תבואות השדה חלק ב כ

לעלות למדריג' נפלאה ויזכה ללמוד לשמה. משא"כ אם עסקו הי' שלא לש"ש וגם לא זכה שחפץ ד' יצלח בידו א"כ לא עלה בידו כלום (כי עי"ז יוכל לבא ח"ו למדריג' לימוד לקנתר וזה בוודאי נח לו שלא נברא כמ"ש התוס' מס' נזיר כ"ג ע"ב ובכמה מקומות] וז"ש הגם שכבתה אין זקוק לה כלומר כמ"ש כי אפי' אם לא הצליח כ"כ בתור' ד' מ"מ לא עמל לריק הי' רק אם כוונתו הי' לש"ש עכ"פ כמ"ש ולכך אמר אסור להשתמש לאור' כלומר כי אם הי' כוונתו בעסק התורה להשתמש בה לעצמו לא עשה ולא כלום ויש לפרש בזה הסמיכות דמס' זבחים לסוף מס' אבות עיין בספר סמיכ' חכמים הנה מס' אבות מסיים בן הא הא אומר לפום צער' אגרא. ואם נחשוב גם פ"ו ממס' אבות מסיים שם כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אך עשיתיו ואומר ד' ימלוך לעולם ועד ואח"כ מתחיל התנא כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרי' אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח והחטאת. ונראה דהנה יש לחקור כיון דבאמת שלימות העבוד' הי' שנבין ונתבונן כי התור' עצמ' הי' תענוג גדול שאין למעלה המילה כמ"ש שכר מצו' מצו'. וא"כ מסתמ' מי שזוכ' למדריג' כזו אינו רוצה שום שכר רק כל כוונתו לש"ש כמ"ש במקום אחר כוונ' המדרש מדיו שנשתייר בקולמס קנח משה בשערו וממנה זכה לקרני הוד כלומר שעבודתו היה בבחינה כזו שלא לקבל שום שכר. והנה בחינ' זו לא נכתבה בתור' כי כל התור' מלאה מזו משכר ועונש וא"כ נקראת בחינת זו שלא לקבל שכר כמו זיו שנשאר בקולמס שמרע"ה לא כתב זאת בתוה"ק שאחר שבחינ' זו לא נמסר' רק ליחידי סגולה והנה מרע"ה זכה לכל זה ולכך זכה לקרני הוד והנה א"כ בוודאי מי שמרגיש נועם התור' ומתוקה אין לו צער בקיום התור'. וא"כ מאי אמר התנא לפום צערא אגרא אדרב' מי שאין לו שום צער בקיום המצוה ראוי לשכר יותר. ועוד כיון שהאמת הי' שהקב"ה אין לו צורך ח"ו בקיום מצוותינו רק לתועלת נפשינו נתן לנו המצו' כמאמר ר' חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תור' ומצוות א"כ למה נחשב למצו' כשלא עשה לשמה דבשלמא גבי עבוד' מן האדם לחבירו כיון שצריך לו העבוד' שפיר תחשב לו לעבוד' אפי' שלא לשמה כיון שעכ"פ נשלמה חפצו מה שהיה לו צורך אליה. משא"כ בהקב"ה למה יחשב למאומה אם לא הי' כוונ' העשאה לש"ש. ונ"ל דהענין הי' כך דוודאי תכלית הבריאה היה להטיב לברואיו ונתן להם התור' והמצוות שישלימו נפשם עי"ז וגם נתן הבחיר' בידם כדי שעי"ז יזכו עוד למדריג' היותר הגדולה כמ"ש גדולי' צדיקים יותר ממלאכי השרת והנה באמת האדם שנתעלה ע"י מדריגתו שמרגיש בנועם התור' ומצוות א"כ שוב כמעט אין לו שום בחיר' כי זר נחשב לו לעשות איזה מעש' נגד רצון הבורא ית"ש. וא"כ לכאורה הי' במדריגה אחת עם מה"ש שגם להם אין בחיר'. וא"כ לכאורה לא נשלמה תכלית הבריאה ע"י כי תכלית הבריאה הי' שתהי' הבחירה ביד האדם על שני דרכים כמש"ה ראה נתתי לפניך היום את החיים וכו' ובחרת בחיים וכיון שלאדם אשר עלה למדריג' נפלאה כזו שוב אין לו בחיר' הכי נימא שבאדם כזה לא נשלם התכלית המכוון. אך הענין הי' רק דבאמת עיקר תכלית הבריאה היתה שיהי' לו בחיר' לרע או לטוב כי בזה ניכר יותר כבודו ית"ש ויתעלה שהגם שרצונו נוטה לעשות הרע עכ"ז מכריח רצונו לטוב רק מ"מ גם בזה עדיין לא נשלם לגמרי תכלית הבריאה כי רצון הקב"ה הי' להטיב לבריותיו ולאדם כזה עדיין לא מצא עזר כי מוכרח לעשות נגד טבעו כיון