תבואות השדה חלק ב כד

סי' ס"ח ס"ק כ"ב הקשה מאי פריך הגמרא על ר"נ ור"י מהך דר"ג דנאמנת דהא הכא שאני דהא אי' לה שטר כתובה כלומר ונוקי השטר אחזקתי' עי' בפנ"י שהרגיש ג"כ בזה ועי' בס' תקפו כהן להש"ך סי' ק"ל ועי' בתומים שם בקיצור ח"ב שכתב כיון דקיי"ל שטר העומד לגבו' לאו כגבוי דמי. א מחני חזקת השטר והנה הב"ש תירץ כיון דאפשר שנבעלה מקודם א"כ איתרע השטר כתובה שלה. אמנם לכאורה דבריו אינם מובני' לפימ"ש הש"כ חו"מ סי' ע"ה ס"ק כ"ז דבא"י אם פרעתי אפי' ספק פרעון קודם להלואה נמי חייב לשלם וא"כ ה"נ לכאורה הוי כא"י אם פרעתי דהא עכ"פ נשתעבד לה בשטר הכתובה רק דאפשר שלא הי' חייב ל מעולם דדלמא נבעלה מקודם והנה הך ספק דנבעלה קודם לכן הוי כמו ספק פרעון קודם הלואה דבס"פ קודם הלואה נמי לא נתחייב לו מעולם מ"מ אמרי' כיון שנעשה מעשה הלואה עכ"פ אין ספק פרעון מוציא מידי וודאי וא"כ ה"נ כיון שנשתעבד לה עכ"פ בשטר הכתובה והבעולה דהוי כפרעון לא עדיף מספק פרעון קודם הלואה וא"כ לשיטת הש"כ הוי כא"י אם פרעתי והדרא קושי' הב"ש לדוכתא מאי פריך ממנה לי בידך דהתם הוי א"י אם נתחייבתי. ונלע"ד דהנה לכאורה יש לעיין בסברת הש"כ במ"ש דס"פ קודם הלואה הוי כא"י אם פרעתי דהא כל עיקר הטעם דא"י אם פרעתי חייב היינו משום דאוקמי' בחזקת חיוב וא"כ מכיון דהוי ספק פרעון קודם ההלואה א"כ מעולם לא הי' חייב לו בבירור וא"כ אמאי חייב לשלם בס"פ קודם הלואה כיון דבכה"ג לכאורה ליכא חזקת חיוב אמנם י"ל בסברת הש"כ דכיון דכל לוה בשעת הלואה נשתעבדו נכסי' למלוה וא"כ מיד בשעת שלוה ממנו נשתעבדו לו נכסיו דהרי ההלואה היתה ע"ד שיפרע לו ולא שיעכב החוב עבור ספק תביעתו וע"כ מוקמי' להנכסים בחזקה שנשתעבדו לו כמו שהיו בתחלת ההלואה ולכך אפי' בס"פ קודם נמי הוי כא"י אם פרעתיך דמוקמי' לנכסי' בחזקת השעבוד כמו שהיו מעיקרא. אמנם כן ה"ד אי אמרי' שיעבודא דאורייתא וא"כ איכא שעבוד נכסים שפר אמרי' דאפי' ס"פ קודם הלואה נמי הוי כא"י אם פרעתיך משא"כ אי אמרי' של"ד וא"כ מה"ת ליכא שיעבוד נכסים רק שיעבוד הגוף מה שגופו נתחיי' לפרוע למלוה א"כ כל שהי' ספק פרעון קודם תו ליכא לאוקמי' בחזקת חיוב כמעיקרא דהי' אפשר שמעולם לא הי' עליו שום שעבוד הגוף כיון דהא ספק פרעון קודם וא"כ גם בשעת הלואה לא התחיל עליו שום שעבוד הגוף כלל. משא"כ אי אמרי' שיעבוד דאורייתא וא"כ יש כאן גם שיעבוד נכסי' והנכסי' בוודאי נשתעבדו לו דהא ע"ד זה הלוה לו שפיר אמרי' דאפי' ס"פ קודם הוי כא"י אם פרעתי דמוקמי' להנכסי' בחזקת שיעבוד דהמלוה העולה מדברינו אלו דל"א כסברות הש"כ דס"פ קודם הלואה נמי הוי כא"י אם פרעת רק דווקא אי אמרי' ש"ד משא"כ אי אמרי' של"ד וא"כ ליכא רק חזקת חיוב מה שגופו נשתעבד לפרוע וא"כ כל שפסק פרעון קודם דיש לומר דגופו מעולם לא נשתעבד לזה דבשעת הלואה כבר לא הי' חייב לו כלום לא הוי כא"י אם פרעתי ודו"ק. (ה) וא"כ מדוייק היטב לשון רש"י דבאמת י"ל כאן דחזקת הגוף דבתולה נולדה לא הוי חזקה מעלי' כ"כ דהרי בעולה לפניך כמה שהרגיש בזה הפנ"י ג"כ ולכך כתב רש"י כיון דמ"מ גם עכשיו אנו מסופקי' על שעת אירוסין אי בתולה היתה או לא ואז נשתעבד לה למאתים וז"ש רש"י נשתעבד וא"כ אע"ג דעכשיו י"ל דלמא בעולה היתה ואין מגיע לה מאתים מ"מ כיון שכבר נשתעבד לה הו"ל כספק פרעון קודם