תבואות השדה חלק ב כו

שיעבודא דאוריי' ולמפרע כבר יצאו הנכסי' מרשותו דהו' אין לו רשות למוכרה א"כ דמי טפי לא"י אם פרעתי ועכ"פ החזקת ממון או לא אלים כ"כ וא"כ ל"ק לר"י ממתני' ולכך לא מקשה לר"י רק לר"נ ודו"ק היטב: ושיטת הר"מ דאיהו נמי ס"ל דמשעת משיכה אשתעבי' נכסי ומהגם דס"ל שיעבו' דאורי' בפי"א מהלכות מלוה ולוה ע"ש ואפ"ה פסק במתני' דברי ושמא לאו ברי עדיף וע"כ דס"ל דבמתני' נמי הוי כא"י אם נתחייבתי וודאי צריך להבין דהא כאן לא אלי' כ"כ חזקת ממון של השואל כמ"ש וכבר תמה עליו בש"מ בשם הרשב"א ועי' בלח"מ פ"ג מהלכות שאלה ופקדון ויבואר לקמן בס"ד ודו"ק היטב: חלק שני נבאר ענין ברי ושמא: (ט) יש לעיין בהא דס"ל ברי' ושמא לאו ברי עדיף אם מה"ת אמרי' כן או דאפשר דמה"ת ס"ל לכ"ע ברי' עדיף רק מדרבנן אמרי דאין להוציא ממנו כיון דיש לו חזקת ממון כמי דאמרי' לענין רוב לקצת שיטות הפוסקים דרק מדרבנן אין הולכין במאחה"ר כמ"ש לעיל באות ב'. והנה לכאורה י"ל דאפי' אי אמרי' דרובא מה"ת לא מהני בממון מ"מ ברי' עדיף מרוב' ולכאורה יש להוכיח דברי עדיף מרוב ממ"ש התוס' מס' ב"ב קל"ה ע"א גבי זה אומר אחי דאביי דס"ל בו"ש ב"ע ס"ל דמה דאמרי' מס' ב"ק מ"ו ע"א זה כלל גדול בדין אתי' למה דאמרי' התם א"נ לכי הא דאתמר המוכר שור לחבירו כלומר דאין הולכין בממון אחה"ר וכן כתבו במס כתובות י"ב ע"ש אלמא דאפי' למאן דס"ל רובא לא מהני בממון מ"מ ברי' מהני דברי עדיף מרוב. והנה בחי' פנ"י למס' כתובות כתב שם דמאן דס"ל בו"ש ב"ע ס"ל נמי הולכין בממון אחה"ר ולפימ"ש אין מוכרח דאפשר דברי' עדיף והנה התוס' במס' ב"מ ובמס' ב"ק ובמס' כתובות ובמס' ב"ב כתבו דאפי' מאן דס"ל בו"ש ברי עדיף לא אמר רק בכגון מנה לי בירך דהוי ברי טוב דהא חבירו יכול להכחיש אותו ושמא גרוע משא"כ בגוונא דניזק אומר ברי ומזיק שמא דהא הברי' אינו טוב כ"כ דמשו"ה טוען ברי שיודע שהמזיק לא הי' שם ל"א ברי' עדיף לכ"ע: (י) והנה לכאורה י"ל ב' טעמים למאן דס"ל ברי' עדיף ולא מהני חזקת ממון שלו א' כמ"ש הפנ"י במס' כתובות כיון שטוען ברי יש כאן חזקה טובה דאינו מעיז בחבירו לטעון ברי' לולא שהיה כדבריו וגם אחזיקי אנשי ברשיעי לא מחזיקים משא"כ בהנתבע שטוען שמא אין לו כל הני חזקות ולכך ברי' עדיף. ולפי"ז י"ל בפשיטות דבריא עדיף מרוב דיש כאן סברא מעלי' שמסתמא האמת אתו והוי כמו חזק' דאתי' מסברא דעדיף מרובא עי' בתה"ד סי' ר"ז וכמו חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו דעדיף מחזקת ממון. עוד טעם אחד יש לומר דמשו"ה ברי עדיף עפ"י מה שהקשה מהר"י באסן הובא באחרונים בכל ספק ממון דקי"ל קולא לנתבע והא הוי ספק איסור גזל ותירץ דגם גבי חבירו יהי' ספק גזל וא"כ היכא שחבירו טוען ברי והו' שמא דלגבי מי שטוען ברי לא יהי' ספק גזל ולגבי מי שטוען שמא יש כאן ספק גזל לכך ברי עדיף וא"נ לטעם הראשון הא דאמרי' ברי עדיף הי' משום מעלת הברי דכל מי שטוען ברי יש מעלה ורגלים לדבר שהאמת אתו. ולטעם השני דהוא משום ספק גזל כיון שהו' בעצמו מסופק א"נ לאו משום מעלת הברי ס"ל ברי' עדיף רק משום גריעות' דהשמ' ודו"ק: והנה י"ל דע"כ ל"א דיש לחלק בין ברי טוב לברי