תבואות השדה חלק ב קצ

ולכאורה יש ליישב עפ"י מ"ש לעיל דאי טעמ' דרבה בהואיל משום דמלאכת או"נ לא הוי מלאכת עבודה א"כ ממיל' לא ס"ל להך בריית' הואיל כיון דלא ס"ל מתוך: ולא היה קשה מהאי בריית' לרבה דרבה י"ל אנא ס"ל מתוך כב"ה וממילא ס"ל נמי הואיל והאי בריית' אתי' כב"ש כמ"ש ר"י במס' ביצה. והגם דרבה מוקי לה למתני' דמס' ביצה באוקמת' אחרינ' מ"מ אין מוכרח לומר דרבה פליג על ר' יוחנן שם מס' ביצה. רק אביי פריך כמ"ש לעיל אי טעמ' דרבה משום דאזלינן בתר מעשיו. וא"כ הוי מתוך והואיל שני עניינים נפרדים דבאמת לא ס"ל מתוך היכ' שהי' שלא לצורך אוכל נפש. והואיל ס"ל שפיר כיון שהך מלאכה הי' בשל היתר. ומדדחיק רבה לתרץ קושייתו ולא תירץ לי' דהך בריית' אתי' כב"ש ע"כ ס"ל לרבה דהך בריית' אתי' אליב' דהלכת' דאלא"ה בפשיטות הו"מ לתרץ דלא הלכת' כהך בריית' דהא ר"י במס' ביצה נמי אמר הכי פוק תני לברא. ורק דרבה ס"ל דהך בריית' הלכת' הי' וממיל' הוצרך לתרץ בעצי מוקצה דאז המעשה ההבערה מיד היה באיסור מוקצה ופריך לי' אביי שפיר והא את הי' דאמר' אין חילוק מלאכות ליו"ט וממיל' בלא"ה ע"כ בריי' דלא כהלכת' דאי אין חילוק מלאכות לא משכחת לי' כלל לחיי' משום הבערה ובישול וע"ז משני דבאמת הך בריית' מתרצת' הי' ורק אפיק הבערה ועייל עצי אשרה או עצי הקדש. וממילא מתורצ' גם קושי' הראשונה מהואיל. אבל באמת י"ל טעמ' דרבה בהואיל הי' משום דכל שיש צד אפשרות שיהי' צורך לאותו המלאכה לבו ביום לא הוי בכלל מלאכת עבודה וודאי כמ"ש וא"כ מאן דל"ל מתוך ל"ל נמי הואיל כסבר' הרשב"א ול"ק מהך סוגי' כמ"ש ודו"ק היטב: שער ד ח"ת בסוגי' דהשוחט את הפסח על החמץ מס' פסחים ס"ג ע"א: (א) כתיב בתוה"ק בפ' משפטים לא תזבח על חמץ דם זבחי ולא ילין חלב חגי עד בקר. ובפ' תשא כתי' לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא ילין לבקר זבח חג הפסח משה מבואר דאסור לשחוט את הפסח על החמץ כ"ז שיש להשוחט או להזורק או להמקטיר או לאחד מבני החבור' חמץ עובר השוחט או הזורק או המקטיר על לא תעשה דלא תשחט על חמץ והנה ברש"י כאן פיר' עובר בל"ת משום לא תשחט. ולא הביא הל"ת דקודם לו פ' משפטים לא תזבח וכן אית' בירושלמי בסוגי' פ"ה מס' פסחים הלכה ד' מנין לשוחט את הפסח על החמץ שעובר בל"ת ת"ל לא תשחט על חמץ. ובגמ' דילן נמי אמרי' מי כתיב לא תשחט על חמצך משמע דמשום לאו הנאמר בפ' תשא עובר. וראיתי באור חדש שהביא בשם הסמ"ג דמשו"ה נקט קרא דלא תשחט דמשם מוכח דמיירי בקרבן פסח דהוי דבר הלמד מענינו דכתיב ולא ילין לבקר זבח חג הפסח משמע דמיירי בקרבן פסח. והא דאינו לוק' משום ב' לאוי' לא תזבח ולא תשחט כתב שם דחד קרא אצטריך לכדדרשינן לעי' מס' פסחים ה' ע"א לא תשחט את הפסח ועדיי' חמץ קיים לאסור חמץ משש שעות ולמעלה מה"ת. וא"כ אצטריכו הני תרי לאוי חד לאיסור חמץ משש ולמעלה וחד לשחיטת פסח על החמץ. והקשה באור חדש לאינך אמוראי לעיל דדרשי איסור חמץ משש ולמעלה מקראי אמרינן א"כ אמאי לא יהא לוק' שמונים משום לא תזבח ומשום לא תשחט ע"ש ואולי י"ל דלהני אמוראי אצטריך תרי קראי חד לשאר קרבנות ששחטן על החמץ וחד לקרבן פסח. והנה לכאורה י"ל דלר"ש דס"ל כ"ח ע"ב דלפני זמנו אינו עובר בלאו על אכילת חמץ א"כ לא תלי כלל איסור שחיט' פסח על החמץ באיסור אכילת חמץ ולדידי' לא דרשינן כלל מלא תשחט לאיסור חמץ בזמן שחיט' פסח א"כ לוק' שמוני' בשוחט פסח על החמץ דהא איכא תרי לאוי. רק למאן דס"ל דחד לאו אתא לאיסור חמץ משש ולמעלה ליכ' רק חד לאו לאיסור שחיט' פסח על החמץ ועפי"ז מדוייק לשון המשנה השוחט את הפסח על החמץ עובר בל"ת ר"ש אומר הפסח ששחטו בי"ד לשמו חייב וראיתי בס' אור חדש שהביא לדקדק בשם קול הרמ"ז אמאי לא נקט הת"ק ג"כ חייב ע"ש מה שתירץ דבאמת הו"ל התראת ספק דלמא בטלו להחמץ ולכך לא נקט חייב כקושי' השאג"א סי' ע"ז רק דלר"ש כיון דמותר לפני זמנו לא סגי' בביטול בעלמ' רק הפקר גמור ומשכחת לה מלקות שאמרו העדים לא זזה ידינו מתוך ידו ושמענו שלא הפקיר ושפיר משכחת לה אליב' דר"ש דחייב. והנה זה וודאי דוחק לומר דכל ענין שחיט' פסח על החמץ הוי ה"ס כמה שנכתוב לקמן בס"ד ועי' בס' מקור חיים סי' תל"א שכ' ג"כ דזהו לא הוי התראת ספק לומר שמא בטלו. אמנם לפי"ד הנ"ל א"ש דת"ק ס"ל דחד קרא אצטריך לאסור חמץ מו' ולמעלה ולכך נקט עובר בל"ת כלומר דאינו עובר רק על ל"ת ולא על ב' לאוי' משא"כ אי הוי נקט חייב הוי משמע דעל ב' לאוי' עובר כמפורש בקרא ב' לאוי' ואשמעינן עובר בל"ת דליכ' רק חד לאו דחד קרא אצטריך לאסור חמץ מו' ולמעלה אמנם אליב' דר"ש לשיטתי' דלפ"ז אינו עובר בלאו א"כ ליכ' למימר דחד קרא אצטריך לאסור חמץ מו' ולמעלה דהא עד הלילה מותר באכיל' ג"כ ולכך נקט שפיר חייב כלומר באמת אפי' ב' מלקיות כפשטי' דקרא דנאמרה בתור' ב' לאוי' ודו"ק וממילא מיושב נמי מה דלא נקט רש"י בריש' דמילת' דר"ש דעובר על ב"י בהדי לאו דלא תשחט דבע"כ פשיטו דלר"ש אינו עובר בב"י כיון דס"ל דחמץ לפ"ז אינו עובר ועי' בנו"ב מד"ק לאו"ח סי' כ' שכתב נמי דלר"ש בוודאי אינו עובר בב"י עד הלילה ולפי"ז פשיט' דלר"ש אין האיסור דשחיט' פסח על החמץ משום לתא דאיסור חמץ כלל וכלל ודו"ק היטב: (ב) עוד ראיתי בס' אור חדש שכתב דמשו"ה הביא רש"י קרא דלא תשחט דבאמת הוי הך לאו דשחיטת הפסח על החמץ ניתק לעשה כמו לאוי דב"י רק משום דאיכא תרי לאוי אמרי' דלא אתי חד עשה ומנתק לב' לאוי' עכ"פ אינו לוק' רק על הלאו השני ולכך נקט רש"י הלאו דלא תשחט דעליו לוק' ע"ש ודבריו צריכי' ביאור דאיזה ניתק לעשה שייך לענין שחיט' הפסח עה"ח. אמנם יש ליישב דבריו כיון דעיקר איסור שחיט' הפסח עה"ח הי' משום לתא דאיסור חמץ א"כ כמו דאינו לוק' על ב"י ה"נ לא הי' חייב מלקות על לאו דלא תשחט אע"ג דלא מצי לנתק הלאו דשחיט' פסח עה"ח מ"מ כיון דעיקר האיסור דחמץ יוכל לינתק ע"י הלאו א"כ ה"נ לא הי' לוק' על לאו דשחיט' פסח עה"ח רק משום דאיכא תרי לאוי' לוק' שפיר ודו"ק ועפ"ז יש ליישב דעת הר"מ פ"א מהק"פ הלכה ה' דנקט דלוק' משום לא תזבח. והוא דהנה דעת הר"מ פ"א מהלכות חו"מ הלכה ג' דבקנה חמץ בפסח דלא הוי לאו שאין בו מעשה לוק' משום ב"י ועי' בנו"ב מד"ק לאו"ח סי' י"ט א"כ לא קשה לשיטתו איך ילקה על לאו דשחיט' חמץ כיון דעיקר האיסור דב"י הוי נל"ע דהא לדעת הר"מ לא ס"ל דב"י הוי נל"ע מדס"ל דלוק' על ב"י וא"כ ממילא נקט שפיר קרא דלא תזבח דהוא קודם בתורה ודו"ק: (ג) עוד יש ליישב מ"ט לא נקט במתני' חייב דהנה ראיתי באחרונים שנסתפקו האיך הדין