עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryתבואות השדה חלק ב

תבואות השדה חלק ב כט

Tevuot Hasadah part 2 29 · תבואות השדה חלק ב · free full Hebrew text

Open in the reader →

לדבר שהתובע טוען אמת וכן בשומר כיון שהפקיד אצלו חפץ שלו נתחיי' לו להחזיר דמה"ט כתבו הראשונים דלכך חייבי' התורה שבועה שומרי' על הספק דכיון שהגיע ממונו של חבירו לידו אינו נפטר עד שישבע האיך הי' וכן בשבועה ע"א נמי איכא למימר דמה"ד יש עליו חיוב תשלומין רק דהתורה הקילה עליו שיפטר מתשלומין אם ישבע. או די"ל דבאמ' כל מחוייב שבועה אינו כלל בגדר חיוב תשלומין רק הואיל ויש להתובע טענה חזקה נגד הנתבע כגון מב"מ או שומר שהפקיד אצלו או שיש לו ע"א דג' שבועות אלו הם מה"ת מב"מ ושבועות שומרי' ועד אחד הצריכ' התורה שיברר הספק ע"י השבועה וכן משמע בשו"ת מהרי"ט ח"ב לאה"ע סי' כ"ז עי"ש היטב וא"כ י"ל דבהכי פליגי דמאן דס"ל דעיקר השבועה הי' שהתורה הקילה עליו שיוכל לפטור עצמו משבועה אבל מה"ד יש עליו חיוב תשלומין דכל אלו שלשה דברים שיש כאן חיוב שבועה מה"ת הם טענות חזקות כ"כ שמה"ד הי' צריך לשלם רק ע"י השבועה נפטר א"כ ממילא היכא שאינו יכול לישבע הדרינן לסברא הראשונה ומשלם משא"כ אי אמרי' דגם מה"ד אין כאן חיוב תשלומין רק שהחמיר' התורה בטענות האלו שיברר האמת ע"י השבועה א"כ היכא שא"א בוודאי א"צ לשלם (וראיתי בחידושי הגאון חתם סופר שכ' כעי' סברא זו בפתיחה שלו לשיטת מב"מ) ובהך סברא י"ל נמי דתלי' הפלוגת' אי אמרי' מגו לאפטורי משבועה או לא דאי אמרי' דמה"ד הי' כאן חיוב תשלומי' וא"כ חזינן דיש עליו חייב כ"כ עד שכמעט מוחלט הדבר לוודאי שהי' חייב ונוכל להוציא ממון ממנו היכא שאינו יכול לישבע א"כ הואיל והחיוב ברור כ"כ שפיר נוכל לומר דלא מפטר משבועה ע"י מגו שהי' רק סברא בעלמא (ואע"ג דבשומ' שחשוד לישבע קיי"ל בסי' צ"ב סעי' ח' שפטור התם שאני שהרי הי' אומר שיכול לישבע רק שאנו אין מוסרי' לו שבועה אבל הו' טוען שיכול לישבע ולכך פטור משא"כ בשאר מחויב שבועה) וא"כ ממילא יש לחלק דמממון שפיר מפטר ע"י מגו דכל כמ' דלא בא לידי חיוב שבועה אין עליו עדיין טענה חזקה כ"כ ואמרי' דבסברא כל דהוא מיפטר משא"כ הכא שכבר בא לידי חיוב שבועה דאז כבר יש עליו מה"ד חיוב התשלומין וא"כ לא סגי' לן מגו שהי' סברא בעלמא שיהי' נפטר ע"י מחיובו. משא"כ אי אמרי' דכל מחוייב שבועה הי' רק שהתורה הטילה עליו לברר ספיקו הואיל ויש כאן צד לנחות לספיקא וא"כ שפיר י"ל דכל דיש לו מגו דתו יש לנו סברא להקל הטענה שכנגדו ובפרט דע"י מגו נמי הוי כמו בירור שטוען האמת א"כ תו א"צ שבועה ונפטר ע"י מגו אפי' משבועה רק אי אמרי' דמחוייב שבועה הי' מה"ד לחייבו בתשלומין ורק שהתורה הקיל' לפוטרו ע"י שבועה א"כ לא נפטר רק ע"י שבועה ולא בטענת מגו דמגו אינו מועיל כ"כ כמו שבועה משא"כ אי עיקר השבועה הי' רק דבטענות אלו שחיבה התורה שבועה יש לנחות לספיקא והצריכו התורה שבועה לברר הספק א"כ כל שיש כאן מגו ליכא לנחות לספיקא כ"כ ואקלישא לי' טענה דהתובע וממילא פטור משבועה העולה ממ"ש הי' דאי אמרי' מתוך שאי"ל משלם דהיינו דהשבועה הי' רק להקל עליו ומה"ד היה עליו חיוב תשלומין א"כ כיון שחזקת חיוב' אלי' כ"כ לא מהני מגו לפוטרו משבועה אמנם מאן דס"ל דל"א מתוך שאיל"מ א"כ אין השבועה מה"ד רק לברר הספק כמ"ש לעיל בשם מהרי"ט