גרוע רק להטעם הראשון שכתבנו דמשו"ה ברי' עדיף משום מעלת הברי דאין אדם מעיז והלכך בברי' גרוע דלא שייך כ"כ אין אדם מעיז לכ"ע ל"א ברי' עדיף משא"כ לטעם השני דמשו"ה ברי עדיף משום גריעות' דשמא משום שיהי' אצלו ספק איסור גזל א"כ אין לחלק דאע"ג דהי' ברי גרוע ושמא טוב ע"י מידי ספק איסור גזל לא נפיק ואמרינן בכל גוונא ברי עדיף. ובזה יש להבין מ"ש התוס' מס' ב"ב קל"ה ע"א ד"ה אביי דאביי לא ס"ל לחלק בין ברי טוב לברי גרוע והיינו דאביי סובר דהטעם דברי עדיף משום דלטוען שמא יש כאן ספק גזל וא"כ אפי' בברי גרוע נמי ברי עדיף והא דבמנה לאחר בידך ס"ל לאביי דלכ"ע ל"א ברי עדיף היינו משום כיון דלהתובע ג"כ איכא ספק דהא אינו יודע בבירור רק מפי אחר ס"ל לאביי דבכה"ג לא שייך לחייבו משום ספק גזל דהא להתובע ג"כ הדבר בספק וע"כ גם אצל התובע יהי' ספק גזל ושפיר אמרי' כל היכי דקימי ממונא תיקום ולא מוציאין מספיקא משא"כ רבא ס"ל דמאן דס"ל בו"ש ב"ע הטעם משום מעלת הברי ולכך אפי' מי שטוען ברי בשביל אחר נמי רגלים לדבר איכא להאמינו וכ"ש דנאמן דחזקה אין אדם חוטא ולא לא דלמה ישקר בשביל חבירו ובפרט גבי זה אומר אחי דנאמן על עצמו ליתן לו מחלקו ויפסיד את עצמו בוודאי איכא חזקת טובה להאמינו אמנם לאביי דהטעם דברי עדיף משום גריעות' דטענת שמא וא"כ בשאין להתובע עצמו טענת ברי רק ע"י אחרים א"כ לדידיה נמי יהי' ספק גזל כמו להנתבע ולכך אין מוציאין ממנו ממון העולה מדברינו דאי אמרי' דמשו"ה ברי עדיף משום מעלת הברי ל"א ברי עדיף רק בברי טוב משא"כ אי אמרי ברי עדיף משום דלהטוען שמא יהי' ספק גזל א"כ אפי' בברי גרוע נמי ברי עדיף ולכך כתבו התוס' דאליבא דאביי בכל ענין ברי עדיף אפי' בברי גרוע משום דעכ"ע להטוען שמא יהי' ספק גזל והרוחני בזה לתרץ מה שהקשה במהר"ם שי"ף במס' כתובות אמאי לא קאמר דר"ה ור"י ס"ל כר' יהושע במס' כתובות דא"נ נאמנת משום דהתם הי' ברי גרוע גבי משארסתני נאנסתי ולפימ"ש לק"מ דהתם במס' כתובות אזלינן אי אמרי' בו"ש ב"ע אפי' בברי גרוע ומשום ספק גזל והתם קאי אליבא דאביי ומ"ש בתומי' בקיצור תקפו כהן בסי' כ"ב דספק גזל לא אסרה התורה נבאר לקמן בס"ד בפלוגתא דסומכוס ורבנן בממון המוטל בספק היכא דאיכא דררא דממונא ודו"ק: (יא) נ"ל דטעמא דסומכוס דס"ל ממון המוטל בספק חולקים הי' נמי משום כיון דטוען שמא א"כ יהי' אצלו ספק גזל אמנם ע"כ ל"ש לומר בממון המוטל בספק דהוי ספק גזל רק אם המוחזק בעצמו טוען שמא אמנם בברי וברי בוודאי ל"ש ספק גזל כיון שהו' בעצמו יודע שאינו חייב לו כלום ולכך צ"ל בברי וברי טעם אחר דהיינו כיון דמיירי בדרר' דממונא דהיינו שנולד ספק לפנינו וא"כ איתרע לי' חזקה קמייתא או חזקת מר' קמא או חזקת ממון שלו. והנה לקמן ק' ע"א נחלקו רבא בר ר"ה ורבא דרבא בר ר' הונא ס"ל דסומכוס אפי' בברי וברי ורבא ס"ל דדווקא בשמא ושמא ס"ל לסומכו' דחולקי' ולכך רבא משבש מתני' דלקמן ותני זה אומר שמא עד שלא מכרתי ונראה דרבא לשיטתו הוצרך לשבש המתני' ולומר דדווקא בשמא ושמא ס"ל לסומכו' דחולקי' דהנה לבר כתבנו בכמה מקומות בחידושינו מ"ש הגאון בס' דברי אמת דמאן דס"ל ספיקא דאוריי' ומה"ת לחומרא ס"ל חזקה