תבואות השדה חלק ב יז

הראוי ליראי ד' כי הנה כמו שהאדם עושה תחבולה שינצל משונאי החיצון דהיינו בני אדם הקמים נגדו כמו כן צריך לעשות תחבולה שינצל מיצה"ר האורב עליו להדיחו מתור' ד' והנה עצה נכונה כשיצה"ר מפתה אותו לדבר עביר' והי' על הנאת השע' בעוה"ז יאמר לו אם כוונתך לטובה לי שיהי' לי תענוג כמו כן גם אני רוצה להתענג נפשי שאזכה לרב טוב הצפון לצדיקי' והוא ע"י שמירת התורה הגם שזהו עדיין אינ' מדריגה גדולה כ"כ כי באמת צריך לעסוק בתורה ומצוות בלי שום פניה. רק מ"מ אמרו חז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה וכו' והנה כשהי' עכ"פ במדריג' הזו לעסוק שלא לשמה נתהפך היצה"ר מבחינ' נבל לבחינ' לבן כי אומרי' להיצה"ר שכוונתי בעסק התורה ג"כ שיהי' טוב לו וז"ש וישלח מלאכים ופרש"י מלאכים ממש כלומר המלאכים שנבראו מהמצוות ואמר לו עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי כלומר כי עדיין אני בבחינ' זו בעסק התורה והמצות שיש בי ג"כ מצד היצה"ר ולכך אמר לו למצא חן בעיניך כלומר שכוונתי עדיין לצד פניה. אמנם היצה"ר מ"מ רוצה להתגבר על האדם כמ"ש כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו וז"ש באנו אל אחיך וכו' וגם הולך לקראתך כלומר כמו שאתה רוצה להתגבר עליו כמו כן הו' רוצה להתגבר עליך ולכך צריך לראות לבטל היצה"ר לגמרי והוא רק ע"י שירחיק ממנו כל תאוות העוה"ז וז"ש ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן והבקר וכו' כלומר כח הבהמי שבולשני מחנות כדי שלא יהי' לבו נוטה כלל וכלל לעניני החומרי ועי"ז יכול לכבוש אותו וזהו מדריג' אחת שיוכל לבא לעסוק בתורה ומצו' לשמה ודו"ק: והנה באמת גם לפי פשוטו א"ש ששלח מלאכים ממש לעשו הי' כדי שיירא ממני והמלאכי' הי' מה שנעשו ע"י קיום המצוו'. אמנם יעקב בוודאי עשה כל התפעלות להנצל משונאי והנה איתא בכוונת האר"י שיכוין להנצל מאדם רע שם תכ"ה וי"ל דלכך נקוד על וישקה"ו לדרוש כל האותיות כמה הי' עולה בגימטרי' והנה וישקהו עם הכולל עולה בגימטרי' תכ"ה עם הג' אותיות וזה השם כוון יעקב ולכך לא יכול לו. אמנם בסידור האר"י כתיב בורא לציון בטחו בד' עדי עד הי' ב"פ ע"ד שם אכטדם שהי' בגימטרי' בטחון והוא שם האותיות שקודם האותיות אלקי' וז"ש יעקב כי ראיתי אלקי' פנים אל פנים כלומר שכוון קודם האותיות אכטדם שהי' פני' של אלקי' וכוון ב"פ כמ"ש בטחו בד' עדי עד על הכוונ' הנ"ל וממילא נתקיים בו ויבטחו בך יודעי שמך כלומר היודעי' זה השם כי לא עזבת דורשיך ד' שהי' בסופי תיבו' תכה ועי"ז ניצל מעשו כן הקב"ה ברחמיו יפול שונאינו תחתינו אמן כי"ר: בפסוק ויקחם ויעביר' את הנחל ויעבר את אשר לו ופרש"י עשה עצמו כגשר נוטל מכאן ומניח כאן נ"ל הכוונ' דהנה האדם צריך לידע כי העוה"ז רק בבחינ' ים סוער כי אין רגע בלי פגע והחיי' של האדם בעוה"ז הי' כגשר וצריך לסגל בעוה"ז שיהי' לו בעוה"ב מקום מושב הנצחי לבל יתפתה מהיצה"ר בחלקת לשונו נדמה לו כאוהב ורשעו טמון בקרבו ויש לפרש הפסוק וימת בעל חנן בן עכבור וכו' כי אמרו בגמ' הני עכברי רשיעי כמו כן היצה"ר נקרא בעל חנן שמפתה האדם שהי' לו כאוהב ובאמת הי' עכבור. והנה כשממיתין היצה"ר אז ימלך תחתיו הדר הי' היצ"ט כמ"ש הדר הוא לכל חסידיו ושם עירו פעו כלומר שרואה כי כל עניני עוה"ז הי' צעקה ומריב' ופעו הי' מלשון צעקה כמ"ש במס' סוכה