תבואות השדה חלק ב קפג

מתשל עלה או משום טוה"נ אינו ברשותו לבטל הנך רואה שגדולי האחרוני' מחולקי' בזה היכא שעובר משום טוה"נ בב"י אי הוי ברשותו לבטל ג"כ דבס' אור חדש ד"ה אמר ר"י כתב להדי' דאי הוי שלו משום טוה"נ מצי לבטל ג"כ וכאן כתב הצל"ח במשנתינו דישראל בכל גוונ' לא מצי מבטל לה אפי' אי אמרי' דעובר בב"י משום טוה"נ ויבואר בדברינו בס"ד: (יג) אמנם מה שנראה מדברי הצל"ח דפשיט' לי' דאפי' אי איכא כהן קטן הכהן קטן לא מצי מבטל לה משמע דס"ל דכיון דלאו בר קנין הי' מה"ת אינו ברשותו לבטלנה. לי הדבר צ"ע דנראה לי כיון דקיי"ל בדעת אחרת מקנה אותו אי' לי' לקטן זכיה מה"ת א"כ מכיון שנותנה לכהן קטן הרי זכה בה מה"ת ואפי' אי נימא דאין לו כח לבטל כיון שהי' קטן מ"מ הישראל תו אינו עובר משום ב"י כיון דקטן כבר זכה בה מה"ת בדע"א מקנה. ול"ל דעכ"פ הקטן יעבור בב"י כיון דלא מצי מבטל לה אע"ג שיוכל לקנות בדע"א מקנה מ"מ לא מצי לבטל הא בורכא דאטו הקטן מוזהר באיסור ב"י. ועי' בס' קצה"ח סי' רמ"ג סעיף ד' שכתב להדי' דבמתנות כהונה זוכה הקטן מה"ת דהוי דע"א מקנה וא"כ הדק"ל דאע"ג דמיירי דליכ' כהן גדול מ"מ כיון דהקטן זוכה בה א"כ ממילא אין הישראל עובר בב"י וודאי אי ס"ל דטוה"נ אינו ממון שפיר מצינו למימר דאפי' אי נותן לה לקטן לא הוי כדע"א מקנה ולא זכה הקטן מה"ת וממילא עובר הישראל בב"י משא"כ אי ס"ל טוה"נ ממון הוי דע"א מקנה וזכה בה הקטן מה"ת וממילא אין הישראל עובר בב"י וע"כ צ"ל דמתני' מיירי בליכא כהן כלל וא"כ שפיר עובר בב"י דאיהו לא מצי מבטל לה ומה שהי' קשה לצל"ח דאי מיירי בליכ' כהן כלל א"כ מאי ארי' בעיס' טמא' אפי' בטהורה אם יפרישנה לא יוכל לאפות' דהא לא חזי לי' נ"ל דל"ק דבטהורה יוכל לאפות לר"א דס"ל הואיל וס"ל נמי כרבה דאמרי' הואיל ומקלעי לי' אורחים וא"כ בטהור' שפיר יוכל לאפות אפי' אחר הפרשה משום הואיל ומקלעי לי' כהן ואין סבר' לומר דהואיל ומקלעי לי' כהן הוי לא שכיח. ובלא שכיח לא אמרי' הואיל כמ"ש התוס' ד"ה רבה לענין חולי שיב"ס דזהו אינו דוודאי כהן שכיח טפי מחולי שיב"ס ועי' שו"ת שואל ומשיב מהדור' תליתאי ח"א סי' שמ"ג שנסתפק בזה אי אמרי' גבי כהן נמי הואיל ולפימ"ש יש להבי' ראיה ממשנתינו דמדנקט רק לענין חלה טמאה ולא נקט בטהור' וע"כ מתני' מיירי דליכ' כהן כלל כמ"ש דאלת"ה הכהן מצי מבטל לה וע"כ דבטהור' מותר לאפות אפי' כי ליכ' כהן כלל מטעם הואיל ומקלעי לי' כהן וחזי לי' וחולי שיב"ס הוי לא שכיח טפי מכהן ודו"ק: (יד) וע"פ הדברים האלה יש ליישב שיטת הרי"ף במ"ש דהלכת' כרבה דאמרי' הואיל ומקלעי לי' אורחי' משום דר"א דהלכת' כוותי' נמי סבר הואיל כהואיל אב"ע מתשל עלה והקשה הר"נ דלמא טעמ' דר"א משום טוה"נ ממון משו"ה עובר ועוד קשה דהא הואיל ואי בעי מתשל עלי' הוי רק לחומר' ומנ"ל דס"ל הואיל ומקלעי' לי' אורחים לקולא עי' בבעל המאור ומלחמות שהאריכו בזה אמנם לפי"ד א"ש שיטת הרי"ף דע"כ יש להוכיח דר"א ס"ל הואיל לקולא נמי דהנה יל"ד בלישנ' דגמ' דפריך בלשון קושי' לימא בטוה"נ קמפלגי. ומאי קושי' דלמא באמת בהכי פליגי אמנם נראה דהכי אזלא סוגי' דגמ' דהנה בס"ד לא הוי ידעינן מסבר' דהואיל והי' קשה למקשן הא מתני ע"כ לא מיירי דליכ' כהן כלל דא"כ בטהור' נמי לא מצי לאפות אחר ההפרשה וע"כ איכא כהן וקשה אמאי לא יבטל אותה הכהן וצ"ל דמיירי דליכ' רק כהן קטן ולא מצי לבטל כסברת הצל"ח אמנם אי ס"ל דטוה"נ ממון הרי גם הכהן קטן יזכה בדע"א מקנה כמ"ש הקצה"ח וא"כ ממילא לא יעבור בב"י וע"כ דטוה"נ אינו ממון ולא מצי הקטן לזכות בה וא"כ קשה ממנ"פ אי ס"ל טוה"נ ממון א"כ הרי הקטן זוכה בה מה"ת דאכתי אין הישראל עובר כב"י דכיון דטוה"נ ממון זכה קטן משום דהו"ל כדע"א מקנה ואי אין טוה"נ ממון א"כ ממילא לא עבר הישראל בב"י כיון דלא הוי ממונ' ומתני' ע"כ משמע דטעמ' דר"א דשרי לאפותה הי' כדי שלא יעבור בב"י כדאית' בתוספת' מדהשי' לו ר"י לא זהו חמץ שמוזהרי' עליו. והשיב לו התרצן דלכ"ע טוה"נ אינו ממון והא דישראל עובר משום הואיל ואי בעי מתשל עלי' וממילא ל"ק דיבטלנה ולא יעבור בב"י דכיון דהא דעובר עלי' הי' רק משום הואיל ומ"מ אינו שלו אינו ברשותו לבטלו. והיה קשה לי' להרי"ף כיון דבאמת ס"ל לר"א טוה"נ ממון כמ"ש הר"נ אמאי לא אוקמינן ר"א כטעמי' וצ"ל דס"ל לגמ' הכא דאי נימא גבי הך חלה אע"ג דאינו ראוי היום לכלום נמי טוה"נ ממון א"כ קשה יתננה לכהן קטן וע"כ דהכא באמת טוה"נ אינו ממון כיון דהך חלה אינ' שוה כלום ועי' בס' אמרי בינה להגאון מהר"ם א"ש ז"ל בסוגי' ולקמן נבאר עוד בזה בס"ד ולכך משני הגמ' לכ"ע טוה"נ אינו ממון ויהי' מיושב בזה נמי קושי' השאג"א סי' ע"ז דהא ר"י ס"ל ע"כ טוה"נ ממון מס' ב"מ י"א ע"ב במעשה דר"ג וזקנים שהקנה ר"י המעשר לר"ע. ולהנ"ל ניחא דכאן באמת טוה"נ אינו ממון משום דהך חלה לא שוה מידי. וא"ש סוגי' דגמ' דבס"ד דלא הוי ידעינן כלל מסבר' דהואיל הוי מוקי לה ע"כ דליכ' רק כהן קטן והי' קשה לו ממנ"פ יבטלנה הכהן הקטן כיון דע"כ טוה"נ ממון דאלא"ה אמאי עובר הישראל בב"י. אמנם למסקנ' דמוקמי' דטעמ' דר"א דעובר בב"י משום הואיל. וקשה יבטלנה הכהן וזהו דוחק לומר דכהן קטן לא מצי מבטל לה דכיון דנותן לו קודם שתחמיץ גם הכהן הקטן זוכה בה באמת דקודם שתחמיץ וודאי הו"ל ממון שיוכל הקטן לזכות בה וממילא יכול לבטלה קודם שתחמיץ. דבוודאי לענין שיעבור הישראל בב"י דזהו רק לאחר שהחמיצה שפיר אמרי' דבכה"ג לכ"ע לא הוי טוה"נ ממון לעבור משו"ה בב"י דהך חלה לא שוה מידי משא"כ אי נותנה לכהן קטן קודם שתחמיץ דאז שוה לי' ממונ' שפיר יוכל הכהן קטן לזכות בו וממילא אין הישראל עובר. וא"כ קשה יתננה לכהן קטן (דאפש"ל דלקטן שוה אפי' אם לא יוכל להנות ממנה רק באיסור ובפרט לשיט' הר"י בתוס' ד"ה לא תקרא לה שם דהא דאסור לשרוף חלה ולהנות בשעת שריפתה הי' רק מדרבנן דגזרי' לצורך אטו שלא לצורך פשיט' דלכהן קטן שוה ממונ' ומצי לזכות בה מה"ת וכאן אין הישראל עובר בב"י) וע"כ דליכ' שום כהן אפי' קטן וא"כ קשה אמאי נקט ר"א בעיס' טמאה אפי' בטהור' נמי לא מצי לאפות אחר הפרשה כקושי' הצל"ח וע"כ צ"ל דלפי האמת כיון דס"ל לר"א הואיל שרי לאפות בטהור' אפי' כי ליכ' כהן משום הואיל ומקלע לי' כהן. וא"כ שפיר הוכיח הרי"ף דר"א ס"ל כרבה דאית לי' הואיל ומקלעי לי' אורחי' דבגוונ' אחרינ' לא א"ש טעמ' דר"א דהא אפי' אי הכא טוה"נ אינו ממון לענין שאינו עובר בב"י והיינו משום דלא שוה מידי מ"מ הא כהן קטן מצי לזכות בה דלקטן שפיר שוה הך חלה להנות בה להסיק תחת תבשילו וכיון שקטן עכ"פ מצי לזכות בה א"כ אין ישראל עובר בב"י וע"כ דליכ' שום כהן כלל וא"כ קשה אפי' בטהור' נמי לא מצי לאפות, וע"כ דבטהור' שפיר מצי לאפות הואיל ומקלע לי' כהן וממילא מוכח שפי' משקלא וטרי' דגמ' דר"א ס"ל הואיל ומקלע לי' אורחי' נמי דאלא"ה גם בטהור' אין לו תקנה ודו"ק היטב כי הוא נכון בשיטת