תבואות השדה חלק ב יט

שהי' ר"ת שועתנו קבל ולכך כשפתחת שקי ותאזרני שמחה ששורש התיב' של שמחה הי' שמ"ח שבת חדש מילה ואפשר עוד כי ידוע להנצל משונא צריך לכוין שם תכ"ה שהי' האותות אחר שם שדי כמש"ה בצל שדי כלומר האותיות שאחר תיבת שדי שהי' אותיות תכה שהם כמו צל לאותיות שדי בזה יתלונן והנה סופי תיבות פתחת שקי ותאזרני שמחה ג"כ בגימטרי' תכ"ה ומסתמ' כשיצאו ללחום נגד היונים היו מכווני' זה השם הקדוש ומי שמכוי' בזה השם וכוונתו שינצל משונאו למען יתגדל שמו הקדוש לא רק לאהבת הנצחון בוודאי שונאיו יפלו תחתיו וכן הי' כוונת בני מתתיהו ולכך אמר דהע"ה ברוח הקדש לכוון בזה המזמור על חותנו ג"כ אמר בסוף המזמור פתחת שקי וכו' שהי' בסופי תיבות בגימטרי' שם הנ"ל למען יזמרך כבוד. ולכך ד' אלקי לעולם אודך שתקנו ימי חנוכ' לזכר עולם להודות ולהלל. ובסוף שירת הים ג"כ מרומז זה השם בתיבת מכון לשבתך פעלת ד' סופי תיבות לשבתך פעלת ד' נרמז שם תכה שבו הי' מפלת שונאי ישראל. נהגו לומר אחר הדלקת נר חנוכ' מזמור שיר המעלות הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו. הנה עפ"י כוונת האר"י הקדוש צריך לכוין בכל לילה למדה אחד מי"ג מדות. והנה בשם שדי פעל הקב"ה נסים לאבותינו אברהם יצחק יעקב כמ"ש בפסוק וארא אל אברהם וכו' באל שדי ובשם הוי' הגדול ב"ה ית"ש ויתעלה פעל נסים לישראל והנה שדי והויה בכל מלואיו שהי' בגימטרי' רל"ב ס"ה בגימטרי' תקמ"ו כמו שמן במלואיו שין מם נין שכתבנו לעיל וא"נ כשמדליקין בשמן הי' בגימטרי' שדי והויה ובשתי שמות אלו פועל הקב"ה נסים לישראל וקאמר מה טוב ומה נעים ש"בת א"חים גם י"חד ר"ת בגימטרי' שדי כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן ב' פעמים זקן בגימטרי' שדי כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה ד' את הברכה הוי בגימטרי' רל"ב כנגד שם הויה בארבע מלואים: והנה הי"ג מדות הי' בדיוקנ' עילא' עיין בזה"ק פ' נשא באדרא רב' וז"ש כשמן הטוב וכו' יורד על הזקן שבשמן של נר חנוכה מכווני' בי"ג מדות וקאמר שיורד על פי מדותיו וכו' כטל חרמון טל הי' מאתערות' דלעילא שיורד על הררי ציון ציון הם ישראל המצויינים במצוות כי שם בגימטרי' שדי הויה פשוט צוה ד' את הברכה הויה במלואיו והשם יתברך מתמלא רחמים כלומר במלואיו נמשך רחמים לישראל והשמן שהי' בגימטרי' שדי והויה בד' מלואים מזה יהי' חיים עד העולם: בליל ה' נגמר הדלקת ט"ו נרות שהנה הו"ד הי' ספיר' חמישי' משבע ספירות והוד בגימטרי' ט"ו והנה השם הוי"ה נקוד בקבוץ שהי' הרמז לקבוץ גליות שבגלות כתיב כל היום דוה ועכשיו נעשה מדוה הוד שבשעת הגאולה יתגלה הוד מלכות שמים עלינו. והנה הנקוד בשם הויה בקבוץ בכל אות ג' נקודות ס"ה י"ב נקודות הי' בגימטרי' ק"כ נגד ק"כ צרופי שם אלקים שיתהפך לרחמים עלינו והנה שמן זית בגימטרי' תת"ז שהי' עולה כנגד ג' מלואי שמות אהי' והויה שהי' תרפ"ז ועוד להמתין ק"נ צרופי אלקי' ס"ה בגימטרי' שמן זית תת"ז ולכך מצוה להדליק בשמן זית דווק': הנם נעשה בשני חדשים אלו כסליו טבת בגימטרי' תקל"ז וח' אותיות כסליו טב"ת עם הכולל בגימטרי' ס"ה תקמ"ו שהי' כתיבת שמן במלוי שין מם נון כמ"ש לעיל. ועיקר מה שנעשה בשמן הי' משום שהתורה נמשלה לשמן וחכמה הי' ג"כ בבחינת שמן ועיקר הנס הי' שהיונים רצו להתגבר חכמה חיצוניות על חכמת התורה וד' עשה ברחמיו וחסדיו