תבואות השדה חלק ב קפו

(יט) עוד י"ל במ"ש ר"י ואם החמיצה החמיצה עפ"י מ"ש בס' אור חדש לתרץ הקושי' מאי חשש' דיעבור בב"י הא יוכל לבטל קודם שנתחמץ ותירץ דר"א ס"ל חמץ נוקשה מותר בהנאה כמ"ש התוס' מס' פסחים כ"ג ע"ב ד"ה מאי בינייהו אליב' דחזקי' וטרם שיגיע לכלל חמץ גמור נעש' נוקשה ועובר בב"י ואז לא מהני הביטול כיון שמותר בהנאה לא סגי' בביטול בעלמ' ע"ש וא"כ י"ל דר"י ס"ל דנוקשה נמי אסור בהנאה וז"ש לא זהו חמץ שמוזהרים עליו כלומר לדידי ליכ' כאן איסו' ב"י כלל כיון שאינו שלו רק אפי' לדידך הא יש תקנה ע"י ביטול ול"ל שבשע' שיהי' נוקשי' יעבור בב"י דאז מותר בהנא' ולא סגי' בביטול זה אינו ואם החמיצה החמיצה נקט כפל לשון כלומר דאפי' מה שהחמיצה קודם שנעשה חמץ גמור דהיינו בשע' שהי' נוקשה ג"כ הוי כשאר חמץ שאסור בהנא' וא"כ סגי' לי' בביטול כמ"ש הר"נ רי' מס' פסחים דכל היכ' דאסור בהנאה דבלא"ה אינו ברשותו סגי' לי' בביטול בעלמ' אמנם זהו לפלפולא בעלמא באמת אכתי קש' גם לר"א אפי' אי נימא דלחמץ נוקש' לא סגי' בביטול בעלמ' כיון שמותר בהנא' יוציאנו מרשותו לגמרי ואי משום איסור טלטול הא לא הוי רק מדרבנן ועיין במג"א סי' תמ"ו וכבר הרגיש בזה בס' אור חדש בעצמו: (כ) עפ"י מ"ש לעיל באות ט"ו דטעמ' דר"א בהיתר אפי' משום דכל חדא חזי' לי' הי' משום דס"ל דכל שהי' לצורך אוכל נפש לא היה מעולם בכלל מלאכת עבודה א"ש נמי מ"ש הרי"ף דר"א, ס"ל כרבה בהך הואיל ומקלעי לי' אורחי' עפ"י מ"ש לעיל באות ג' בס"ד דסבר' רבה דס"ל הואיל נמי משו"ה הי' דכל שאינו דבר ברור שאינו לצורך יו"ט ממילא לא הוי בכלל מלאכת עבודה ור"ח ס"ל דהיתר מלאכת או"נ הוא רק מאשר יאכל לכל נפש וא"כ כל שאינו לצורך יו"ט וודאי תו לא הוי בכלל אשר יאכל כמ"ש לעיל באורך בס"ד. וי"ל עוד בזה דר"א לשיטתו דס"ל הואיל לענין מלאכת יו"ט דהנה באמת אי הו"א כמ"ש הר"מ בראש מס' יומא שהבאתי לעיל בריש הסוגי' דהו"א דהא דהיתר מלאכה או"נ ביו"ט הי' משום דמצוה דשמחת יו"ט דחי לי' לל"ת א"כ פשיט' דל"ש לומר הואיל דכל שאין לו צורך עכ"פ למה יעבור בחנה על איסור מלאכה אמנם אי אמרי' דלאו משום דחית עש' לל"ת הותר אוכל נפש ולגמרי הותר כמ"ש דלא הוי בכלל מלאכת עבודה שפי' י"ל דאמרי' הואיל. והא דאסור לנכרים ולגבוה הי' מגזה"כ כמ"ש השטמ"ק למס' ביצה והבאתי לעיל בס"ד. ועי' להגאון מהר"ם בנעטה בספרו מגן אבות למס' שבת כ"ד ע"ב בתוס' ד"ה לפי שאין שורפי' קדשי' ביו"ט וא"כ א"ש דהנה וודאי אי אמרי' דלא בעינן ביו"ט לכם דווק' א"כ מותר להתענות ביו"ט ל"ש לומר דמשום שמחת יו"ט ידח' לאיסור מלאכ' וצ"ל ע"כ דמלאכה או"נ לא הי' בכלל מלאכת עבודה וא"כ ר"א לשיטתי דס"ל מס' ביצה ט"ו ע"ב או כולו לד' ע"כ לאו משום דחית עש' לל"ת הותר מלאכת או"נ רק שהותר' לגמרי ולכך ס"ל שפי' הואיל. משא"כ ר"י מצי סבר דהא דהתירה התורה מאך אשר יאכל הי' משום מצות שמחת יו"ט. וא"כ כל היכ' דאיכא חדא דלא חזי לי' ממילא הי' בכלל דלא תעשה כל מלאכה אע"ג דלא ידעינן איזה לא חזי' לי' מ"מ יש כאן איסור לאו להדי' ולכך אסור האפיה אפי' כי לא קרא לה שם חלה. ועיין צל"ח שכ' דלס"ד דלא פליגי בהואיל מצינו לומר דגם ר"י מודה שמותר לאפות קודם קריא' שם רק כיון דס"ל טוה"נ אינו ממון וממילא אינו עובר בב"י ס"ל לר"י מפרשת ומנחתה עד הערב כלומר שא"צ דווקא לאפותה כיון שאינו עובר בב"י ולקמן בסוגי' הגמ' גבי