תבואות השדה חלק ב כב

אני הייתי בטוח שאם אעמוד בנסיוני בוודאי. אהי' בן עוה"ב וא"כ לא בקל הי' להיצה"ר להטות עצמו לרעה ח"ו משא"כ בני יוסף שהי' בימי ילדותו בארץ הטמאה ולא ידע עוד כמה עתים יחלפו עליו שלא יהי' יוכל לקנות שלימות לנפשו וא"כ בקל הי' ליצה"ר לפתות אותו לעבירה ח"ו ואפ"ה עמד בנסיוני א"כ גדול כחו וצדקתו הרבה יותר ממני ודו"ק: במ"ר יהודה הי' לבוש חמשה לבושים נומה אחת היתה לו בלבו כיון שהי' כועס היה קורע את כולם מה עשה יוסף באותו שעה אותו עמוד של אבן שהי' יושב עליו בעט בו ועשאו גל של צרורות מיד תמה יהודה ואמר זה גבור ממני. נ"ל לפרש המ"ר ע"ד מוסר וכלל לעבוד' ד' דהנה ידוע שיש ב' דרכים לכבוש היצה"ר דרך אחד שהגם שכבר נתפתה להיצה"ר. אמנם אח"כ מתחרט בלבו כמ"ש לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר וכובשו אח"כ. אמנם יש דרך אחד מעולה מזה שאפי' בשעת מעשה העביר' כשהיצה"ר רוצה לפתות אותו הוא כובש היצה"ר. והנה במעשה יהודה עם תמר הגם שהי' מן השמים מ"מ הי' קצת נדנוד חטא רק אח"כ נתחרט יהודה והוד' ולא בוש ואמר צדקה ממני והנה איתא ברמב"ם פ"ג מהלכ' גירושין שאפי' בשע' שישראל חטאו מ"מ בלבו נוטה לדבר ד' וז"ל יהודה הי' לבוש חמשה לבושי' כלומר שלבו שהי' נוטה לעבודת ד' היה מעוטף בכמה לבושי' שנתגבר עליו מעטה החומרי' רק מ"מ בשעת שהי' כועס כלומר שעלה בלבו לעשות תשובה כמ"ש לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר היה לו נימ' אחת בלבו הי' התשוק' שבלב איש הישראלי לעבודת ד' לכבוש כחו החומרי הי' קורע את כולם כלומר כי אז נראה סימנו יראת ד' בקרבו ומעיל החומרי' אשר יכסהו נקרע ממנו. אמנם יוסף הצדיק. אותו עמוד של אבן כלומר היצה"ר שנמשל לאבן שהי' יושב עליו כלומר בשעת שהיצה"ר הסיתו באותו שע' ממש בעל בו יעשאו גל של צרורות. ולא רק לאחר שכבר עבר עביר' חם לבו בקרבו רק מיד טרם שיכול היצה"ר לפחות אותו והי' קשה כאבן כידוע במעשה דאשת פוטיפרע מיד בעט בו ועשאו גל של צרורות כמ"ש בגמר' אם אבן הי' נמוח באותו שע' וודאי תמה יהודה ואמר זה גבור ממנו כי בוודאי צריך לזה גבור' יתרה לכבוש היצה"ר קודם החטא מלאחר החטא וזה הי' החילוק בין יהודה ליוסף ודוק כי הי' מליצה נאה במדרש ע"ד המוסר וגדר לעבודת ד' ית"ש ויתעלה: