תבואות השדה חלק ב קעט

אוכל נפש התירה התורה טפי ביו"ט מלגבי עבודה דעבודה אינו מותר מה שאין קבוע לו זמן על היום. וא"כ בשבת שמקצת עבוד' דוחה שבת כלומר קרבנות הקבוע להם זמן שלא היה יכול להקריב מאתמול אינו דין שיהי' מקצת אוכל נפש דוחה שבת כלומר שיהי' מותר עכ"פ אוכל נפש כזו שלא היה יכול לעשות מאתמול כלומר שיהי' נפסד אם יעשנו מאתמול יהי' מותר בשבת ג"כ כיון דביו"ט חזינן שהקילה התורה לגבי או"נ טפי מבעבוד' א"כ נימא בשבת עכ"פ שיהי' אוכל נפש קי"ל כמו עבודה דהיינו שכמו לענין עבודה מה שלא היה יכול להקריב מאתמול דהיינו קרבנות הקבוע להם זמן מותר ה"נ באו"נ מה שמתקלקל אם עושה מאתמול יהי' מותר בשבת וע"ז הביא הפסוק אשר יאכל דבשבת אפי' מקצת או"נ אינו דוחה אע"ג דביו"ט דוחה כל אוכל נפש כלומר אפי' מה שמותר לעשות מאתמול וזהו הפירש במכת' ברור לע"ד בס"ד ודו"ק: (ג) בפלוגתא דרבה ור' חסדא דר' חסדא ס"ל דאופ' מיו"ט לחול לוק' דלא אמרי' הואיל ורבא ס"ל דאינו לוקה משום הואיל ומקלעי לי' אורחי' אע"ג שבדעתו לא היה כלל אפי' על צד הספק אם יזדמנו לו אורחי' מ"מ אינו לוק' ואפי' איסור' ליכ' מה"ת דמה"ת מותר לגמרי מטעם הואיל לרבא דהכי משמע בסוגי' דרק מדרבנן אסור דהא פריך ומשום ערובי תבשילין שרינן אסור' דאוריית' משמע דלרב' משו"ה מהני ע"ת דליכ' אסור' רק מדרבנן מטעם הואיל אע"ג דלדידי' אין צרכי שבת נעשי' ביו"ט. ולכאורה י"ל דטעם פלוגתת' הי' דרבא ס"ל כמ"ש לעיל דמלאכ' או"נ לא היה מעולם בכלל איסור מלאכה ביו"ט כיון דלא הוי בכלל מלאכת עבודה כמ"ש לעיל בשם ס' החינוך והא דאסר' התורה לכם ולא לנכרי' אע"ג דמלאכ' אוכל נפש לא היה בכלל מלאכת עבודה לנכרי' הי' גזה"כ דאפי' היכא דשייך הואיל לא שרי לנכרים וכן כ' השטמ"ק למס' ביצה כ"א ע"ב ד"ה ופליג' דריב"ל וז"ל אבל לצורך גוי אפי' איכא הואיל אסור' דאורייתא איכא עכ"ל דלנכרי אסר' התורה להדיא משא"כ בדבר שהי' לצרכו כל היכא שיש צד שיכול להנות ממנו ביו"ט אע"ג דאין דעתו כלל לצורך יו"ט מותר רק בסמוך לביה"ש דליכ' שום צד שיהיה ביו"ט אסור מה"ת אפי' לרבה כמ"ש התוס' בסוגי' ד"ה אמנם ר"ח ס"ל דאינו מותר אפי' או"נ רק מה שהי' נעשה לצורך יו"ט משא"כ לצורך חול אע"ג שיש צד שיהנה ממנו ביו"ט כגון אי מקלעי ליה אורחי' זהו לא התירה התורה ולכאורה י"ל טעם פלוגתת' הי' כך דהנה ידוע דכל מקום שכתבה לנו התורה בלשון עשה או בלשון ל"ת בעינ' שיהיה בוודאי כך כסבר' החוו"ד ביו"ד סי' ק"י. והנה גם מלאכת או"נ כל שהי' שלא לצורך יו"ט כלל נוכל לומר דג"כ הו"ל בכלל מלאכת עבוד' וכן משמע מלשון הספרי שהבי' הרמב"ן פ' אמור שם וז"ל כל מלאכת עכורה לא תעשו מגיד שאסו' בעשיי' מלאכה מנין להתיר בו או"נ נאמר כאן מקרא קדש ונאמר להלן מקרא קדש מה להלן להתיר בו או"נ אף כאן להתיר כו או"נ עכ"ל הבריית' דספרי וכ' שם הרמב"ן דאוכל נפש מרובה יהיה מלאכת עבודה והנה באמת פשיט' דכל מלאכ' או"נ מותר ביו"ט אפי' מרובה ולכך דריש לוה כבה מקרא כך כל מלאכת עבודה והיינו שאינו לצורך יו"ט כלל לא תעשו אמנם היינו דווק' מה שהי' וודאי מלאכת עבודה כלומר שאין שום צד שיהנה בו ביו"ט זהו דווק' אסר' התורה משא"כ כשיש איזה צד שיהנה ממנו עדיין ביו"ט כגון באופ' לחול דאתי' אם פשיט' לי' שהוא לא יהנה ממנו כמ"ש רש"י ד"ה האופ' דפשיט' לי' דלא חזי' לי' מידי האידנא