הגדולי' בהרמת קרן התורה: עפ"י רוב קורין בחנוכה פ' מקץ כי שם נראה שחכמת תוה"ק התגברה על חכמ' חיצוניות שהרי בפרעה היו חכמים הרבה ופרעה שהו' המלך הוכרח להודות ליוסף הצדיק אין נבון וחכם כמוך הרי שהתגברה חכע' התורה על חכמה חיצוניות. ואח"כ רצה מלך יון שהו' בגימטרי' יוסף כמ"ש בס' מגלה עמוקות רצה לדמות עצמו ליוסף ח"ו ורצה להחשיך עיניהם של ישראל והנה פרעה ראה בחלום שבע' שבלים בקנה אחד מלאות וטובות ושבע שבלים שדופות קדים שבלים הי' נגד חכמת התורה שיש בה שבילים הרבה וגם שביל הי' אותיות יש לב כי ל"ב נתיבות חכמה יש כמ"ש בכוונת האר"י במשיב הרוח ומוריד הגשם וראה שבע שבלים כנגד ז' חכמות שהכל מרומז בחכמ' התור' ואח"כ ראה שבע שבלים שדופות קדים הי' נגד חכמ' חיצוניות שזה לעומת זה עשה הקב"ה. וקנה עם הכולל בגימטרי' יוסף שהי' למד כל התורה כמ"ש ובן זקונים הי' לו שכל תור' שלמד יעקב משם ועבר מסר לו. ולכך נתעלה יוסף ע"י זה החלום לרמז כי העיקר הי' חכמת התורה היונים רצו להחשיך עיניהם של ישראל נ"ל כי ב"פ עין בגימטרי' ר"ס כמ"ש בספר זרע קודש שהי' בגימטרי' י"פ הויה והנה האותיות הי' הכל צרופי שמותיו יתברך ויתעלה והם מאירים באדם כל זמן שעושי' רצונו ית"ש. והנה הקב"ה נתאחד עמנו באותיות ישראל שסוף התיב' הי' אל. אמנם אם נקח ממספר ישראל י"פ הויה שהי' בגימטרי' ר"ס נשאר רפ"א שהי' אפר והנה אפר הי' בחינ' גרוע מעפר כי עפר הגם שהי' בשפלות מ"מ מצמיח מה שזורעי' בו משא"כ אפר אינו ראוי לכלום כמו כן רצו היונים להדיח נפשות ישראל מתוה"ק וממילא לא יהי' ראוי' לכלום וישארו בחינת אפר וז"ש שרצו להחשיך עיניהם של ישראל ב"פ עין שלא יהי' דבוקי' ח"ו בשם הויה ב"ה רק הקב"ה בחסדו הגדול עשה נס לעמו להראות שכל זמן שאנו דבוקים בשמו הגדול הי' בחינת הויה אז יש לנו הוי' וקיום ואפי' מבחינ' אפר עם י' הויות נעשה בגימטרי' ישראל שהי' לשון התרוממות והתנשאות ודו"ק: קיי"ל להלכ' בנר חנוכה כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאור' הנה אם שבוודאי דברי חז"ל קיימים לדינא נראה דגם רמז יש לדבר הנה כבר כתבנו וכן כל המפורשים הנ"ח ושמן הכל מרומז לעסק התורה והנה כבר ידענו שיש חילוק בין עסק התורה או שאר אומנות כי מי שלומד אומנות ולא עלה בידו ללמדה היה יגיעתו לריק משא"כ בעסק התורה אפי' אם לא עלה בידו להשכיל היטב מ"מ שכר גדול יש לו בעמלו כמ"ש הכתוב ישמח לב מבקשי ד' כלומר אפי' מי שלא מצא כל עיונו וחפצו רק שמ"מ בקש ודרש את ד' שהי' עסק התורה כמ"ש ותלך לדרוש את ד' ג"כ יוכל לשמוח. והנה מצינו בגמר' מה עץ קטן מדליק את הגדול כך ת"ח קטנים מחדדי' את הגדולים. א"כ נקרא בלשון חכמים החידוד והפלפול בתור' כמו הדלקת האש. והנה לאו כל אדם זוכה שיהי' לו כ"כ שכל חזק לפלפל בתורה הקדושה ומ"מ לא נגרע מערכו ושכר עבודתו וז"ש כבתה כלומר שלא עלה בידו כ"כ להבת התורה כי אין לו שכל חזק כ"כ מ"מ אין זקוק לה כלומר שלא הפסיד כלום בשביל זה. וכעין דרך זה ראיתי בס' בני יששכר עי"ש. אמנם נ"ל להוסיף עוד כי עד כאן נוכל לומר שאפי' אם לא עלה בידו כ"כ עסק התורה שיזכה ללמוד הרבה מ"מ יש לו שכר ביגיעתו הי' רק אם עכ"פ כוונתו היה לש"ש משא"כ אם לא היה כוונתו לש"ש א"כ לא הועיל כלום דבשלמא מי שזכהו ד' והצליח לעשות חיל בתור' אז הגם שמתחלת למודו הי' שלא לשמה מ"מ מאור התורה שבו יסייע אותו