישין זא"ז ויש ספק לב"ד עם מי האמת פשיט' שאין לחייב מספק לא שבועה ולא ממון דאע"ג שגם להתובע יש חזק' שאין אדם תובע אא"כ יש לו עליו מ"מ גם להנתבע איכא חזקת ובצירוף חזקת ממון שלו וא"כ למה נחייבו שבועה רק במב"מ שחייבתו התורה שכבר כתבו התוס' מס' כתובות י"ח ע"א דהוי כרגלי' לדבר התורה בע"א או בשבועת השומרים וא"כ בכו"ה שלא גלתה או שחייב שבועה בוודאי פטור אפי' היכא דליכ' כ"כ חזקת א"א מעיז שלא עשה לו טובה כגון בפקדון וכה"ג. אמנם אי הו"א דאדרבא כל היכא שהתובע והנתבע מכחישי' זא"ז שוב אין אני דנין על חזקת ממון כלל פטור הנתבע בשבי' זה כיון שיש להתובע ג"כ חזקת אין אדם תובע וכו' וא"כ השבועה הי' מה"ד שפיר י"ל דרק משו"ה בכו"ה פטור דאלים טפי החזק' דאין אדם מעיז כיון שעשה לו טובה וא"כ ממיל' בפקדו' וכה"ג שלא עשה לו טובה אפי' כו"ה נמי חייב שבועה ונראה דזה תלי' אי אמרי' דהחיוב שבועה כ"כ אלים עד היכ' שא"י לישבע שמשלם אלמא דס"ל דבכל אלו הטענות שיש לב"ד ספק על הנתבע לא אזלי' בתר חזקת ממון שלו וא"כ בכו"ה נמי לולא שיש לו חזק' דא"א מעיז הי' מהראוי לחייבו שבועה אמנם לרב ושמואל דלא ס"ל מתוך שאי"ל משלם אלמא דאפי' היכא שחייבתו התורה שבועה אינו מעיקר הדין כ"כ דהא היכא שא"י לישבע אין עליו שום חיוב שבועה כ"כ וע"כ צ"ל דהשבועה הי' רק לברר הדבר כמ"ש המהרי"ט ח"ב לאה"ע סי' כ"ד ולכך היכא שא"י לישבע א"צ לשלם וא"כ כיון שאין עליו חיוב שבועה כ"כ מה"ד רק במב"מ ובשאר שבועות שיש לנחות לספיקא חייבתו התורה לישבע וא"כ בכו"ה שאין לנו סבר' שחייב שבועה כמו במב"מ שפיר פטור אע"ג דלא שייך אין אדם מעיז דבלא שום סברא נמי פטור והנה כאן קיימין אליבא דרב ושמואל דס"ל שבועות מ"ז דל"א משאיל"מ וא"כ אין השבועה מצד עיקר הדין ולכך בכו"ה אע"ג שאין לנו סברא לפטור משבועה כגון בפקדון דל"ש אא"מ מ"מ כיון שאין לנו סברא להיפוך ג"כ לחייב שבועה ממילא פטור וא"כ א"ש דעת רש"י דוודאי לדידן דחזינן שחייבה התורה שבועה והי' מעיקר הדין כ"כ עד שאפי' היכא שאי"ל שמשלם א"כ בכו"ה נמי כל היכא דליכ' סברא אלימת' לפוטרו דל"ש כ"כ אין אדם מעיז שלא עשה לו טובה חייב שבועה אמנם הכא לרב ושמואל דלא ס"ל משאיל"מ וא"כ אין השבועה כ"כ חיובא מצד הדין ממילא כל היכא דליכ' סברא לחייב שבועה כמו במב"מ ובאנך הנשבעי' מה"ת ממיל' פטור דלפוטרו משבועה א"צ שום סבר' ולכך פריך הגמ' כאן שפיר אליב' דרב ושמואל מהך שיכול לומר להד"מ ודו"ק היטב. ובר מן דין דכאן אמר שמואל גבי שכיר נמי מתוך שיכול לומר לא שכרתיך וכו' ונאמן אפי' בלא שבועה כמ"ש רש"י להדי' בד"ה יכול לומר וגבי שכיר נמי לא עשה לו טובה ול"ש אין אדם מעיז וא"כ אפי' כו"ה לחייב שבועה וע"כ דאליב' דשמואל רמי נמי מודה דאין חיוב שבועה בכו"ה מה"ת אע"פ שלא עשה לו טובה]: (יח) העולה מדברינו דלרב ושמואל דלא ס"ל משאיל"מ ע"כ ס"ל דאפי' במקום שחייבה התורה שבועה אינו מעיקר הדין רק לברר האמת ולכך היכא שא"י לישבע אינו משלם ואי אמרינן דמשאיל"מ אלמא דבמקום שיש חיוב שבועה הי' מעיקר הדין רק דהתורה פטרתו מתשלומים ע"י השבועה וממיל' היכא שאיל"מ וא"כ ממיל' מתורץ סוגיא דגמ' עפ"י סברת הר"נ גם אליב' דרב ושמואל ולא נצטרך לדחוק דלרבא לא קשי' לי' ש"ש היכ' משכחת לה רק לרמב"ח דקלסי' לשמעת' דרו"ש דהנה אדונינו הר"נ כבר האיר לנו דבמקום שאין החיוב שבועה מה"ד או במקום שהחיוב אינו מה"ד סגי' אפי' מגו גרוע וא"כ שפיר הקשה גם על שבועת השומרים דאע"פ שהי' מה"ת אמאי לא סגי' במגו גרוע דל"ל דכאן הוי שבועת התורה דאדרב' עיקר קושיתו הי' על עיקר הדין מה"ת איך חייב שבועה כמ"ש שבועת השומרים דחייב' רחמנא היכא משכחת לה דהא אפי' במקום שחייב שבועה אינו מה"ד ממש שהרי היכא שא"י לישבע אין עליו שום חיוב מה"ת ורק מחומר' בעלמ' הטיל' עליו התורה שבועה היכא שיכול לישבע ושפיר פריך היכא משכחת לה דהא במקום שאין החיוב מדינ' כ"כ סגי' לי' אפי' במגו גרוע לפוטרו ואפי' משבועה וה"נ לרב ושמואל