תבואות השדה חלק ב קפד

הרי"ף ובסוגי' דגמ' בס"ד: (טו) מתני' לא תקרא לה שם עד שתאפה פרש"י דאכתי כל חדא וחדא חזא לי' דמפריש מכל חדא פורת' ולאחר אפיה אם רצה יפריש חלה שלמה על כולן. והנה כפי הנרא' וכן בסמוך מ"ח ע"א רש"י ד"ה אבל הכא עיקר היתר דאפי' לר"א הי' משום הואיל אי בצע מכל חדא פורת' והא דבאמת לא הצריכו חכמי' שיבצע מכל חדא פורת' ולא נצטרך להתיר משום הואיל כבר הקשה כן הרשב"א בתוס' ד"ה הואיל ותירץ דלא הטריחו חכמים לבצוע מכל חדא וחדא. אמנם כפי הנראה מרש"י ד"ה לא דכ"ע דהיתר אפי' בלא קריאת שם א"צ כלל לטעמ' דהואיל. וכן משמע מסיום לשון רש"י שכ' וז"ל וכל כמה דאפשר למיעבד שפיר בלא שום הואיל ניח' למיעבד ועיקר ההיתר הי' משום דאכל חדא וחדא איכא למימר הא לאו חלה הי' כדאמר ר"פ בדף מ"ח וטעמ' דר' יהושע דאוסר האפיה הי' משום דאיכא חדא דלא חזא לי' רק למסקנ' ס"ל לרש"י דר"א ור"י פליגי בהואיל דאפיה אי אמרי' דמשו"ה מותר לאפות הואיל אי בעי בצע מכל חדא פורת' עי' מהרש"ל ולא כמ"ש התוס' ד"ה הואיל בשם הרשב"א דלרש"י נמי אפי' להגירס' דבהואיל אי בעי מתשל עלי' פליגי מ"מ ההיתר דאפיה הי' ג"כ רק מטעם הואיל דעכשיו בס"ד לא צריכי' כלל לטעמ' דהואיל בהיתר אפיה. והנה לכאורה יש להבין באיזה סבר' פליגי ר"א ור"י דלר"א מותר לאפות משום דאכל חדא איכא למימר הא לאו חלה הי' ולר"י אסור לאפות משום דאיכא חדא דלא חזא לי' ונ"ל עפ"י מ"ש לעיל באות ג דיש שני דרכי' או דאמרי' דכל מה שהי' לצורך יו"ט לא הי' מעולם בכלל מלאכת עבודה לענין אוכל נפש או דאמרינן דכל מלאכות הי' בכלל מלאכת עבודה ולצורך אוכל נפש לא הותר רק מקרא דאך אשר יאכל לכל נפש. וא"כ מצינו לומר דר"א סובר דכל מה שהי' לצורך אוכל נפש לא הוי בכלל מלאכ' עבודה רק מה דלא חזי' לי' זהו בכלל מלאכת עבודה וא"כ אינו אסור רק מה שהי' וודאי לא חזי' לי' וא"כ כשלא קרא לה שם מותר לאפות דמעולם לא נכנס אפי' חלה אחת בכלל מלאכת עבודה דהתורה לא אסר' רק מה שהי' מלאכת עבודה וודאי משא"כ היכ' דאיכא למימר דלמא האי חזי' לי' או האי דעל כל אחד בפני עצמו לא נוכל להחליט ולומר שזהו לא יהי' חזי' לי' תו אינו בכלל מלאכת עבודה. אמנם ר"י סובר דכל מלאכות אפי' לצורך יו"ט הוי ג"כ בכלל מלאכ' עבודה רק לצורך יו"ט היתר מאך אשר יאכל לכל נפש וא"כ אמרי' התורה לא התירה רק מה שהי' וודאי בכלל אשר יאכל משא"כ היכ' דאיכא חדא דלא חזא לי' ואכל חדא איכא לספוקי דלמא זהו דלא חזי' לי' ממילא לא הותר מאשר יאכל ונשאר בכלל האיסור דכל מלאכת עבוד' ולפי"ז אי לא צריכין לטעמ' דהואיל בהיתר האפיה א"ש מ"ש התוס' מ"ט לא הוצרכו לבצוע מכל חדא ותירוץ התוס' דלא הטריחו חכמים הי' דחוק קצת ולשיטת רש"י וכפי הבע' המהרש"ל א"ש ודו"ק: ועוד י"ל קצת באופן אחר במ"ש רש"י במתני' ולאחר אפיה אם רצה יפריש חלה שלמה על כולן ולכאור' ל"ש הך דינ' לענין היתר אפי' ביו"ט רק לענין הלכות חלה אמנם י"ל דהנה תוס' ד"ה הואיל הקשו דהא אפי' כי נמי בצע מכל חדא פורת' ג"כ איכא איסור אפיה כמו בעיס' חציו של נכרי וחציו של ישראל כיון דאפשר למפלגה בליש' והנה התוס' כתבו כיון דלא הוי רק איסור דרבנן לא אסרו משום תיקון חלה אמנם יש לתרץ הכי כיון דבאמת אם רוצה להפריש חלה שלמה ג"כ שרי א"כ ממילא לא דמי לעיס' חצי' של נכרי דהכא איכא טעמ' דכל חדא וחדא חזי' לי' אמנם אי יפריש חלה שלמה א"כ ג"כ איכא