פעות' הי' דא ושם אשתו מהיטבאל כלומר כי נקבע בלבו שהקב"ה מטיב עמו בין אם יש לו טרדות פרנס' ג"כ אין העניות מעביר אותו על דעת קונו ח"ו בין אם הקב"ה משפיע לו כסף וזהב אינו מבעט בהקב"ה ע"י רוב עשרו וז"ש בת מטרד בת מי זהב כלומר בין שהי' מוטרד ח"ו ובין מי זהב מ"מ יודע שהי' מהיטבאל והנה כל עניני עוה"ז וקנינו אינ' נקראי' שלו כמ"ש בפייט יום ב' דשבועות קרוץ מחומר וכו' זה שיש לו אינו שלו ואינו נקרא שלו רק מה שמסגל מצוות ומעש"ט לעת"ל וז"ש ויקחם ויעבירם את הנחל הי' הנחל שוטף של העוה"ז ויעבר את אשר לו ומה מאוד נמלצו דברי רש"י ז"ל עשה עצמו כגשר כלומר כי חיי האדם הי' רק כגשר שצריך לעבור את הנחל שוטף המית העוה"ז נוטל מכאן כלומר כי סגל בעוה"ז לעוה"ב וז"ש ומניח כאן ויצדק שפיר הלשון ויעבור את אשר לו כי זהו הי' באמת קנין שלו והנה הצדיקים אינ' מבקשי' כסף וזהב ומקטיני' עצמ' בעוה"ז. אמנם לפעמי' הי' מעלה גדולה כשהצדיק מתאמת כדי שיהי' דבריו נשמעי' לעבודת השי"ת והנה יעקב אבינו ע"ה אמר להמלאך שיברכו ושאל לו מה שמך ויאמר יעקב כלומר כי לצדיקי' נחשב להם לברכה מה שמקטיני' עצמן בעוה"ז ולכך אמר יעקב שהי' מלשון שפלות והכנע' וזהו עצמו נחשב לו לברכה אמנם המלאך אמר לו כי אצלו יהי' לברכה כשיתרומם ויתנשא ואמר לו לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלקי' כלומר בין אדם למקום כבר השלמת עצמך ולמען יהיו דבריך נשמעי' בעיני אנשים צריך אתה להתרומם וז"ש כי שרית וכו' ועם אנשים ותוכל כלומר כדי שיהיו דבריך נשמעין לעבודת השי"ת אמנם הצדיקים הם תמיד שפלים בעיני עצמם וז"ש לו הקב"ה אח"כ ויאמר לו אלקי' שמך יעקב כלומר בעני עצמך באמת תהי' רק יעקב כלומר בבחינת קטנות מ"מ אני מנשאך לעיני בני אדם לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהי' שמך כן ד' ירום קרננו ב"ב: במס' קידושין י"ז שטר שחרור למ"ל לימא לי' באפי בי תרי זיל א"נ באפי' ב"ד זיל. וצריך להבין למה נקיט כל הני גווני או באפי בי תרי או באפי ב"ד. ונ"ל דהנה לכאור' קשה מאי מהני לי' לעבד שיאמר לו באפי בי תרי זיל דלמא יכחיש אח"כ האדון ואמר שלא שחררו ול"ל דהעדי' יעידו שאמר לו בפניהם זיל לפי שיטת הפוסקים דבממון נמי בעינן כאשר זמם ולא כאשר עשה א"כ הו"ל הכא עדות שאי אתה יכול להזימ' דהא מיד כשהעדי' מעידי' ששחררו הו"ל כאשר עשה דהא העבד מוחזק בגופו. וא"כ מאי מהני עדות. אמנם בפני ב"ד לא בעי' עדות שאתה יכול להזימ' לכך קאמר הגמ' א"נ באפי ב"ד זיל. רק באמת איכא בזה פלוגת' אי בממון נמי בעינן כאשר זמם ולא כאשר עש'. לכך קאמר הגמ' בתרי גווני היינו למ"ד בממון ל"ב כאשר זמם וכו' א"כ לימא לי' באפי תרי ולמ"ד בממון נמי בעינן כאשר זמם וכו' א"כ לא מהני כאן עדות פריך לימא לי' באפי ב"ד וענין אי בעינן בממון נמי עדות שאי"ל וגם לענין כאשר זמם ולא כאשר עשה עי' במל"מ פ"ג מהל' גניבה הלכה ו' ובהלכות עדות פכ"א הלכה ד': לפ' וישב ברש"י אמר הקב"ה לא דיין לצדיקי' מה שמתקן להם לעת"ל אלא שמבקשי' לישב בשלוה נ"ל עפ"י מה שפרשתי משנה מס' אבות כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימו מעושר וכו' וקשה הלא אנו רואי' הרבה צדיקי' שמקיימין את התורה מעוני ואעפ"כ אין נותן להם הקב"ה עשירות. ונ"ל דהנה יש ב' נסיונות נסיון העוני ונסיון העושר ונסיון העוני קשה יותר