תבואות השדה חלק ב קפא

קאמר רבא מס' פסחים ה' ש"מ מדר"ע תלת ש"מ הבער' לחלק יצאת וש"מ לא אמרי' מתוך דהא חדא הי' כיון דהא בהא תליא עי"ש. ולע"ד אין כאן קושי' כ"כ דאטו הוי הסבר' פשוט' כ"כ דמאן דס"ל לחלק יצאת לא ס"ל מתוך עד דנימא דרבא לא אצטריך לי' לאשמעי' אליב' דר"ע כלל דלי' לי' מתוך. ובאמת הא גופ' אשמעי' רבא דכיון דר"ע ע"כ ס"ל לחלק יצאת מדקאמר מצינו להבער' שהי' אב מלאכ' מה"ט גופ' נמי לא ס"ל מתוך בהבער'. ואדרב' מלישנ' דרבא הכי משמע דהא דלא ס"ל מתוך בהבער' הי' משום דקרא דלא תבערו אש בשבת לא אתא למעוטי ביו"ט אתה מבעיר ולומר בי' מתוך רק לחלק. דהנה באמת יל"ד בדברי רבא כיון דר"ע אומר אינו צריך הרי הי' אומר כל מלאכה ל"ת ומצינו להבער' שהי' אב מלאכה והנה ממה דנקט מצינו להבער' כבר ידעינן דלי' לי' מתוך רק ממה שמוסיף שהי' אב מלאכ' שמעינן דס"ל לחלק א"כ אמאי נקט רבא בריש' דש"מ מר"ע דס"ל לחלק ואח"כ נקט דלא ס"ל מתוך בריש' הו"ל למנקט דשמעינן מר"ע דלא ס"ל מתוך מדקאמר כתיב ל"ת כל מלאכה ומצינו להבער' וכו' ואח"כ הו"ל לומר דס"ל ג"כ לחלק מדמסיי' בסוף לישנ' שהי' אב מלאכה א"וו דאגב אורח' אשמעינן רבא סברת ר"ע מ"ט לא ס"ל מתוך ולכך הקדים משום דס"ל לחלק וממילא ליכ' יתורא דלא תבערו ביום השבת למעוטי יו"ט כיון דאצטריך לחלק א"כ ממילא מה"ט נמי לא ס"ל לר"ע מתוך ודו"ק. וכיון שזכינו לחלק תמיהת המג"א ממילא שפיר נוכל לומר דמאן דס"ל לחלק יצאת לי' לי' מתוך ומאן דס"ל ללאו יצאת שפיר ס"ל מתוך דכיון דחזינן דהבער' קיל משאר מלאכות אפי' בשבת דאינו אלא בלאו דרשינן נמי ביום השבת להקל ביו"ט טפי ולומר מתוך והנה לפי"ז אי ס"ל כשיטת הר"מ דלא אמרי' מתוך רק בהוצאה והבער' אין ענין כלל הואיל למתוך דמתוך ל"ש רק בהני שתי מלאכות והואיל הי' מילת' אחרית' דשייך בכל המלאכות כגון אפיה ובישול דהא רבה ור"ח להדי' פליגי אפי' באופן מיו"ט לחול. ובס' מג"ש במס' ביצה י"ב ע"א כ' דהואיל שייך אפי' היכא שהי' שלא לצורך כלל משא"כ מתוך דבעינן עכ"פ צורך קצת לדעת רוב הפוסקים. והנה הר"מ פ"א מהלכות יו"ט הט"ו פסק המבשל לצורך חול לוק' מטעם הואיל כרבה ולא נקט משום מתוך עי"ש בלח"מ אמנם ל"ק לדידי' דהא איהו פסק דבבישול לא אמרינן מתוך רק בהוצאה והבער' ועי' בס' לחם יהודה על הר"מ פ"א מהיו"ט ובשעה"מ שם והא דקאמר ר"י הבער' ובישול אינו משנה דמשמע דבבישול נמי אמרי' מתוך וכן הקשו האחרוני' יתבאר לקמן בס"ד: (ט) הנה בהא דאמר ר"י מס' ביצה י"ב ע"ב הבער' ובישול אינו משנה דמשמע דבבישול נמי אמרי' מתוך ודעת הר"מ דבשאר מלאכות לא אמרי' מתוך וקשי' על הר"מ מר"י ראיתי בס' ראש יוסף למס' ביצה שכ' דבאמת ר"י ס"ל להדי' בירושלמי פ"ז ממס' שבת הלכ' ב' ובמס' ביצה פ"א הלכ' ג' דאם בשל נבלה ביו"ט אינו לוקה אלמא דס"ל דבבישול נמי אמרי' מתוך הרמב"ם הוכיח מ"מ שפיר דבשאר מלאכות ל"א מתוך מדפליגי רב' ור"ח בהאופ' מיו"ט לחול ולרב' נמי דאינו לוק' הי' רק מטעם הואיל משמע דהיכ' דל"ש הואיל. כגון סמוך לביה"ס נמי לוקה משמע דלא אמרי' מתוך בשאר מלאכות ומיין בס' מג"ש למס' ביצה שכ' דמתוך נמי לא שייך רק היכי שמותר לו לצורכה דאמרי' מתוך שהותר' לצורך וכו' משא"כ לאחר שכבר אכל דלא בעי לי' לצורכו ל"ש מתוך ושפיר צריכי' לטעמ' דהואיל עי"ש והנה בהשקפה ראשונה אמרתי דהא דאמר ר"י הבער' ובישול דפתח בתרתי בהבערה