א"כ היכא שיש לו מגו מהני נמי לפוטרו דע"י המגו יש לנו קצת ראי' שהאמת אתו וסגיי' לן לפוטרו משבועה שאינה מעיקר הדין ודו"ק היטב: (כ) וא"כ א"ש סוגי' דמס' שבועות דשם אמר שמואל ל"ש אלא ששכרו בעדי' אבל שלא בעדי' יש לו מגו ורמב"ח קלסי' שמעת' דשמואל פרי' רבא שפיר אליבא דשמואל דווקא מאי מעליות' דהא שמואל ס"ל דל"א מתוך שאיל"מ א"כ כל מחוייב שבועה אפי' מה"ת אינה מעיקר הדין כמ"ש וא"כ כמו דמהני מגו לאפטורי מממון ה"נ מהני לפוטרו משבועה וא"כ שבועת השומרים דחייב רחמנא היכא משכחת לה אבל רבא לנפשי' דאיהו ס"ל דאמרי' מתוך שאיל"מ באמת ל"ק דהיכא שיש עליו חיוב שבועה שהי' מה"ד ולולא השבועה הי' צריך לשלם לא סגי' במגו שיפטור מטענה חזקה כ"כ וא"כ א"ש נמי מה שפסקו הפוסקים דאפי' בהפקי' שלא בעדים נמי צריך שבועה ולא מפטר במגו דלהד"מ דהא אנן קיי"ל דאמרי' מתוך שאיל"מ וא"כ הוי כל מחוייב שבועה מעיקר הדין ולא מהני מגו לפוטרו משבועה ועי' בסמ"ע סי' רצ"ו וא"כ א"ש נמי דברי התוס' דהכא דשפיר הקשו לרב ושמואל דס"ל בנ' ידענ' ונ' לא ידענ' דפטור דל"א מתוך שאיל"מ א"כ מהני מגו לפטורי משבועה נמי כמ"ש וא"כ רל מב"מ יש לו מגו דאי בעי אמר אינו יודע על מה שכופ' ולכך הוצרכו לתרץ דאינו טוען ברצון א"י ולא הוי מגו כ"כ משא"כ כל היכא שיש מגו מהני לרב ושמואל אפי' לפוטרו משבועה כמ"ש ודו"ק: (כא) בגמרא אמר רבא מנה לי בידך וכו' מתוך שאיל"מ ולכאורה יל"ד אמאי לא אמרי' כמו בכופר הכל דפטור באיני יודע משו' דכל היכא שא"י אם חייב א"צ לשלם לחבירו ה"נ במודה במקצת אעפ"י שיש עליו חייב שבועה אמאי לא סגי' שישבע שאינו יודע. ונראה דבאמת בו"ש ברי עדיף לכ"ע דנגד טענת שמא וודאי טענה ברי אלימ' טפי רק דמ"מ לא מהני כולי האי להוציא ממון מחזקתו וא"כ ה"ד בכופר הכל דאלים החזקת ממון לא מהני ברי נגדו משא"כ במודה במקצת דאיתרע חזקת ממון טפי כמ"ש התוס' מס' כתובות י"ח ע"א ד"ה מפני מה דמשו"ה חייבה התורה שבועה מב"מ משום דמודה לו מקצת ונתחיי' לו ממון הוי השבועה עליו כעי' גלגול מ"מ איתרע לי' חזקת ממון שלו שהרי כבר נתחיי' לו וא"כ שפיר לכ"ע בו"ש ב"ע ולכך לא מהני מה שישבע שא"י דהא ברי עדיף. וא"כ במתני' נמי דהמשאיל טוען ברי והשואל שמא דמחייב מכח מתוך שאיל"מ הי' נמי רק משום דהמשאיל טוען ברי וכיון שכבר חיי' לו במקצת איתרע חזק"מ שלו ואמרי' ברי עדיף משא"כ אילו לא הי' טענת ברי באמת הוי סגי' לו שישבע שא"י ומה"ת דלא מצינו שבועה שא"י הי' פטור לגמרי וא"כ א"ש מה שפירש רש"י במתני' ד"ה חייב דבו"ש ברי עדיף והקשה הפנ"י הא למסקנת הגמרא מוקמי' כשיש עסק שבועה ולפימ"ש א"ש דאי לאו דברי עדיף לא הוי אמרי' כלל בכה"ג מתוך שאיל"מ דהוי סגי' לי' בשבוע' שאינו יודע לכל היותר וכן כתב הפנ"י דמתוך שאיל"מ ל"א רק בטענת כרי ובזה מיושב קושי' התוס' ד"ה ה"נ כגון שיש עסק שבועה בשניהם חשודים ר"נ ס"ל דיחלוקו דהתם לא הוי ברי ושמא דשניהם טוענים ברי וא"כ צ"ל אע"ג דמאן דס"ל בשניהם חשודי' נמי מתוך שאיל"מ ס"ל אפי' היכא דליכא בו"ש נמי אמרי' משאיל"מ מ"מ לר"נ לא ס"ל רק בברי ושמא ולפימ"ש א"ש בפשיטות דכאן קימינ' אעיקר' דדינ' למה ל"א בחמשי' לא ידענ' שישבע שא"י ולכך אמרי' כיון דאיכא בו"ש קיי' לשלם ולא מהני מה שא"י לפוטרו מתשלומין אמנם גבי שניהם חשודי' דלא שייך שום שבועה לגבי' כיון שחשוד פשיט' דאמרי' מדינ' משאיל"מ: