תבואות השדה חלק ב קצב

ויש להסביר דבריו דנל"ע יש בב' גוונ' או היכ' דהתורה נתקו ללאו בפירו' ע"י העשה כמו בנותר שכ' התורה ולא תותירו וכו' והנותר ממנו עי' ברמב"ם פי"ח מהלכות פסהמ"ק הלכה ט' ואז אע"ג דהלאו לא מיתקן ממש כיון דעכ"פ עבד איסור' במה שהותיר מ"מ אינו לוק' דהתורה נתקו ללאו בהדי'. או היכא שמיתקן הלאו ממש כגון בגזל בהשב' הגזיל' שמתקן הלאו ממש בכה"ג אינו לוק' אע"ג דהתורה לא נתקו ללאו בפירש לומר אם גזלת השב רק סתם והשיב את הגזילה ולא סמכי' ללאו דלא תגזול מ"מ כיון שמיתקן ממש הלאו אינו לוק'. וא"כ בב"י דליכ' חדא מהני גוונ' דהא לא כתבה התורה בפיר' אם יראה לך חמץ תשביתו וגם אינו מיתקן הלאו ממש דהא עכ"פ עבד איסור' במה שעבר למפרע לכך ס"ל להר"מ דב"י לא הוי נל"ע. אמנם אי נימא דעשה עדיפ' מל"ת אז שפיר י"ל דאע"ג דאינו מיתקן הלאו ממש מ"מ כיון דע"י עבירת הלאו בא לקיום העשה אינו לוק' משא"כ אי ל"ת עדיפ' מעשה כסתמ' דגמ' מס' יבמות ז' ע"א דכל ל"ת חמיר' מעשה א"כ כל שאינו מיתקן ע"י קיום העשה עבירת הלאו ממש כמו בגזילה לא חשי' נל"ע זולת גבי נותר דנתקו הכתוב בפירוש בסמיכ' העשה ללאו ובחידושינו בסוגי' דקימו ולא קימו הארכנו בזה בס"ד. וא"כ ל"ק לשיטת הר"מ מהא דאמרי' פסחים צ"ה ע"א דב"י חשי' נל"ע די"ל דהתם קאי הגמ' אי ס"ל עשה עדיפ' מל"ת אז חשי' נל"ע אע"ג דאינו מיתקן הלאו לגמרי דהא עבר למפרע עכ"פ מ"מ כיון דעשה עדיפ' מל"ת וע"י עבירת הלאו בא לקיום העשה אינו לוק' אמנם הר"מ ס"ל דל"ת עדיפ' מעשה כסתמ' דגמ' מס' יבמות ז' ע"א ולכך לא חשי' ב"י נל"ע כיון שאינו מיתקן הלאו ממש וגם התורה לא כתבה העשה סמוך ללאו לנתקו בפירוש כמו גבי נותר ודו"ק היטב ועי' בשאג"א סי' פ"א פ"ב: (ו) אמנם בשיטת הר"י פסחים כ"ט ע"ב דס"ל דב"י חשי' נל"ע י"ל דס"ל דמשו"ה באמה לא קתני מתני' דחייב רק עובר בל"ת דהי' משום דכל איסור דלא תשחט על חמץ הי' משום ל"ת דאיסור חמץ וכיון דעיקר איסורו הוי נל"ע לכך אינו לוקה גם על לא תשחט רק איסור מ"מ איכא ועובר דהא לגבי לאו דלא תשחט זהו לא מצי לנתק ע"י קיו' העשה. אמנם לר"ש דאינו עובר בב"י משש שעות ולמעלה א"כ ע"כ לא תשחט לא הוי משום לתא דחמץ וא"כ לא שייך לומר דכמו דב"י הוי נל"ע ה"נ לא יהי' לוקה משום לא תשחט כיון דלא תשחט לא הוי משום לתא דחמץ כלל לכך נקט ר"ש בלישני' השוחט הפסח בי"ד לשמו חייב דלדידי' איכא באמת חיוב מלקות דלא הוי משום לתא דחמץ כלל ולא כמסקנ' הגמ' פסחים ה' ע"ב דלא תשחט הוי משום איסור חמץ ועי' בחי' פנ"י שם ועי' בנו"ב מד"ק לאו"ח סי' כ' ומד"ת סי' צ' ודו"ק: ועוד י"ל דאליב' דר"ש דלדידי' אינו עובר בב"י עד הלילה א"כ הו"ל ב"י לאו שקדמו עשה דתשביתו דעשה הוי משש שעות ולמעלה ולאו שקדמו עשה לוקה כדאיתא מס' מכות ט"ז ולכך שפיר נקט ר"ש בלישני' חייב. והנה דעת הר"מ דלא תשחט הוי משום לתא דחמץ כמ"ש ריש פ"ב מהלכות חו"מ מ"מ כיון דב"י לא הוי נל"ע לשיט' הר"מ כמ"ש לעיל בסברתו באות ה' לכך ס"ל שפיר פ"א מהק"פ דלוקי' על לאו דלא תזבח ודו"ק: (ז) והנה לפימ"ש דאי הלאו דלא תשחט לא הוי משום להא דאיסור חמץ א"כ שפיר שייך מלקות אפי' אי ב"י הו"ל לאו הנל"ע י"ל דבזה פליגי ר"י ור"ל דר"ל דס"ל דאינו חייב עד שיהי' החמץ עמו בעזר' והנה