הא דא"ל ר"י לר"א לדבריך הרי הו' עובר משום ל"ת כל מלאכה נבאר עוד בס"ד ודו"ק היטב: (כא) במ"ש הרשב"א בתוס' ד"ה הואיל בכוונת רש"י דאע"ג דכי קרא לה שם מצי נמי לאפו' ע"י הואיל ואי בעי מתשל עלי' מ"מ כיון דאם יקרא לה שם נצטרך לומר תרי הואיל כלומר הואיל ואי בעי מתשל והואיל אי בעי בצע מכל חדא ותרי הואיל ל"א. נ"ל כוונת הרשב"א אע"ג דרש"י כ' להדי' כל כמה דאפשר למיעבד בלא שום הואיל דמשמע דכה"ג היכ' דלא קרא לה שם א"צ לטעמ' דהואיל דבלא"ה מותר משום דאכל חדא איכא למימר הא לאו חלה הי' כמ"ש המהרש"ל ג"כ בכוונת רש"י, נ"ל דס"ל להרשב"א דבאמת באיסור דאוריית' היכ' דאיכא הואיל איכא איסור' דרבנן עכ"פ כמה דמשמע בסמוך בגמ' דלרב' משו"ה צריך ע"ת להפקיע האיסור דרבנן עכ"פ אע"ג דס"ל הואיל וא"כ י"ל דבאיסור דרבנן היכ' דאיכא הואיל נחתינ' חד דרגא ומותר אפי' לכתחלה וא"כ א"ש דבאופ' מיו"ט לחול כיון דלולא הואיל איכא איסור דאוריית' דהא אינו לצורך אוכל נפש כלל. רק ע"י הואיל אמרי' כיון שעל צד ההזדמן יכול להיות עכ"פ שיהי' לצורך יו"ט אי יקלעי לי' אורחי' ממיל' לא הוי בכלל מלאכת עבודה וודאי ואינו אסור רק מדרבנן כמ"ש לעיל באות ג' בס"ד. וה"נ אי קרא לה שם דאז הוי וודאי שלא לצורך דהא הך חלה טמאה אינו ראוי לאכילה לשום אדם מ"מ כיון דאיכא הואיל אי בעי מתשל א"כ ממילא יוכל להיות על צד ההזדמן שיתשל ויהי' ראוי לאכילה מ"מ יש כאן איסור דרבנן עכ"ס כמ"ש דבהואיל באיסור דאוריי' נשאר איסור דרבנן. משא"כ אי לא קרא שם דאפי' בלא הואיל נמי ליכ' רק איסור' דרבנן כיון דאכל חדא איכ' למימר הא לאו חלה א"כ בכל חדא אינו נכנס בכלל מלאכת עבודה כיון דאיכ' למימר דהך יהי' ראוי לו. ומ"מ איסור דרבנן נשאר עכ"פ דהא איכ' חדא דלא חזי' לי'. אמנם כיון דמ"מ מצינו למימר הואיל אי בעי בצע מכל חדא ויהי' כולם ראוי' לו. וכל היכ' דאיכא הואיל לענין איסור דרבנן מותר אפי' לכתחלה וזהו כוונת רש"י כל היכ' דאפשר למיעבד בלא שום הואיל כלומר כיון דמטעם דאכל חדא איכ' למימר הא לאו חלה הי' כבר נפקע האיסור דאוריי' כמ"ש באות ט"ו בס"ד א"כ אע"ג דאכתי צריכי' לטעמ' דהואיל משום דעכ"פ איכ' חדא דלא חזי' לי' והי' ראוי לאסור מדרבנן מ"מ כיון דאיכ' נמי טעמ' דהואיל אי בעי בצע מכל חדא תו לא צריכי' לטעמ' דהואיל רק לענין איסור דרבנן ובדרבנן מותר אפי' לכתחלה ע"י הואיל. ובזה א"ש מ"ש התוס' שלא הטריחו חכמים לבצוע מכל חדא. ולכאור' קשה מאי אכפת לן בטרחתו הא עדיפ' לן שלא יעשה שום צד איסור אמנם לפי דברינו א"ש דכיון דליכ' רק איסור' דרבנן כמ"ש ובאיסור דרבנן כל היכ' דאיכ' הואיל מותר אפי' לכתחלה א"כ א"צ כלל לחכמים להטריחו לבצוע מכל חדא כיון דע"י הואיל בדרבנן מותר אפי' לכתחלה כנ"ל בכוונת הרשב"א ודו"ק היטב: (כב) בגמ' אתמר האופ' מיו"ט לחול וכו' רבה אמר אינו לוק' אמרינן הואיל אי מקלעי לי' אורחי' עי' מס' מנחות ס"ד ע"א תוס' ד"ה להעלות דגים והעלה דגים ותנוק רבא אמר חייב הקשו תוס' אמאי לא אמרי' הואיל דפטור אתינוק פטור נמי אדגי' כמה דאמרי' הכא הואיל אי מקלעי לי' אורחי' ותירצו דהכא האפיה הוי לצורך אבל התם צידת דגים לא חזי' בשבת. ולכאורה אין מובני' כלל דבריהם דמה ענין לומר ואיל ופטור אתינוק פטור נמי אדגים כמו הכא בהואיל אי מקלעי לי' אורחי'. ונ"ל דהתוס' ס"ל דטעמ' דרבה דפוטר באופ' עיו"ט לחול הי' ג"כ לשיטתו שם דאזלינן