תבואות השדה חלק ב קעו

והכל מיירי ביו"ט ראשון רק אח"כ משני דלעניים ביו"ט ורק אפי' ע"י קיטוף נמי ממהר להחמיץ לרבנן דפליגי על ר"ע והא דלא משני לפי המסקנ' דכאן מיירי ע"י מים ולא הוי מצה עשיר' לשיטת המהר"ל לזה י"ל דע"כ לא אמרי' דע"י מים לא מקרי מצה עשיר' רק היכא שיש הרבה מים משא"כ כאן לא מוכח שהי' הרבה מים דמי"פ עם מים משמע מעט מים וכן כתב בס' מקו"ח ובאמת מדלא נכתב כלל בברייתא מים רק יין וכו' משמע דמים הי' מעט וא"כ כה"ג שפיר מקרי מצה עשיר' ולכך הוצרך לאוקמי ביו"ט שני' וא"ש כל הסוגי' על נכון בס"ד: (יג) הרי"ף פסק כר"ע וס"ל דברייתא מיירי עם מים דומיא דקיטוף ואי לאו ריב"ל דהוא בתרא דעבד עובד' כר"ע לא הוי שבקינ' חכמים דס"ל דמי"פ עם מים מחמיץ ועבדינ' כר"ע דיחיד ורבי' הלכה כרבים רק דריב"ל דהו' בתרא ס"ל נמי כר"ע לכך קיי"ל כר"ע ועי' בס' בעהמא"ו שדחה דבריו דלמא רק בחלב' שרי ולא בדובש' ור"ע מיירי בלא מים והרמב"ן במלחמות דחה דברי בעהמא"ו דבלא מים בלא"ה אינו יוצא ידי מצה משום דבעינן ושמרתם דאע"ג משום דאינו בא לידי חימוץ היו יוצאי' כל שמיני בא לידי חימוץ מ"מ מדכתיב ושמרתם בעינן שימור דליש' ואפיה דווקא ועי' בלח"מ פ"ו מחו"מ הלכה ה' וע"כ הכל מיירי עם מים. והנה הרא"ש מפרש בדברי הרי"ף דהרי"ף ס"ל דמי"פ עם מים אינן מחמצין כלל כלומר דלעולם אינ' באי' לידי חימוץ והקשה הרא"ש מותיק' דאסרי' במיא ומלחא והנה מלחא הוי מי"פ אלמא דמי"פ עם מים יוכל לבא לידי חימוץ עכ"פ וכן ממנחת נסכי' דאמרי' לרבא מ"נ לחימוץ מוכח דמי"פ עם מים יכול לבא לידי חימוץ עכ"פ. אמנם ריש פרק א"ע ס"ל להרא"ש להדי' דהרי"ף ס"ל דמי"פ עם מים אין מחמצין היינו דיכול לשמר' מחימוץ וא"כ סותר דבריו שבכאן פ' כל שעה דמשמע דס"ל דאינו יכול לבא לידי חימוץ כלל ועי' בס' ק"נ ס"ק פ' וכבר עמד בזה הפר"ח ג"כ בסי' תס"ב ועי' בשו"ת זכרון יוסף לאו"ח סי' ד' מ"ש בזה. והנה קושי' הרא"ש מהך דוחק' יש לתרץ בפשיטות דמלח לא הוי רק מעט ואינו יוכל לעכב החימוץ רק מי"פ הרבה דומי' דיין שמן ודבש זה מעכב החימוץ לגמרי וממנחת נסכים ג"כ לא קשה דהתם אליבא דר' יוה"ג וס"ל להרי"ף דר"ע פליג לגמרי על מנחת נסכי' דבמנח' נסכי' באמת לא משכחת חימוץ ועי' מ"ש לעיל באות י"א ולא כדעת התוס' שם ג"ז ע"א ד"ה לרבות דכ"ע מודי במנחת נסכי' ועי' בר"מ פי"ב ממעה"ק הלכה י"ט: (יד) אמנם מה שהכריחו להרא"ש לפרש דברי הרי"ף דס"ל דאפי' עם מים אינו בא לידי חימוץ כלל נ"ל דהנה הרא"ש דייק בדברי הרי"ף מדשקיל וטרי כ"כ הרבה דהיה צריך לפסוק הלכת' כחכמים דיחי' ורבי' דהלכה כרבים רק מדריב"ל עבד עובד' כר"ע