תבואות השדה חלק ב רב

שיחיד יתן ממון הרבה משום זה עדיין לא יגרבו שבוייות הרבה דאטו כל יחיד יש לו ממון הרבה. ולעשותו תקנה לעשירים אין אנו מחויבים. לכך נ"ל מכל הני קושיות דהר"ן ס"ל במסקנת דבריו פירוש אחר בדברי הגמ' דאי ס"ל הטעם משום דוחקא דציבורא. א"כ יש לחוש ג"כ לדוחקא דיחיד וא"כ כשאירע שנשבה אחד ואם קרובו יפדה אותו ישאר אח"כ עני אינו מחויב לפדות אותו משלו רק משל ציבור דהא יש לנו לחוש לדוחקא דיחיד במכ"ש כמ"ש שם הר"ן דחכמים היה להם לחוש ג"כ לדוחקא דבעל משא"כ אי הטעם דלא לגרבו עדיף טפי שקרובו יפדה אותו ולא להטיל על הציבור דכשיראו שמטילים אותו על הציבור יגרבו טפי דיחשבו שהציבור לא יבאו לידי עניות לעולם וממילא יתנו להם ממון הרבה ומביא הגמ' שפיר ראיה מלוי בר דרגא מדפרקי' מממוניה ולא נשא נפשו שיפדו אותו משל ציבור [ואפשר דהמקשה הי' ס"ל דמסתמ' היתה שוה כ"כ כמה שנתן כמ"ש בשם ברכי יוסף דאם הי' יפ"ת שמין שער הגבוה הגם דבשו"ת מהר"ם לא משמע הכי] וע"כ הטעם משום דלא לגרבו ולכך כל שיש אפשרות לפדות מעצמו אין להטיל עול על הציבור דאם יטילו עול על הציבור איכא חשש טפי דלגרבו כמ"ש ודחי ליה דלמא לעולם הטעם משום דוחק' דציבור' והא דלא חייש לדוחק' דידיה ג"כ. דלמא באמת עשה שלא כרצון חכמים ומה"ד היה על הציבור לפדות אותה אע"ג דיהיה חשש דיגרבו ודו"ק. וא"כ שפיר כתב הר"ן דהראשוני' הוכיחו דהטעם משום דלא לגרבו והר"מ פ"ח ממת"ע הלכה י"ב כתב להדיא דהטעם משום דלא לגרבו משום דלא שבקינ' פשטות הגמ' משום ספיקי דאביי. ובאמת לוי בר דרגא כדין עשה שלא להטיל בתו על הציבור דאם יטיל אותה על הציבור יגרבו טפי דיתנו לב לשבות הרבה כדי שיקבל מציבור ממון הרבה דגמירי דציבור לא מיעני וא"כ הא דקתני אין פודי' יותר מכדי דמיהן הפירוש היא דציבור אין פודין דדווק' בציבור איכא חשש דלא לגרבו והי' מסברא כמ"ש ובאמת בש"ע יו"ד סי' רנ"ב סעיף ד' לא כתב להדיא דאפי' יחיד אסור לפדות קרובו בממון הרבה כנ"ל שלא יהי' דברי הר"ן כעיר מוקפת חומה. אחרי כותבי זאת ראיתי ביש"ש מס' גיטין פ"ד סי' ס"ו שכתב דמ"ש הר"ן ועוד דכיון דגמ' פשט לה וכו' חוזר לדבריו הראשונים דס"ל דלא נפשטה האיבעי' ואפשר דטעמא משום דוחק' דציבורא היא וא"כ רשאי לפדות קרובו בכל ממון שירצה עכ"ל והנה גם בפירוש זה יש בו מהדוחק הרבה בכ"ז הצגתי אותו כאן למען יראה בעיניו ויבין בלבבו כי עכ"פ יש מקום לתרץ דברי הר"ן וכמ"ה נ"י יבחר איזה שירצה והנני בזה אוה"נ ודו"ש וחותם בברכה יהי' ד' עמו מלעשות חיל וחילים. יגבר בכל עניניו כאוו"נ ונפש אוה"נ ודו"ש הטרוד מאוד: הק' אליעזר דייטש תם ונשלם ספר תבואות השדה בעזה"י לסיום הספר אמר הכותב הואיל ועיקר תכלית לימוד התורה היא לזכך האדם מכח החומרי שבו שיוכל להמשיך כל הכחות הגופניות אחר עצת השכל וזה לא יתכן רק אם ישום כל רעיוני מחשבותיו בתורת ד' כמ"ש הרמב"ם סוף הלכות אסורי ביאה וז"ל יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבות עריות מתגברות אלא בלב פנוי מן החכמה ובחכמה הוא אומר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד. והאדם לא יוכל לזכות לזה רק אם מרחיק עצמו גם בדבר המותר שלא להשביע גופו ביותר מתאוות עוה"ז לזאת אסיים הספר בדברי מוסר מה ששייך לסוגיא הזאת ולבאר מאמר התמוה בילקוט על הפסוק ויאמר אלהים תדשי הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ עושה פרי הה"ד ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב. הובא ג"כ בספר ישמח משה (ואין הספר בידי) ונראה לפרש כוונת הילקוט דהנה ידוע שמשו"ה נתקללה הארץ ג"כ בחטא הנחש שהשיא לחוה בעץ הדעת משום שהקב"ה צוה להארץ שגם העץ יהיה ראוי לאכילה כמו הפרי והיא לא עשתה כן. והנה כוונת הקב"ה במה שרצה שגם העץ יהיה ראוי לאכילה הי' לרמז שאפילו הקליפה דהיינו כח החומרי ג"כ יהי' דבוק בד' ית"ש שהיא עיקר הפרי מצוות ומעש"ט מה שהאדם מסגל כי האדם עץ השדה ומי שאינו דבק בד' בכל כחותיו רק בעת עשיית המצוות משא"כ בעת עסקו בענייני עוה"ז לבו פונה מעם ד' א"כ היא נמשל להעץ שאינו ראוי לאכילה רק הפירות. אמנם אם גם כל כחי הגופני דביקים בד' ית"ש ויתעלה. נמשל כמו העץ שטעם עצי ופריו שוה ולזאת הכוונה ציוה השי"ת על תוספת יוהכ"פ וכמ"ש לעיל באות י"ד ממ"ש שמוסיפין מחול על הקודש דהזמן של התוספת הי' חול ומ"מ צוה הקב"ה לעשותו קודש לרמז בא שאפילו בדברים שאתה נוהג בהן מנהג חול דהיינו עת עסקו בעניני עוה"ז הכל יהיה בקדושה ובפרישות יתרה לא למלא תאוות היצר ח"ו. ובאה המצוה הזאת ביוהכ"פ דווקא לשיטת הרמב"ם והטור לפי שאז הזמן אשר האדם מפשפש במעשיו של כל השנה ומי שדבק לארץ בטנו כמעט מן הנמנע שלא יחטא כי מן המותר יבא לידי איסור לזאת נצטוינו להוסיף אפילו מחול דהיינו הדברים שהרשות נתינה להנות מעוה"ז שיהי' ג"כ בקדושה ובטהרה וזהו הענין של תוספת מחול על הקדש ודוק וזה כוונת הילקוט הנ"ל ויאמר אלקים תדשא הארץ וכו' שמשם מוכח שכוונת הבריאה היתה שהעץ יהיה טעמו שוה להפרי כלומר שגם החלק הגופני וכח התאווני שבאדם יהיה נמשך אחר עצת השכל הה"ד ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב כלומר דמהאי קרא ילפינן שצריך להוסיף מחול על הקדש דזהו ג"כ על זאת הכוונה שכל התעסקות האדם אפילו בענייני עוה"ז יהיה ג"כ בקדושה ובטהרה כמ"ש שצריך להוסיף מחול על הקודש כן ברחמיך הרבים זכנו שיהיו כל מעשינו לשמך ולזכרך תאות נפש אמן וכן יהי רצון: ובזה השלמנו ספר תבואות השדה מהדורא תניינא בעזר שוכן מעונה לעת תשובת השנה ה' ב' דעשי"ת שנת תרנ"ד ברחמים וברצון לפ"ק. ולהשלמת הספר אשא כפי בתפלה וברכה אברך ד' אלקי ישעי ומגיני אשר עזרני עד כה להוציא לאור חבורי זה יהי נא חסדך חופף עלי עוד כל ימי חיי שאוכל לעסוק בתורתך הקדושה. זכרנו נא ברצונך הטוב לקרב אותי לעבודתיך רחמך יהיה תמיד עלינו ועל זרענו לגור באהליך ולהסתופף בחצרות קדשך