שטבעו אינו נוטה לרצון הקב"ה והנה א"כ איפה לא מצינו שום תכלית הבריאה כי המלאכים וגם הצדיקים אשר השלימו את נפשם אין להם בחיר' ומוכרחי' על הטוב וההכרח לא יגונה ולא ישובח. והאנשים שנוטים לתאוו' עוה"ז רק בנ"ז מכריחי' עצמם לעשות רצון הבורא יע"ש גם על ידיהם לא נשלם התכלית כיון דבאמת אינ' מוצאים נחת רוח מעבודתם וד' חפץ להטיב לברואיו. אמנם י"ל וודאי ע"י המלאכים לא נשלמה תכלית הבריאה כיון שהם מוכרחים כמ"ש רק להאנשים שפעלו כ"כ ע"י מעשיהם הטובים וביגיעתם בעבודת ד' זכו למדריגה נפלאה כזו אשר אח"כ כבר מרגישי' נועם התורה ותענוג אחת מן המצוה יקר בעיניהם מפז והון רב מהם יש נחת רוח להקב"ה כיון שבאמת הם בעלי בחירה ומה שזכו אח"כ למדריגה כזו עד שכמעט נתבטל רצונם מ"מ באה להם ע"י בחירתם א"כ נשלמ' בזה כוונ' הבריאה והם במדריגה גבוה יותר ממה"ש למשל לעשיר גדול שמחלק נכסיו לבניו ובן אחד ע"י השתדלות הרויח כ"כ כמו חלקו שניתן לו מבית אביו א"כ לבן ההוא יש לו כפלים משאר בניו ומתענג האב בבן ההוא יותר מבשאר בניו כמו כן המלאכים אשר ניתן להם השגה בנועם ד' מתנת חנם כי באמת זה התענוג גדול מכל התענוגי' והאדם השלם אשר בבחירתו זכה לכל זה הנה מחלקו יש לו מדריגה כזו שמה"ש יש להם והנה מ"מ גם ממנו לא נגרע לחוננו ממדריגת השגת נועם ד' כאחד ממה"ש א"כ יש לו כפלים שני חלקים כמה"ש ולכך מתענג הקב"ה בהם יותר ממה"ש. ואפשר שלטעם זה נקראו ישראל בני בכורי מה בכור נוטל פי שנים אף ישראל כי לאדם השלם יש לו יתר שאת בשני חלקים ממה שזכה ע"י יגיעתו למדריגת מה"ש וחוץ לזה אין הקב"ה מקפח שכרו כמו שהאציל מזיו כבודו למה"ש כמו כן גם לאדם הזה אשר כבר השלים נפשו כ"כ. וא"כ יובן לנו שפיר כוונת התנא לפום צערא אגרא כלומר כי באמת תחלת השגתו הי' ע"י צער כפי שמצטער נפשו על התורה רק אח"כ עי"כ הקב"ה בעזרו שמזדכך גופו ולבו כ"כ עד שמרגיש נועם התורה. ואמר ג"כ פ"ו כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו כלומר כי לכך נשלמ' יותר כוונ' הבריאה ע"י האדם כמ"ש כי זה כבוד יותר להקב"ה שהאדם אף שרצונו נוטה לשאר דברים מ"מ עושה כצוי הקב"ה והי' ממש ענין אחד עם מ"ש סוף פ"ה לפום צער' אגרא כי באמת וודאי שלמלאכים אין שום צער בקיימם מצות הבורא ב"ה וב"ש רק מ"מ יותר נשלמ' כוונת הבריאה ע"י האדם ומפרש משום שכל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו ודו"ק: ואמר הגם שאח"כ נשלם כ"כ עד שאין לו שום בחיר' מ"מ כל הנקרא בשמי דהיינו האדם שנקרא בשמו של הקב"ה כמ"ש כי אדם בגימטרי' מה כמו שם הוי"ה ב"ה וב"ש במלוי אלפי' ולכבודי בראתיו אמר יצרתיו אף עשיתיו כלומר אפי' בעת שכבר עשוי ונשלם לגמרי כי מרגיש בנועם התור' מ"מ הי' לכבודי כי זה בא לו ע"י בחירתו מתחלה בדרך הטוב. ומבי' ראי' ואומר ד' ימלוך לעולם ועד כלומר ואז בוודאי תתבטל הבחירה לגמרי כיון שיפסק היצה"ר מ"מ כיון שמתחלת בריאת העולם הי' הבחירה והיה נתגלה בזה כבוד מלכותו ית"ש ממילא נשלמה בזה כוונת תכלית הבריא'. והנה מעתה מובן מפני מה נתקבלה לד' מצוה אפי' כשאינו לש"ש משום שע"י ניכר מזה כבודו ית"ש שאעפ"י שלא השלים עצמו עדיין כ"כ ואינו מרגיש נועם התורה והמצוות מ"מ עוש' מצו' הקב"ה א"כ גם זהו מרצונו ית"ש רק החילוק שמי שהי' עושה מצו' לש"ש בשעת עשיי' המצוה מדבק עצמו בקונו ית"ש ועי"ז יגיע למדריג' יותר אח"כ משא"כ כשעושה שלא לש"ש הגם שתעלה לו המצוה הי' רק שמ"מ