תבואות השדה חלק ב כג

שער א ח"ת סוגי' דברי ושמא מס' כתובות י"ב ע"ב ומס' ב"מ צ"ז יושב המרומים ומשגיח התחתונים גם על זה תפקח עיניך לחנני מחכמתיך להושיעני לבאר כל עמוק ונעלם צפון וטמון בסוגי' דברי ושמא נגד חזקת ממון (א) מקום ומקור הפלוגתא אי אמרי' בו"ש ברי עדיף או דאמרינן דחזקת ממון עדיף הוא פלוגתא דאמוראי הובא מס' כתובות י"ב ע"ב ומס' ב"מ צ"ז ע"ב וקט"ז ע"ב גבי מנה לי בידך והלה אומר איני יודע ר"ה ור"י אמרו חייב דבו"ש ברי עדיף ור"נ ור' יוחנן אמרו פטור אוקי ממונ' בחזקת מארי' אמנם היינו דווקא באיני יודע אם נתחייבתי אבל באיני יודע אם פרעתי והתובע טוען ברי שלא פרעת לי לכ"ע חייב לשלם דמוקמי' בחזקת חיוב שלא פרע לו. וכך הלכתא רווחא בכל הפוסקים ראשונים עי' ברמב"ם פ"א מהלכות טוען הלכה ח' הלכה ט' ובש"ע חו"מ סי' ע"ה סעיף ט'. והנה במס' כתובות י"ב במתני' הנושא אשה ולא מצא לה בחולי' הי' אומר' משארסתני נאנסתי והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך וכו', ר"ג ור"א אומרי' נאמנת ר' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין וקשקיל וטרי בגמרא אי טעמא דר"ג משום דס"ל בו"ש ברי עדיף דהבעל אינו טוען רק שמא ומסקי' דר"נ ור"י ס"ל כר"ג דע"כ לא קאמר ר"ג במתני' דהיא נאמנת אלא משום דאית לה מגו [כלומר גבי משארסתי נאנסתי דפסלה נפשה מכהונה אי' לה לומר מוכת עץ אני דלא פסלה נפשה מכהונה וגבי מ"ע אני אי' לה מגו מוכת עץ אני תחתיך דאי' לה מאתי'] משא"כ גבי מנה לי בידך ליכא מגו א"נ הכא גבי משארסתני נאנסתי אי' לה חזקת כלומר חזקת הגוף דבתולה נולדה משא"כ הכא גרי מנה לי בידך מאי חזקת אי' ליה להאי. והך שקלא וטרי' קיימי נמי לשיטות הפוסקים דהא קיי"ל כר"ג דנאמנת בין משארסתני נאנסתי בין במ"ע אני עי' בר"מ פי"א מהלכות אישות ובש"ע אה"ע סי' ס"ח סעיף ט' והרי אנו קיי"ל דבו"ש לאו ברי עדיף וע"כ דהכא שאני או משום מגו או משום חזקה לכך ברי עדיף וא"כ להך תירוץ השני בגמרא דטעמא דר"ג משום חזקה מוכח דאע"ג דקיי"ל בו"ש לאו ברי עדיף מ"מ ברי בצירוף החזקה מהני להוציא ממון אמנם יש לתמוה לשיטות הפוסקים גבי מוכר שור לחבירו ונמצא נגחן דאפי' המוכר טוען שמא והלוקח ברי נמי לא מהני רובא דלרדי' להוציא ממון עי' בשיטה מקובצת ריש פ' המוכר פירות במס' ב"ב וח"כ כיון דאפי' ברי בצירוף רוב לא מהני נגד חזקת ממון א"כ מכ"ש ברי בהדי חזקה דגרע מרוב למה מהני נגד חזקת ממון ושוב ראיתי בספר שערי תורה ח"ג כלל י"א פרט ד' שהרגיש בזה עי"ש שהאריך קצת: (ב) והנה בגוף הדין רי רק ברי לחודא לא מהני נגד חזקת ממון אי אפי' ברי בהדי רוב נמי לא מהני נראה לי. דהנה לכאורה י"ל דהטעם דבו"ש לאו ברי עדיף הו' דכמו דמצינו דאין הולכין בממון אחה"ר ה"נ לא מהני ברי וכן כתב בחי' הפנ"י באן דמאן דס"ל בו"ש ברי עדיף ס"ל הולכין בממון אחה"ר והנה הא דאין הולכין בממון אחה"ר י"ל בזה ב' טעמים או דמה"ת באמת מהני רובא אפי' בממון ורק מדרבנן לא מהני משים סמוך מיעו' לחזקת ממון דהי' רק מדרבנן עי' בשו"ת פרי תבואה ח"ב סי' כ' וא"כ לפי"ז היכא דיש עוד איזה סברא לצרף עם הרוב כגון רובא וברי מהני אפי' בממון אמנם