צד איסור משום דעכ"פ איכא חדא דלא חזא לי' אמרינן נמי אפכא דלמא יבצע מכל חדא פורת'. וכיון דבין כך וב"כ ליכ' רק איסור' דרבנן או מטעמ' דכל חדא חזא לי' או דבצע מכל חדא פורת' שפיר יש לן להתיר בכל חדא מהני גוונ' ולומר דבכל גוונ' ליכ' איסורו דאם תרצה לאסור משום דאפשר למפלגי' בליש' אמרי' דלמא יפריש חלה שלמה. ואם תרצה לאסור משום דאיכא חדא דלא חזא לי' אמרי' דלמא יבצע מכל חדא. וא"כ א"ש מה שלא הוצרכו באמת לבצוע מכל חדא כיון דעיקר גרם היתר אפי' הי' רק משום דבידו להפריש חלה שלמה ג"כ וא"כ א"ש מ"ש רש"י לאחר מ"ש רש"י דכל חדא חזי' לי' דמפריש מכל חדא פורת' ולאחר אפיה וכו' דרש"י כתב בזה דזהו גורם ההיתר האפי' כיון דיוכל להפריש מכל חדא וגם אם ירצה יפריש חלה שלמה א"כ אין לאסור בשום צד דמשו' דאפשר למפלגא בליש' ליכ' איסור כיון דאפשר להפריש חלה שלמה. ומשום דאיכ' חדא דלא חזי' ג"כ אין איסור כיון דמצי לבצע מכל חדא. ואין לומר דממנ"פ איכא איסור' דכיון דלא הוי רק אסור' דרבנן אזלינן בכל צד לקולא וכד דייקת בלשון רש"י תראה שכוונת לשונו כך הי' דמעיקר' נקט דאכתי כל חדא וחדא חזא לי' זהו משמע שמפריש חלה שלמה כדאמרי' בגמ' מ"ח כל חדא וחדא חזי' לי' דהיינו שמפריש חלה שלמה ואח"כ נקט רש"י דמפריש מכל חדא פורת'. וא"כ נראה כסותר עצמו מני' ובי' א"וו דכוונ' רש"י הי' דההיתר אפיה באמת הי' רק משום דהבריר' בידו לעשות כמה שירצה וכיון דלא הוי רק איסור' דרבנן לר"א כמ"ש דכל היכ' דליכא רק ספק בכל חדא או לא חזי' לי' תו לא הוי בכלל מלאכת עבודה שפיר מהני להתיר בכל גוונ' משום דבכל חדא מהני גווני איכא צד להתיר' וא"כ מה שמסיי' רש"י ולאחר אפיה וכו' הי' נתינ' טעם משום מה לא אסרו כי מפריש מכל חדא כיון דאפשר למפלגי' בליש' כקושי' התוס' ולכך כ' רש"י אם רצה יפריש חלה שלמה ממילא אין לאסור משום דאפשר למפלגי' בליש' וא"ש הכל בס"ד ודו"ק היטב: (טז) בתוס' ד"ה הואיל תימא לרשב"א אמאי אין יוצא במצה של מע"ש למ"ד ממון גבוה הי' הואיל אי בעי מתשל עלי' וכן הא דאמרי' אבל אתה רוא' של אחרי' ושל גבוה של גבוה נמי אמאי לא חשי' כשלו הואיל אי בעי מתשל עלי' ותירץ הר"י ג' תירוצים האחד שאני הנהו דגלו רחמנא להדי' דכתי' בהו קדש לד' חשבינהו כשל גבוה ב' היכ' דאתא הקדש ליד גזבר לא אמרי' הואיל אי בעי מתשל והואיל אי בעי פרק בלא"ה נמי לא אמרי' דא"כ הוי כקונה דאטו נחשוב חמץ של נכרי כשלו הואיל אי בעי קני לי' ועוד תירץ כיון שנתחמץ שום אדם לא יפדנו והנה בדברי תוס' האלו יל"ד טוב' מה בעי בכל הנהו תירוצי' ועוד יל"ד דמעיקר' תירץ דאינו עובר בשל גבוה הואיל אי בעי פרק לי' דאטו נחשוב חמץ של נכרי כשלו. וכי מה פשיט' לי' יותר להתיר בשל נכרי מהקדש אי לא הוי אמרי' דהואיל אי בעי פריק ליה לא אמרי' וגם הא דאמר כיון שנתחמץ שום אדם לא יפדנו דמשמע דלהך סבר' לא צריכין לחילוק בין אי בעי מתשל ובין אי בעי פריק לי' א"כ ממילא קשה מ"ט עובר לר"א בב"י הואיל אי בעי מתשל עלי' הא מכיון שנתחמץ בוודאי תו לא יתשל עלי' ועיי' פנ"י שכ' דרק בחמץ אמרי' דעובר בב"י הואיל אי בעי מתשל משום דבחמץ אע"ג דלא הוי ממונו ממש נמי חשבי' כשלו דאפי' בדבר הגורם לממון נמי עובר בב"י אפי' אי בעלמ' לאו כממון דמי כדאמרי' לעיל ה' ע"ב. אמנם מדברי התוס' נראה דלא נחתו להך סבר' דא"כ לא היה קשה כלל ממעשר שני שיהי' יוצא ידי חוב' מצה עוד