ובבישול וסיים בחדא בהבערה לחודא הי' כך דהנה כבר כתבנו לעי' דוודאי אי אמרי' דהבערה ללאו יצאה אלמ' דהבערה קיל משאר מלאכו' דרשי' נמי מה דכתיב לא תבערו אש ביום השבת למעוטי יו"ט דהיינו דאמרי' מתוך בהבער' עיין בס' באר יעקב לאו"ח סי' תקי"ח שהאריך בזה אמנם אי אמרי' לחלק יצאה לא דרשי' הך ביום השבת למעוטי הבער ביו"ט ולומר מתוך והנה הא דיש חילוק מלאכות ליו"ט או אין חילוק מלאכות י"ל דאי דרשי' חילוק מלאכו' מלא תבערו וכיון דנתנה התורה להדי' ביום השבת משמע דווק' בשבת חילוק מלאכו' ולא ביו"ט אמנם אי דרשי' חילוק מלאכו' מיעשה מאחת מהנה עיין מס' שבת ע' ע"א י"ל דה"ה ביו"ט כיון דלא כתיב מיעוט' דביום השבת ולא כמ"ש בס' ברוך טעם אפכא דאי ילפינן חילוק מלאכות מלא תבערו אמרי' דה"ה ביו"ט ואי אפשר לומר כך דהא כתיב להדי' ביום השבת] וא"כ העולה מדברינו דאי אמרי' הבער' ללאו יצאה שפי' אמרי' יש חילוק מלאכו' ליו"ט רק אזי אמרי' מתוך ואי אמרי' הבערה לחלק יצאה לא אמרי' מתוך גבי הבערה דמ"ש משאר מלאכות רק דא"צ אמרי' אין חילוק מלאכו' ליו"ט כמ"ש. והנה ר"מ במס' ביצה פיר' בהא דחייב משום הבערה ובישול דקסבר האי תנא יש חילוק מלאכות ליו"ט וזהו כוונת ר"י הבערה ובישול כלומר דמחייב' לי' תרתי דמשמע דיש חילוק מלאכו' ליו"ט זהו אינה משנה דאי ס"ל יש חילוק מלאכו' ליו"ט ע"כ לא ס"ל הבערה לחלק דא"כ הוי ממעטי' יו"ט מדכתיב ביום השבת וע"כ ס"ל ללאו יצאה וא"כ מוכח דאמרי' מתוך גבי הבערה כמ"ש דכיון דהבערה קולא משאר מלאכות גלתה התורה דביו"ט נימא מתוך גבי הבערה. אבל באמת בבישול גם ר"י לא ס"ל מתוך. וחיי ראשי שאחר שהעליתי זה מסבר' דנפשאי בס"ד ראיתי בס' צל"ח על ביצה שכתב כל הדברי' כהוייתן ונהניתי שכוונתי לדעת הגדול מ"מ אע"ג שדבר גדול דבר האדון לפי האמת לית' לדברינו דהא ר"י ס"ל להדיא בירושלמי דבשל נבלה ביו"ט אינו לוק' משמע דבבישול נמי ס"ל מתוך כמ"ש הראש יוסף וכן המפרש בירושלמי נמי פיר' בטעמ' דר"י דבשל נבלה ביו"ט אינו לוקה היא משום מתוך וכן כ' הפר"ח לאו"ח סי' תצ"ה וא"כ וודאי הא דפריך הכא הבערה ובישול אינו משנה הי' משום מתוך דגם בבישול אמרי' מתוך ובעיקר הדבר אי גם כשאר מלאכו' אמרי' מתוך או לא הגם דמסוגי' דגמר' משמע דבשחיטה נמי אמרי' מתוך כמ"ש הראשוני' מ"מ מדברי הר"מ בחיבורו גם בפי' המשנה משמע טפי דס"ל דבשאר מלאכות אמרי' מתוך ועי' בס' בינה לעתים להגאון ר' יונתן פ"א מהיו"ט ונבאר עוד בזה בס"ד: (י) והנה לכאור' י"ל דטעמ' דר"י בירושלמי בבא נבלה ביו"ט דאינו לוק' לא משום מתוך רק כיון דהוא רוצה עכ"פ לאכלו ממילא הו"ל לצורך אוכל נפש אע"ג שאסור לאכלו מ"מ הי' רוצה בכך והו"ל לדידי' לצורכו וז"ל הירושלמי ר' חיי' בשם ר' יוחנן המבשל נבלה ביו"ט אינו לוקה שהותר מכלל בישול ביו"ט ר"ל אמר לוק' שלא הותר מכלל בישול אלא לאכילה בלבד. והנה בתוס' כאן ד"ה מתוך הקשו מאי צורך יש במבשל גיד ביו"ט ותירצו כיון שהי' בדעתו של זה לאכלו אע"ג שהי' אסור צורך קצת מקרי. והנה כבר, תמה בזה הצל"ח דממנ"ש אי בתר דידי' אזלינן והוא אכלו א"כ לא ללקי כלל משום בישול דהוי לצורך אוכל נפש ממש. ואי בתר דעלמא אזלינן ולאחרי' אינו ראוי כיון שאסור א"כ צורך קצת נמי לא הוי ול"ש מתוך לשיטת התוס ד"ה ה"ג דצורך קצת מיהו בעי עי"ש אמנם בדברי ר"י ור"ל י"ל הכי דר"י ס"ל דכל מלאכ' שהי' לצורך אכילה לא הוי