אי אמרי' כמ"ש בס' ש"מ מס' ב"ק מ"ו ע"ב ד"ה שנאמר וז"ל כלל גדול נתן מרע"ה לע' זקני' ואהרן וחור שלא ידינו שום אפוקי ממונ' בדעת מכרעת וברובא אלא בראי' עכ"ל א"כ אפי' ברובא עם עוד איזה סברא כגון ברי בהדי רוב או בצירוף איזה חזקה נמי לא מהני דמ"מ וודאי לא מקרי ולענין ממון לא מהני שום סברא רק דבר ברור ממש ועי' היטב בשו"ת תה"ד סי' שי"ד וא"כ כל פלוגתת פוסקים ראשונים אי רובא וחזקה מהני להוציא ממון נמי תלי' בהא אי הא דאין הבמאחה"ר הי' רק מדרבנן אי דהי' מה"ת והארכנו בזה בס"ד בסוגיא דאין הולכין במאחה"ר. אמנם הואיל דמהך סוגי' לכאורה מוכח דברי עם חזקה מהני להוציא ממון. וא"כ יהיו נסתרים דברי הש"מ שהבאתי דשום סברא לא מהני לאפוקי ממונ' ומהך סוגי' משמע דברי עם חזקה מהני לענין ממון נמי. נראה לי לפרש הסוגי' דמס' כתובות באופן אחר בס"ד: (ג) דהנה התוס' בד"ה אלא דאיכא מגו כתבו דהך שנוי' לא אתי' לר' יוחנן דס"ל מ"ע נמי כתובתה מאתי' דא"כ גבי מ"ע ליכא שום מגו עי"ש והנה לפי"ז צ"ל לר' יוחנן אי נימא דס"ל כר"ג ע"כ כהך תירוצא בתרא דהכא איכא חזקה והקשה הפנ"י שם כיון דלר' יוחנן סגי' לן בתירוצא בתרא משום חזקה א"כ לר"נ נמי אמאי לא מתרץ משום חזקה ולמ"ל להגמרא ב' תירוצים משום מגו ומשום חזקה ועי' בחי' הפלאה. והנה הפנ"י כתב דלר"י בלא"ה לק"מ דמשו"ה ס"ל כר"ג דנאמנת דהא לר"י ס"ל כנסה בחזקת בתולה ונמצא' בעולה כתובתה מנה א"כ אפי' לטענת הבעל הוי כמוד' מקצת על המנה שנתחייב לה אפי' אם הי' בעולה וא"כ כיון שטוען איני יודע הוי לי' מתוך שא"י לישבע משלם עי"ש ואע"ג דהך מנה לא עפ"י הודאתו מתחייב לה מ"מ הרי מחוייב שבועה מכח דר"ח קמייתא דבהך מנה הוי כאנן סהדי ושלא תהא הוראה פיו גדולה מהעדאת עדי' כך חורף דבריו עי"ש אמנם לע"ד תרי תיוהי קחזינן הכא א' דהרי מבואר להדיא בשו"ת בשמים ראש סי' י"ז דהיכא דנתחייב שבועה מודה במקצת רק מכח דר"ח קמייתא ל"א מתוך שאיל"מ ועי' בכ"מ פ"ג מהל' שאלה ופקדון הלכה ד' אי אמרי' גבי גלגול שבועה היכא שאינו יכול לישבע על הגלגולי מתוך שאיל"מ. ב' דהרי התוס' מס' ב"ק מ"ו ע"א כתבו שם דהכא דלא הו"ל למידע ל"א מתוך שאיל"מ וה"נ לא הו"ל למידע מתי נבעלה: (ד) אשר ע"כ נ"ל לפרש כוונה אחרת בסוגיא דלר"נ ליכא לתרוצי כלל משום חזקה רק משום מגו. ולר"י דל"ש הטעם משום מגו שייך שפיר התירוץ משום חזקה ובזה א"ש נמי מה שיל"ד בלישנא דגמרא דאמר אמר לך ר"נ אנא דאמרי אפי' לר"ג ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא דאיכא מגו ולמה לא אמר אמר לך ר"נ ור"י רק משום דהתירוץ הראשון אינו עולה כלל לר"י דהא ור"י ל"ש מגו גבי מ"ע כמ"ש התוס' ונבאר בס"ד דהנה ברש"י ד"ה אוקמי' אחזקה וכו' מספקא לן אשעת אירוסין אי בתולה הוי ונשתעבד לה למאתים ולכאורה יל"ד מה בעי רש"י ז"ל בזה במ"ש ונשתעבד לה ולא קאמר בפשיטות אי בתולה הוי ויש לה מאתים ותיבת נשתעבד נראה כיתור לשו'. ועוד יל"ד ברש"י ד"ה מאי חזקה אי' לי' להאי תובע דנוקמי' אחזקה לגבות הלכך זיל בתר חזקה דממונ' מה בעי רש"י במה דקאמר דנוקמי' אחזקה לגבות וכל דברי רש"י בזה אך למותר אשר ע"כ נ"ל כוונת רש"י בכל אלה דהנה הב"ש