הלואה דהוי נמי כא"י אם פרעתיך ולכך חייב דמוקמי' להנכסים בחזקה שהיו משועבדי' לה כמעיקרא ולכך מדייק נמי רש"י בד"ה מאי חזקה אי' לי' להאי תובע דנוקמי' אחזקי' לגבות כלומר משא"כ הכא יש לה חזקה לגבות דמוקמי' השטר כתובה בחזקתה ואע"ג דע"י ספק שנבעלה קודם אירוסין איתרע לי' שטר הכתובה מ"מ הך ספק דנבעלה קודם לא עדיף מספק פרעון קודם הלואה דהוי כא"י אם פרעתי וא"כ ה"נ הוי כא"י אם פרעתי כיון שכבר הי' משועבד לה. וא"כ ל"ק קושי' הב"ש מאי פריך הגמרא ממנה לי בידך דהא הכא יש לה שטר כתובה דזהו באמת תירוצו של הגמרא דמוקמי' להנכסי' בחזקה שעבוד כמו היו מקודם רק דבט"ד הוי ס"ל דחזקת השטר לא מהני מידי דהוי כמו ס"פ קודם הלואה ולא נתחיי' לה מעולם וא"כ לא הוי כא"י אם פרעתי רק כא"י אם נתחייבתי והוי כמנה לי בידך וכו' רק התרצו העלה לו דכאן הוי כא"י אם פרעתי כיון שכבר נשתעבד לה בשעת אירוסין למאתים כמ"ש רש"י ונשתעבד לה למאתים ואע"ג דיש ספק אולי בעולה היתה אז מ"מ לא עדיף מספק פרעון קודם הלואה דנמי יש ספק בעיקר החיוב ואפ"ה הוי כא"י אם פרעתי וא"כ ה"נ דכוותי' כיון שעכ"פ נשתעבד לה בשטר כתובה או בתנאי ב"ד. (ו) אמנם ע"כ לא אפש"ל דאע"ג דחזקת הגוף דבתולה נולדה לא מהני כ"כ משום דהרי בעולה לפניך מ"מ נאמנת משום דמוקמי' השטר כתובה בחזקת' היינו דוקא למאן דס"ל שיעבודא דאורייתא כמ"ש דהא הכא כיון שיש ספק על שעת אירוסין אולי בעולה היתה הוי כס"פ קודם הלואה ולא הוי כא"י אם פרעתי רק למאן דס"ל ש"ד כמ"ש כאות ד' וא"כ לר"נ דאיהי ס"ל של"ד כמ"ש התוס' מס' ב"ק י"ב ע"א ד"ה אנא ליכא לתרוצי כתירוץ בתרא דהכא הטעם משום חזקה דחזקת בתולים איתרע לי' דהרי בעולה לפניך כמ"ש הפנ"י ולא מהני רק משום דנשתעבד לה עכ"פ מקודם אמנם כאן דיש ספק אולי בשעת אירוסין כבר בעולם היתה וליכא כאן חזקת חיוב כיון דס"ל של"ד וא"כ מעולם לא נשתעבד לה ולכך ליכא לתרוצי רק משום דיש לה מגו. משא"כ לר"י דל"ש התירוץ משום מגו כמ"ש התוס' ד"ה אלא מ"מ הא איהו ס"ל שלהי מס' ב"ב שיעבודא דאוריי' וא"כ כאן הוי כא"י אם פרעתי אע"ג דהוי כמו ספק פרעון קודם הלואה דלמאן דא"ל ש"ד מהני אפי' ס"פ קודם הלואה וא"כ שפי' הוי כא"י א"פ ויש לה חזקה מה שנשתעבד לה בשעת אירוסין וא"כ צריכין לתירוץ משום מגו אליבא דר"נ דלדידי' ל"ש משום חזקה ולר"י עולה שפיר התירוץ משום חזקה והוצרך הש"ס לשני התירוצים ומתורץ תמיה' המפרשים ודו"ק היטב. וא"כ לפי"ז אפש"ל דאפי' ברי עם רוב נמי לא מהני נגד חזקת ממון והא דמהני הכא אפי' חזקה עם רוב נגד חזקת ממון משום דהכא הוי כא"י אם פרעתיך ואע"ג דהוי כמו ספק פרעון קודם הלואה כמ"ש דהספק שנבעלה קודם אירוסין הוי כמו ס"פ מ"מ הכא אליבא דר"י קיימינן דס"ל שיעבודא דאורייתא ולדידי' אפי' ס"פ קודם הלואה נמי הוי כא"י אם פרעתיך וכל דהוי בגדר א"י אם פרעתיך ל"ש חזקת ממון כלל. והא דמגו עם ברי מהני י"ל דמגו עם ברי עדיף מרוב עם ברי דכל דיש מגו עם ברי מעיד לנו המגו שטענתו אמת והוי כוודאי ממש משא"כ רוב עם ברי הרוב אינו מעיד על הברי שלו דרוב וברי אינו מסוג אחד משא"כ מגו עם ברי שניהם מסוג אחד ומהני מגו עם ברי אע"ג דרוב עם ברי לא מהני ולא קשי' לשיטות הסוברים דרוב עם ברי לא מהני נגד חזקת ממון מסוגי' דכתובות כמ"ש ודו"ק היטב, ועי' בס' בני אהובה על הרמב"ם