תבואות השדה חלק ב יח

לעמוד בו כי עניות מעביר האדם ע"ד קונו וז"ש במשנה כל המקיים את התורה מעוני כלומר שיכול לעמוד בנסיון העוני כ"ש אם יתן לו הקב"ה עשירות בוודאי יוכל לעמוד בנסיונו אבל לא שמוכרח להיות כן וכל המבטל את התורה מעושר שאפי' בנסיון העושר אינו יכול לעמוד כ"ש שיבטלה מעוני שוב ראיתי בס' ערבי נחל שפירש ג"כ המשנה כמ"ש. והנה א"כ מגיע שכר יותר למי שמקיים התורה מעוני כיון שהי' נסיון גדול וזהו כוונת רש"י לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעת"ל כלומר כי הקב"ה רואה שהו' צדיק גדול ויוכל לעמוד אפי' בנסיון העוני אינו נותן לו עשירות כדי שיהי' לו יותר שכר בעוה"ב ודו"ק: בפסוק ויחלום עוד חלום אחר ויספר אותו לאחיו נ"ל כי הנה אחיו היו שונאי' אותו שהיו סבורי' כי החלום הי' מהרהור' דיומא וא"כ על שבדעתו למלוך עליהם מהרהר בלבו כל היום ובא החלום בלילה וז"ש וישנאו אותו על חלומותיו ועל דבריו כלומר כי היו שונאים אותו כי אמרו מסתמא כיון שחלם לו שימלוך עליהם מסתמא הי' מהרהר כן בלבו ולכך אמרו הנה בעל החלומות הלזה בא כי הו' עצמו הי' בעל החלום כיון שבא לו החלום ע"י הרהור' דיומא. אמנם גם הם אמרו האמת הנה בעל החלומות הלזה בא כי הנה איתא וישאלהו האיש זה גבריאל ומסתמ' כיון שנתלוה עמו המלאך גבריאל על הדרך גם אח"כ היה מלוה אותו וגבריאל הי' ממונ' על החלום ונצנצה רוח הקדש בפיהם כי בעל החלומות בא. ולכך כוון יוסף כשחלם לו חלום אחר שאינו מענין המלוכה ג"כ ספר להם שידעו כי מחזיק אותם לאוהבי' כי אין מספרים חלום רק לאוהב וז"ש ויחלום עור חלום אחר כלומר מה שאינו מענין המלוכה ג"כ ספר להם. אמנם הם לא שתו לבם לזה ואעפ"כ היו שונאים אותו כי הכל היה מן השמים ועי' בס' ערבי נחל מ"ש עה"פ מה החלום הזה אשר חלמת כי הי' חלום שנשנה שמתקיים ודו"ק: בפסוק הי' מוצאת והי' שלחה אל חמיה לאמור לאיש אשר אלה לו אנכי הרה נראה לפרש עפ"י מ"ש בס' הקדוש נועם אלימלך לפרש כל הענין דתמר על כנסת ישראל שהם בגלות. והנה כבר כתבנו במקום אחר להמליץ טוב על ישראל שאפי' כשהם חוטאי' דהיינו שאנו עוסקים בתורה יש להם התנצלות שהי' לש"ש ולכך עושה לפעמי' רמיה במשא ומתן לפי שצריך מעות לקיים הכנסת אורחים וכיוצא שכר מלמד ושאר מצוו' הצריך מעות וז"ש הי' שלחה אל חמיה כי הקב"ה נקרא כביכול שהי' החותן כי נתן לנו את בתו הי' תוה"ק וז"ל לאיש אשר אלה לו אנכי הרה כלומר מ"ש הרה עמל וילד שקר מ"מ הכר נא למי החותמת כי עדיין אנחנו דבוקים במלכנו ית"ש בציצית ותפילין וז"ש החותמת הי' תפלין ופתילי' היינו ציצית ויכר ויאמר צדקה ממני כי לעת"ל הקב"ה כביכול יצדיק אותנו כי לאשר ברא היצה"ר כמ"ש ואשר הרעותי והנה שלה הו' משיח כמ"ש עד כי יבא שילה וז"ש כי ע"כ לא נתחיה לשלה בני כלומר על אשר הם עדיין בגלות לכך עושין עבירות ולעת"ל הקב"ה בעצמו יטעון עבורינו וימליץ טוב בעדינו: בענין פרץ וזרח נ"ל עפ"י מ"ש במקו"א על הענין כי הגאולה הי' על שתי בחונו' או שיהי' אחישנה והיא אם נזכה בעצמנו שנחזק לעבוד' ד' ואם לאו ח"ו יהי' רק בעתה והנה אם הגאולה לח תהי' רק בעתה הי' בבחינת זרח כמו זריחת השמש שהי' בעת הנועד לה. אמנם אם מעצמנו נתגבר על היצה"ר יהי' בבחינת פרץ כמ"ש רש"י פרצת חוקת. והנה אם ישראל עושי' צדקה מקרבין את הגאולה וז"ש ויהי בעת לדתה הי' זמן