אי היה האיסור דלא תשחט משום לתא דחמץ א"כ מאי נ"מ אי החמץ בעזר' או לא כדאמרי' בגמ' משום דאיסור הי' וכל היכא דאית' אית' כלומר כיון דלא תשחט הי' משום לתא דאיסור חמץ א"כ אין נ"מ אפי' אם אין החמץ בעזרה וע"כ דס"ל לר"ל דלא תשחט לא הוי משום לתא דאיסור חמץ ולכך שפיר אמרי' דאינו חייב רק אם החמץ עמו בעזרה ונקט נמי שפיר ר"ל לעולם אינו חייב נקט הלשון דחייב משום דס"ל דלא תשחט לא הוי משום לתא דאיסור חמץ א"כ אפי' אי ב"י הו"ל לאו הנל"ע מ"מ לוק' על לא תשחט כיון דלא תשחט לא הוי משום לתא דחמץ וא"ש נמי שיטת הר"מ פ"ב מהלכות חו"מ דס"ל דלא תשחט הי' משום לתא דאיסור חמץ כיון דר"י ור"ל הלכה כר"י, ולר"י חייב אע"ג שאין החמץ בעזר' והיינו ע"נ משום דכיון דלא תשחט הי' משום לתא דאיסור חמץ א"כ אע"ג שאין החמץ בעזר' כיון שעובר בב"י עכ"פ חייב משום לא תשחט ולכך נקט נמי הר"מ פ"א מהק"פ דאע"ג שאין החמץ רק ברשותו ולא בעזרה נמי עובר ודו"ק: (ח) הלח"מ פ"א מהלכות קרבן פסח הקשה אמאי לוקה הא הו"ל התרא' ספק דלמא בטלו ועי' במפורשים שהקשו קושי' זו בשם שו"ת הפנ"י ומכאן רצו להוכיח דלחמץ ידוע לא מהני ביטול. ועי' לח"מ שכתב כיון דקבל על עצמו התראה לא חיישינן שבטלו ועי' בנו"ב מד"ת לאו"ח סי' ס"א ובס' מקור חיים סי' תל"א שכתבו גם כן הכי דכיון שקבל על עצמו התראה לא חיישינן שבטלו. והנה במה דאמרי' הכא אליב' דר"ל דהו"ל ה"ס ועי' ברש"י ד"ה בהתרא' ספק שכ' ואע"ג דאשתכח דהו"ל בביתו כיון דאנן לא ידעינן לאו התרא' הי' והנה לכאורה ה"נ אמאי לא אמרי' כיון דקבל על עצמו התרא' ממילא הו"ל התרא' וודאי וגם המותר' אינו יכול לומר שוגג הייתי כיון שקבל על עצמו התרא' ונ"ל עפ"י מ"ש הפנ"י מס' גיטין י"ז ע"א בסוגי' דשמ' יחפה דכל שיש גט בידה תוכל לומר אפי' קבלה התרא' אכוחי הי' דקמכייח' בהו כיון שתוכל אח"כ להוציא גט ולהראות שהי' פנוי' וא"כ ה"נ לענין אם יש להסתפק אם החמץ היה בביתו בשעת שחיט' אע"ג שקבל התרא' יש לו להתנצל אח"כ ולומר אני עשיתי שליח שיבער החמץ ולכך קבלתי התרא' שהייתי יודע שמסתמ' יעשה השליח כפי אשר הבטיח לי וקבלת התרא' אינו כלום כיון שלא יהי' החמץ בביתי וא"כ אע"ג דאח"כ אשתכח שיש לו חמץ הוי כמו שוגג וזהו כונת התוס' שכ' ד"ה התרא' ספק שיוכל לומר שוגג הייתי משא"כ אם החמץ בעזרה וקבל התרא' לא יוכל להתנצל שיתרץ עצמו לומר שבטלו דהא לא יוכל לברר לפני העדים שבטלו שפיר כתבו המפורשים דכל שקבל התראה אין לחוש שבטלו דהא לא יוכל לברר, אח"כ שבטלו משא"כ לענין שסמך שישרף החמץ שיש לו בביתו זהו הי' יכול להתברר לדעתו שעשה שליח שישרפנו א"כ לא הוי קבלת התראתו כלום כמ"ש הפנ"י דמצי לומר אכוחי קמכייח' בהו ודו"ק. והנה בגמ' אמרי' אמרי לעולם בעל בסמוך קמפלגי מהו הלשון אמרי ונראה דהנה אע"ג דהו"מ לומר דטעמ' דר"ל לעולם משום ה"ס ואע"ג דכבר פליגי לענין שבועה שאכל ככר זו היום הו"א התם דווק' לא הוי ס"ס דבכל פעם מצי לומר עדיין יש שהות כמ"ש רש"י ד"ה התראת ספק משא"כ הכא הו"א כיון שהעדי' ראו שיש לו חמץ בתוך ביתו אע"ג שאפשר שנשרף מ"מ אוקמי' החמץ בחזקתו ועי' בנו"ב מד"ת לאו"ח סי' ס"א בהגה"ה שם לא מקרי ה"ס ושפיר קמל"ן ר"ל דהכא נמי הו"ל ה"ס רק ר"ל נקט לעולם אינו חייב ולמה נקט לעולם וי"ל