תבואות השדה חלק ב כה

הלכות אישות פי"א הלכה ב' מש"ש דהיכא דהי' מסופק אם זנתה הו"ל בא"י אם פרעתיך: (ז) ועד"ז יש ליישב בסוגי' דמס' ב"מ צ"ז דפריך הגמרא ממתני' דהמשאיל אומר ביום שהיתה שאולה מתה וכו' והלה אומר איני יודע חייב לימא תהוי תיובת' דר"נ גבי מנה לי בידך דבו"ש לאו ברי עדיף והקשו שם הראשונים הראב"ד והריטב"א הובא בס' שיטה מקובצת שם דהא התם הוי כא"י אם פרעתי דהא שאל לו פרה אחת עכ"פ עי' בנמ"י שם שתירץ דמתני' אפי' שהיתה שכורה מקודם שעת שאולה נמי מיירי וא"כ הוי כא"י אם נתחייבתי. ועוד תירץ דכיון דלא קיי"ל דמשעת משיכה אתחייב באונסין רק משעת אונסין וא"כ דהכא דלא ידעי' אם בשעת אונס שאולה היתה הוי כא"י אם נתחייבתי אמנם למאן דס"ל משעת משיכה אתחייב באונסין הוי באמת כא"י אם פרעתי. ועי"ש בתוס' ד"ה והלה אומר ושם כתבו כיון שמחזיר לו אחת הוי כאילו אומר א"י אם השאלתני וכן בפרה אחת כשא"י אם מתה בעודה שאולה עי"ש. ודברי התוס' צריכין ביאור לכאורה דוודאי בשתי פרות ומחזיר לו אחת הוי שפיר כא"י אם הלויתני משא"כ בפ' אחת שהיתה עכ"פ שאולה לו רק שנסתפק אימתי מתה מדוע לא יהי' כא"י אם פרעתי ועי' בש"כ חו"מ סי' רצ"א ס"ק מ"ד שכתב להביא ראי' דכל שומר שאינו יודע אם נאבד בפשיעה או באונס הוי כא"י אם פרעתי ואפי' אי אמרי' דרק משעת אונסין אשתעבד נכסי והביא שם דברי התוס' דהכא וכתב שם הש"כ וז"ל משמע דווקא כשמחזיר אחד אבל אם היה אומר א"י ולא הי' מחזיר אחד הו"ל כאומר א"י אם החזרתי לך עכ"ל והדברים תמוהים מאוד דהרי התוס' סיימי להדי וז"ל וכן בפר' אחת כו' הוי נמי כא"י אם נתחייבתי ושוב ראיתי בת' קצוה"ח סי' ש"מ ס"ק ד' שהרגיש בזה וכתב דלא הוי מסיימו קמי' דברי התוס' אמנם הדבר קשה מאוד לומר דאשתמיט לי' להגאון בעל הש"כ דברי התוס' במקומם ממש. ונ"ל בכוונת דברי התוס' במ"ש וכן בפרה א' כשא"י אם מתה בעודה שאולה ולכאורה יל"ד למה נקטו הלשון בעודה שאולה ולא כתבו כשא"י אם מתה בשעת שרולה דכוונתם הי' ך דבאמת הו"ל לומר דמשו"ה חייב במתני' כשהשואל טוען שמא משו' דהוי כא"י אם פרעתי רק דהטעם דא"י חם פרעתי חייב הי' רק משום דנגד חזקת ממון איכא חזקת חיוב אמנם הכא כיון שהיתה שאולה מקודם איכא חזקה חזקת חיים דהבהמה לומר דלא מתה בעוד' היתה שאולה רק לאחר מכאן כמ"ש התוס' לקמן ק' ע"א בסו' ד"ה הא מני סומכו' הי' עי"ש וא"כ איכא נגד חזקת חיוב חזקת חיים של הבהמה וא"כ לא יתחייב אע"ג דהוי כא"י אם פרעתי דהא מסייע לי' חזקת חיים וזה שדקדקו התוס' בלשונם במ"ש וכן בפר' אחת כשא"י אם מתה בעוד' שחולה כלומר דטפי הול"ל דלא מתה עדיין בעוד' שאולה רק אח"כ דיש לה חזקת חיים וח"כ ממילא יפטר. וא"כ לא קשה לשיטת הש"כ מדברי התוס' דהכא דבאמת בכל שומר כשא"י באיזה אופן מתה הוי כא"י אם פרעתי ורק הכח משום דיש לו חזקת חיים של הבהמה המסייע להשואל לכך פטור דאמרי' מסתמא לא מתה רק אח"כ ולקמן נבאר בס"ד אם יש לצרף כאן חזקת חיים הואיל דעכשיו הי' מתה לפנינו ולדעת רט"ז ביו"ד סי' שצ"ז ס"ק ב' אמרי' דלא מהני חזקת חיים בכה"ג ועי' בנו"ב מד"ק לאה"ע סי' ל"א שהאריך בזה]. (ח) והנה לכאורה יש לתמוה על תירוצו של הנמ"י דהכא הוי כא"י אם נתחיבתי משום דלא קיי"ל דמשעת משיכה אתחייב באונסין מ"מ מנ"ל להגמ' להקשות דלמא ס"ל לר"נ כמ"ד משעת משיכה אשתעבד נכסי וא"כ הוי כא"י אם פרעתיך ומנ"ל להקשות עליו ממתני' ועי' מס' כתובות ל"ז ע"ב דהי' שם פלוגתא אי אמרינן משפת משיכה אשתעבד נכסי גבי הניח להם אביהם פרה שאול' ומתה בהניח להם אחריות נכסים ועי' בר"מ פ"א מהלכ' שאלה ופקדון הלכה ה' שפסק נמי דאם הניח אחריות נכסים חייבים לשלם וכמ"ד משעת משיכה אשתעבד נכסי עי"ש בהה"מ מ"מ קשה מנ"ל להגמ' להקשות דלמא ס"ל משעת משיכה אשתעבד נכסי. והנה בשט"מ הביא בשם הריטב"א וז"ל דהכא הוי כא"י אם הלויתני ולא מיבעי' לההיא לישנא דאמרי' בפרק הגוזל דחיוב שואל משעת אונסין אלא אפי' לההוא לישנא דאמרי' חיוב שואל משעת משיכה לא מצינו למימר דכיון ששאלה ונתחייב בה וא"י כיצד מתה הו"ל כא"י א"פ דהא ליתא דאפי' למ"ד דשואל מחייב משעת משיכה לאו דמחייב חיוב גמור לאלתר דהא וודאי כל כמה שה' בחיים כל היכא דאיתה ברשות' דמר' אית' וליכא על השואל שום חיוב אלא לומר דלכי נאנס' משתעבדי נכסים למפרע משעת משיכה ונ"מ למי שמכר נכסיו בנתים או לענין הניח להן אביהם פרה שאולי מ"מ כל שאומר א"י אם שאולה או שכור' מתה הוי כאומר א"י אם נתחייבתי לך ונשתעבדו נכסי או לא נתחייבתי לך ונכסי לא נשתעבדו כלל וזה ברור הי' אלא שמקצת הגאונים נתקשו בזה עכ"ל והובא ג"כ בשיטה מקובצת למס' כתובות ל"ד ע"ב ד"ה ופליגא ובס' קצה"ח סי' ש"מ ס"ק ב' ע"ש המתבאר מדבריו אלו דכאן ליכא שום חיוב אפי' אם משעת משיכה אשתעבי' נכסי דבאמת אז לא הי' עליו שום חיוב רק דמהני לן דלחול השיעבוד למפרע אם יארע אח"כ איזה אונס מ"מ כשא"י חם בשעת שאולה מיתה הוי כא"י אם נתחייבתי ובאמת הדבר נכון מאוד בסברא עד שיש לתמוה על הראשונים איך רצו לדמות דין זה לא"י אם פרעתי. אמנם נ"ל דהענין הי' כך דהנה מכיון דאמרי' משעת משיכה אשתעבד נכסי עכ"פ תו אין הנכסים ברשותו למוכר' דהרי אפי' אי אמרי' מכאן ולהב' גובה נמי אמרי' מס' פסחים ל"ו ע"ב דאינו רשאי למכור והנה א"כ רו ליכא חזקת ממון כולי האי דהא פשיטא דמיד שלוקח אצלו פרתו של חבירו חל עליו השיעבוד ואע"ג דשיעבוד הגוף ממש ובע"ח ממש לא הוי עד שאירע האונס מ"מ נכסיו נשתעבדו לו מיד וא"כ תו ליכא למימר אוקמא ממונא בחזקת מרי' דהא החזקת ממון כבר יצא מרשותו במקצת מה שהי' ראוי לחול עליו שעבוד נכסים ולכך הקשו הראשונים שפי' מאי פריך הגמ' על ר"נ ממתני' אמנם ה"ד אי אמרי' שיעבודא דאוריי' שפיר י"ל דכבר איתרע לי' חזקת ממון שלו דהא מיד משעת משיכה אשתעבי' נכסי אמנם אי אמרי' של"ד א"כ שפיר יש לו חזקת ממון דהא אע"ג דמשעת משיכה אתחייב באונסין מ"מ אינו מתחיל חיוב גוף שלו רק משעת שנאנסה כמ"ש הריטב"א וא"כ שפי' הוי כא"י אם נתחייבתי. וא"כ א"ש מה שהקשו המפו' מ"ט קאמר הגמ' לימא תהוי תיובתא לר"נ הא גם לר"י קשה אמנם לפימ"ש א"ש דלר"י דס"ל שיעבוד' דאוריי' שפיר מצינו למימר דלא קשה דכאן לא הוי חזקת ממון כ"כ כיון דמיד בשעת שלקח אצלו פרתו של חבירו נשתעבדו נכסיו במקצת עכ"פ. אמנם לר"נ דאיהו ס"ל של"ד כמ"ש לעיל א"כ ה"נ איכא חזקת ממון דאע"ג דמשעת משיכה יש לנו לנחות ולהסתפק אם יחול עליו השיעבוד מ"מ שיעבוד נכסים אין כאן רק שיעבוד הגוף ושיעבוד הגוף בוודאי אינו חל כלל קודם שנאנס' ומכיון דלא ידעי' אם היתה שאול' בשעה האונס או לח שפי' הוי כא"י אם נתחייבתי משא"כ אי ס"ל