תבואות השדה חלק ב כז

דאיתרע שמה חזקת והא דהנה ממה דטהרה התורה ספק טומאה בר"ה מוכת דספיקא דאוריי' מה"ת לקולא עי' בר"מ פט"ז מהלכות שאר אבות הטומאות הלכה א' אמנם מאן דס"ל דספיקא דאוריי' מה"ת לחומרא ס"ל דהא דמטהרים ס"ט ברה"ר הי' משום חזקת טהרה ואע"ג דחזקת טהרה כבר איתרע לי' ס"ל חזקת דאיתרע שמה חזקה ומאן דס"ל ספיקא דאוריית' מה"ת לקולא ס"ל חזקה דאיתרע ל"ש חזקה. והנה בס' ש"ש שמעת' א' פ"ד כתב להוכיח דרבא ס"ל ספיקא דאוריי' מה"ת לחומרא וא"כ ס"ל חזקה דאיתרע שמה חזקה וא"כ ע"כ ליכא למימר דמשו"ה ממון המוטל בספק חולקין משום דאיתרע לי' החזק' קמייתא דהא חזקה דאיתרע שמה חזקה וע"כ רק משום ספק גזל וא"כ ל"ש רק דווקא כשטוען שמא שהו' עצמו מסופק משא"כ כשטוען ברי דל"ש ספק גזל ולכך ס"ל לרבא דל"א סומכוס רק בשמא ושמא ולרבא ל"א דספק גזל לא אסרה תורה כמ"ש לעיל בשם התומי' דכיון דספיקא דאוריי' מה"ת לחומרא ספק גזל נמי אסור מה"ת משא"נ רבא בר"ה ס"ל ספיקא דאוריי' מה"ת לקולא ול"ל משום ספק גזל רק משום דכיון דנולד ספק לפנינו איתרע לי' החזקה קמיתא וא"כ אין חילוק בין ברי וברי לשמא ושמא דבכל גוונא איתרע לי' חזק' קמית' ולכך ס"ל אליבא דסומכוס דאפי' בברי וברי נמי חולקים ודו"ק:. (יב) ועפי"ז יש להבין מ"ש בתו' ד"ה והלה אומר א"י דלמה לי' לאשמעי' דהשת' היכא שהמשאיל טוען ברי והשוכר שמא מהני ברי' דהמשאיל להוציא ממון מכ"ש היכא שהשוכ' טוען ברי' והמשאיל שמא דוודאי מהני ברי שלו להחזיק ותירצו דברי' דמשאיל עדיף מברי דשואל וכן שמא דמשאיל עדיף משמא דשואל עי' בחי' מהרם ולכאורה צ"ע דבריהם מ"מ איך ס"ד דשמא טוב יהי' עדיף מברי גרוע שהשוכר יצטרך לשלם עפ"י טענת שמא דמשאיל [וכאן לא נחתי תוס' לזה דאשמעי' שהשוכר פטור משבועה נמי דא"כ לא הוי מקשו מידי' עי' בחי' פנ"י] אמנם לפימ"ש א"ש דהנה מתני' דהכא אתי' כסומכוס והכא במתני' איכא דרר' דממונ' והנה לפימ"ש דטעמא דסומכו' בדרד"מ דחולקי' הי' משום דחזקת ממון איתרע לי' והו"א דכיון דשמא של המשאיל הי' טוב וברי שלו גרוע א"כ הוי כמו ברי או שמא ושמא דברי גרוע ושמא טוב שקולין הם וה"נ חולקי'. אמנם אי אמרי' דהטעם דחולקי' הי' רק משום ספק גזל וא"כ כל היכא דאיכא בו"ש אפי' ברי גרוע מ"מ ספק גזל לא הוי ולכך פטור וזה דאשמעי' מתני' דלא תימא דכל היכא דאיכא דרד"מ איתרע לי' חזק"מ ואין דנין תו על חזקת ממון וא"כ בברי גרוע ושמא טוב דהם שקולי' יהי' הדין דחולקי' לכך אשמעי' דעיקר הטעם משום ס"ג וממילא כל היכא דאיכא ברי אפי' ברי גרוע נמי פטור דתו ליכא אצלו משום ספק גזל כל שטוען ברי ודו"ק: (יג) אמנם מ"ש התוס' בד"ה לימא כיון דלסומכו' מהני בו"ש שישלם הכל הכא נמי לרבנן הול"ל דאהני ברי' נגד שמא לכה"פ לומר שיחלוקו לא זכיתי להבין דבריהם דבשלמא היכא דאיכא דרד"מ דחזקת ממון איתרע לי' שפיר ס"ל לסומכו' דאע"ג דבשמא ושמא חולקים מ"מ בבו"ש חייב לשלם הכל דכל דאיתרע חזקת ממון תו לא נשאר רק מעלת התפיסה ונגד מעלת התפיסה לחודא אהני לן הברי משא"כ במנה לי בידך דלא איתרע החזקת ממון כלל א"כ למה יהני הברי להוציא אפי' המחצה ולומר דחולקי' ובחי' מהר"ם נדחק בזה לומר דלענין להוציא הכל אין חילוק בין דרד"מ להיכא דליכא דרד"מ ודבריו דחוקי' במחכ"ה דהרי לפימ"ש יש חילוק גדול דכל היכא דאיכא דרד"מ איתרע לי' חזקת ממון ולא נשאר רק מעלת התפיסה ונגד מעלת התפיסה מהני ברי משא"כ היכא דליכא דרד"מ דאיכא חזקת ממון חזקה ברורה איך מהני הברי להוציא המחצה וצ"ע ולקמן נבאר בס"ד: חלק שלישי בו נבאר בס"ד ענין חזקת ממון נגד חזקת חיוב: (יד) הלכה רוחת דבאיני יודע אם הלויתני פטור דבו"ש לא מהני להוציא מחזקת ממון אמנם בא"י אם פרעתיך לא מהני חזקת ממון נגד חזקת חיוב ולכך חייב לשלם. והנה לכאורה יש להבין בזה אמאי לא נדון בזה כמו בכ"מ שיש ב' חזקות המנגדות זל"ז דהוי ספיקא וא"כ ה"נ אמאי לא נימא דנגד חזקת חיוב איכא חזקת ממון וא"כ עדיין נשאר לו מעל' התפיסה ולא נפקיע ממונא מספיקא הגם שיש לומר דנגד חזקת חיוב לא מהני חזקת ממון דחזקת חיוב הי' חזקת המסבבת דהיינו דשם נולד הספק משא"כ בחזקת ממון דהי' חזקת המסובבת כמה שהארכנו בזה בס"ד בקונטרס החזקות ועי' בריטב"א מס' עירובין ל"ו ע"א שכתב דחזקת עירוב אלים דעלי' נולד הספק, רק דלכאורה איכא למימר הכי דא"כ אפי' היכא ששניהם מסופקים בא"י אם פרעתי נמי יהי' חייב לשלם מכח חזקת חיוב ולהדיא מבואר בש"ך חו"מ סי' ע"ה בסעי' י"ח ס"ק ס"ה דהיכא ששניהם מסופקים פטור אפי' בא"י אם פרעתיך וע"ש בט"ז סעיף י' וא"כ צ"ל דנגד חזקת ממון לא מהני נגדו אפי' חזקת המסבבת כמ"ש לעיל אות ב' בשם שטמ"ק למס' ב"ק דאין מוציאין ממון בשום חזקה ודעת מכרעת ועי' בתה"ד בסי' שמ"ט בסוף התשובה וע"כ צ"ל דהא דא"י אם פרעתי חייב הי' רק משום בו"ש דהיינו דכל היכא דאיכא עם החזקת חיוב ברי' נגד שמא מהני שפיר להוציא ממון עי' בשו"ת בשמים ראש סי' קמ"ו שהביא דעת קצת פוסקים דאפי', אם התובע מסופק נמי כא"י אפי' חייב אמנם דעת הרמב"ן אינו כן עי"ש ועולה דברינו לשיטת הרמב"ן עי"ש היטב: (טו) והנה לעיל באות ה' הבאתי ע"ש הראשונים על הר"מ פ"ג מהלכה שאלה ופקדון למה פסק הכא במתני' דבמשאיל טוען בריא והשוכר שמא דל"א ברי עדיף והלא לשיטת הר"ם שפסק דמשעת משיכה אישתעבד נכסי הו"ל כא"י אם פרעתיך ואמרינן לכ"ע בו"ש ברי עדיף ולפימ"ש א"ש דהא דבא"י אם פרעתיך דחייב הי' רק בצירוף ברי עם חזקת חיוב וצ"ל דנגד חזקת ממון איכא חזקת חיוב והוי הדבר שקול ונשאר להנתבע עדיין מעלת התפיסה רק כשהתובע טוען ברי ונגד מעלת התפיסה לחודא מהני טענה ברי ועי' היטב בס' שערי תורה ח"ג כלל י"א פרט ב' מ"ש שם בשם אביו הגאון ז"ל אמנם ע"כ לא מהני ברי בהדי החזקה להוציא מחזקת ממון רק היכא שהחזקה עם, הברי הי' שקול נגד חזקת ממון וא"כ לא נשאר רק מעלת התפיסה ושפיר מהני הבריא להוציא ממעלת התפיסה משא"כ היכא שהחזקה שעם הברי אינו שקול כמו חזקת ממון תו לא מהני אפי' הברי שעמה להוציא מחזקת ממון כיון דחזקת ממון אלים מהחזקה שכנגדה והנה א"כ יש לחלק בין חזקת חיוב בא"י אם פרעתיך לחזקת חיוב דמתני' אע"ג דמשעת משיכה אשתעבד נכסי. דהנה הנו"ב במד"ק א"ע סי' ס"ט ובמד"ת סי' י"ט כתב דחזקה שמחוסר מעשה