מ"מ מותר דאינו מלאכת עבודה וודאי אולי יקלעו לי' אורחים. אמנם ר"ח דריש להתיר או"נ מקר' מפורש דאך אשר יאכל לכל נפש. וא"כ ס"ל דדווקא שעושה לצורך יו"ט דהי' בכלל מלאכת או"נ ליו"ט משא"כ לצורך חול אע"ג שיש צד שיצרכנו ליו"ט לא הוי בכלל דאך אשר יאכל לכל נפש דמכיון שכתבה התורה אך אשר יאכל בעינ' שיהיה וודאי לצורך יו"ט משא"כ מה שהי' לצורך חול רק על צד ההזדמן יוכל להיות שיהנה ממנו ביו"ט זה אסר' התורה ולא דרש ר"ח להתיר או"נ מקרא דכל מלאכת עבודה דס"ל דכל מלאכות הם בכלל מלאכת עבודה אמנם רב' ס"ל דכל שהי' לצורך יו"ט לא נכנס מעולם בכלל מלאכת עבודה רק כל שאינה לצורך היום זהו נכנס בכלל מלאכת עבודה וא"כ כיון דאפק' התורה בלשון לאו כל מלאכת עבודה וכו' היינו דווקא מה שהי' וודאי מלאכת עבודה משא"כ אם אפי' רק על צד ההזדמן יוכל להיות שיהנה ממנו היום כגון אי מקלעי לי' אורחים אין זה מלאכת עבודה רק לר"ח דס"ל דאפי' מה שהי' לצורך היום נמי לא אמעט ממלאכת עבודה רק מקרא דאשר יאכל לכל נפש בעינן שיהי' וודאי לאוכל נפש על היום משא"כ מה שהי' רק על צד ההזדמן יוכל להיות שיצטרך לו היום ואיהו עשה לצורך מחר זה לא הוי בכלל אשר יאכל וחיי' מלקות. הכלל העולה דלר"ח ס"ל היתר מלאכת או"נ לצורך יו"ט מקרא דאך אשר יאכל ולכך בעינן שיהי' נעשה ע"ד כך בבירור ולא מה שיוכל להיות רק על צד ההזדמן דהתור' לא דברה מספק רק מוודאי ורב' ס"ל דמלאכת או"נ לצורך היום מותר משום דלא הוי בכלל מלאכת עבודה ומלאכת עבודה לא מקרי רק מה שנעשה לצורך מחר וממילא כל שיש רק צד שיוכל להיות לצורך היום אמעט לי' מכלל מלאכת עבודה דמלאכת עבודה לא מקרי רק מה שהי' וודאי מלאכת עבודה שבשום אופן לא יהיה ראוי להיום כגון סמוך לשקיע' החמה כמ"ש התוס' ודו"ק: אמנם הא וודאי פשיט' דאפי' לר"ח אם אפה לצורך יו"ט שהי' סבור שיבאו לו אורחים ולא באו מ"מ אינו לוקה דמכיון שהיה עשה עכ"פ לצורך יו"ט הו"ל בכלל דאך אשר יאכל לכל נפש שמותר לצורך יו"ט וכן אי עשה לצורך חול ואח"כ נזדמנו לו אורחי' ואכלוהו ביו"ט ג"כ נראה דלר"ח לוק' דהא עכ"פ בשעת עשיה הו"ל לצורך חול ולא הוי בכלל דאשר יאכל ומהתימ' לי על הגאון בס' ברוך טעם בסוגי' דהפריס על גבי קרקע שכ' בפשיטות דאפי' לר"ח אם נזדמנו לו אורחים אינו לוק' וזהו תימא דא"כ איך משכחת שילק' לר"ח באופ' מיו"ט לחול הא הוי לי' מ"מ התראת ספק דלמא יבאו לו אורחי' היום ועיין בצל"ח שכ' דמשו"ה כ' רש"י דפשיט' לי' דלא חזי' לי' היום דאלא"ה הו"ל התרא' ספק. וא"כ לדעת הראשונים דאפי' לר"ח אינו לוק' א"כ הו"ל ה"ס דלמא יבאו אורחים ויצטרך לו היום ואך משכחת לה מלקות וע"כ כמ"ש דלר"ח דאוכל נפש אמעט מאך אשר יאכל א"כ בעינ' שבשעת עשי' יהי' לצורך יו"ט ולכך לא ס"ל הואיל ורב' ס"ל דאוכל נפש אמעט לי' ממלאכת עבודה וא"כ כל שאינו וודאי שאינו לצורך היום שאפשר שיהנה ממנו היום כגון שיבאו אורחים תו לא הוי בכלל מלאכת עבודה דעכ"פ אינו וודאי מלאכת עבודה כיון שמשכחת לה שיצטרך היום ולכך ס"ל הואיל: (ד) ועפ"י מ"מ יש לומר דבר' נחמד בהך דבהמה מסוכנת דס"ל לרב' בשלמא לדידי דאמרי הואיל הואיל ואי בעי למיכל מצי אכל משו"ה ישחוט אלא לדידך דלא אמרי' הואיל אמאי ישחוט ומסיק משום הפסד ממונו גמר בלבו לאכול כזית וא"א לכזית בשר בלא שחיטה ועיין בשטמ"ק ביצה כ"ה ע"א דמשו"ה מותר לר"ה אע"ג