הגאולה ויתן יד כלומר מה שנותני' צדקה. אמנם אם אין ישראל עושי' צדקה אזי מוכרחי' ליתן מסים הרבה כמ"ש בגמ' עה"פ ונוגשיך בצדקה וז"ש ויהי כמשיב ידו כלומר שאינ' נותנין צדקה והנה יצא אחיו שמוכרחין ליתן מסים לעשו והנה אם לא נהי' זכאין ח"ו לא תהי' הגאולה בבחינת פרץ רק בבחינת זרח כמ"ש לא זכו בעתה. והנה החטא נמשל לשני כמש"ה אם יהיו חטאיכם כשנים וכו' וז"ב ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני כלומר אם נצא מן הגלות אע"פ שנהיו מלוכלכי' בעבירות ח"ו אז ויקרא שמו זרח כמ"ש כמו זריחת השמש אשר הי' בעת הקבוע לה ודו"ק כי קצרתי. בפסוק ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הו' אוכל ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. ונרא' כי הנה, כתיב וירא אדוניו כי ד' אתו. ואיתא במ"ר שמעיקר' הי' סבור שהצלחת יוסף הי' ע"י כישוף רק אח"כ נודע לו שהו' מהקב"ה. נ"ל שבאמת לא ראה פוטיפר השכינה כי רשע כזה אינו כדאי לראות פני השכינה רק זה הי' לפלא בעיניו כי יוסף לא אכל רק לחם ושאר דברי' לא אכל רק על פת של נכרי' לא הי' עדיין הגזיר' וז"ש ולא ידע אתו מאומה כלומר פוטיפר לא ידע אתו מאומה רק הלחם אשר הו' אוכל כלומר שאינו אוכל רק לחם ואעפ"כ ויהי יוסף יפ"ת וכו' מזה ידע כי ד' אתו ועי' ברמב"ן וכן הי' בדניאל. ובאמת אפי' אח"כ שהוציאו עליו שם רע אשתו של פוטיפר לא הי' מאמין לדבריה כמו שהביא הרמב"ן בשם המ"ר עי' פסוק י"ט ולכך גם בבית הסהר נתמנה להיות ראש לכל האסורי' וז"ש יוסף לשר המשקין וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור ומתרגם ארי מניאו יתי כלומר כי יוסף אמ"ל לחזק דבריו שלא יחשוב עליו כי אמת ח"ו השם רע ואמ"ל וגם פה לא עשיתי מאומה וראי' לדבר כי שמו אותי בבור וכמתרגם ארי מניאו יתי כלומר שאני גם כאן הממונ' ואם הייתי ח"ו נחשד על זה הדבר אצל אדוני לא היה צווה עלי שיעשו אותו לעמונ'. וכל הענין בא להראות כי ד' רגלי חסידיו ישמור ואפי' בעת הגלות שנמשל לבור ג"כ יהי' ד' אתנו להיות כבודו חופף עלינו: מאמרים לחנוכה שמן אותיותיו כשתכתוב במלואים שין מם נון ח' אותיות לכך מדליקין ח' ימים וסך אלו האותיות שמן במלואם בגימטרי' תקמ"ו נגד שם אהי' בג' מלואיו ביודי' ההי' אלפי' ועוד צ"א הוי' אדני ס"ה תקמ"ו והי' תקום כי עיקר כוונת מצוות נר חנוכה שהשי"ת יהי' עוד בעזרתינו לרומם קרן התורה כמו שהי' בימי היונים ולכך מדליקין שמן שהי' בגימטרי' תקום כלומר לעורר מדות העליונות כמ"ש אתה תקום: כבר כתבנו במקום אחר כי שם אהי' מרומז על רחמים כלומר שהשי"ת מתנהג עמנו במדת הרחמים משום שגם הי' כביכול עמנו בגלות ואם יגאלינו כביכול גם הוא נגאל כמש"ה ושב ד' אלקיך את שבותך וז"ש אהי' כלומר אני אהי' עמהם. והנה מלוי אהי' בג' אותיותיו אלפי' ההי' יודי' שהי' בגימטרי' תנ"ה ושם הוי' במלואיו ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן בגימטרי' רל"ד ס"ה תרפ"ז שהי' הראשי תיבות של פתחת שקי ותאזרני שמחה שאמר דהע"ה במזמור שיר חנוכת השייך לחנוכה ג"כ. ואמר לכך פתחת שקי ותאזרני שמחה כלומר שהקב"ה נתמלא רחמים למען יזמרך כבוד ולא ידום כדי להודות ולהלל לשמו הגדול ית"ש ויתעלה. ותאזרני שמחה ר"ת שנת חדש מילה שהיונים רצו לבטל מישראל הי' שמח וז"ש פתחת שקי כי ש"ק הי' שם המסוגל לקבלת התפלה