משמע דהכי הלכת' והנה בפשיטות יש להוכיח דריב"ל מיירי עם מים נמי דהנה פת שנילוש בדבש גריד' הו"ל פת הבא בכסנין וא"צ לברך המוציא וביו"ט צריך לאכול פת שחייבי' לברך המוציא וריב"ל אמר מכאן ואילך לישו לי בחלב' משמע אפי' בשביעי של פסח שהי' יו"ט וע"כ צ"ל דמיירי עם מים כמ"ש המג"א סי' קס"ח ס"ק ט"ז דעם תערובות מים חייב לברך המוציא ואפשר דזהו כוונת פלוגת' הבעל המאור שרוצה לדחות דברי הרי"ף דעובד' דריב"ל מיירי בחלבא וכדמשני כעי' תורה שרי ולכאורה אין נ"מ כל כך לדינ' דחימוץ אי בחלבא או בדובש' רק לפי דברינו א"ש דהנה אי נימא דהי' בחלבא שפיר י"ל דע"כ לא היה בשביעי של פסח דאז דרך לאכול בשר משום שמחת יו"ט ולא היה לש בחלב וע"כ דלא הי' ביו"ט שהי' שביעי של פסח וא"כ שפיר י"ל דהי' בלא תערובות מים כלל משא"כ אי מפרשינ' בדובש' א"כ שפיר י"ל דהי' ביו"ט שביעי של פסח וע"כ דהי' עם מים דביו"ט צריך לאכול פת שמברכי' עליו המוציא ובלא מים א"צ לברך המוציא ועי' תוס' מס' ברכות מ"ט ע"ב ד"ה אי בעי אכל ודו"ק היטב. והנה לכאורה יקשה באמת על ריב"ל מ"ט לא חש לדברי חכמים שהם רבי' שלא ללוש במי"פ עם מים ואפי' אם מסתבר לי' כדברי ר"ע מ"מ לא היה צריך למיעבד עובד' בנפשי' כיון שהרבים הם מחמירי'. וצ"ל דע"כ צריך למיעבד לחומר' רק אם לפי דעת המיקל ליכ' שום מעליות' משא"כ אם לדעת המיקל איכא מעליות' צריך לעשות כדברי המיקל אם מסתבר כדבריו וא"כ שפיר הוכיח הרא"ש דע"כ ס"ל להרי"ף דלר"ע מי"פ עם מים אינ' מחמיץ כלל וא"כ שפיר איכא מעליות' לעשות כר"ע כיון דעל ידי זה יוכל להיות נזהר משום חשש חימוץ כיון שאינו מחמיץ בשום אופן משא"כ אי הו"א דלר"ע נמי רק שאינו ממהרי' לבא לידי חימוץ ורבנן חיישי טפי דממהר להחמיץ וא"כ ליכ' שום מעליות' לעשות כר"ע ואמאי לא חש ריב"ל אפי' אי מסתבר לי' כר"ע לחוש עכ"פ לדברי חכמים לחומר' וא"כ שפיר פירש הרא"ש בדברי הרי"ף מדכרכר כמה כרכורי' לפסוק כר"ע ולא חש לדברי חכמים וע"כ דס"ל דלר"ע מי"פ עם מים אינ' באי' לידי חימוץ בשום אופן וא"כ איכא מעליות' לעשות כר"ע אם מסתבר לי' כוותי' ולכך עבד ריב"ל כר"ע ודו"ק כי הוא נכון בכוונת הרי"ף לפירוש הרא"ש אליבי' בס"ד: (טו) אמנם רי' פרק א"ע דחשבינן שכר המדי לתערובות חמץ גמור. והנה נ"ל דמאן דס"ל מי"פ עם מים ממהרים להחמיץ אלמא שיש להם איזה פעולה כשהם בתערובות מים וע"כ דלא הוי רק חמץ נוקשה כיון שעדיין פעולתם ניכר במהירות החימוץ א"כ פועל נמי בטבעם לעכב החימוץ שלא יהי' חימוץ גמור משא"כ אי ס"ל דמי"פ עם מים הוי חמץ גמור אלמא דלא מועיל כלל מה שנתערב בהם המי"פ א"כ אינו מועיל נמי לענין שימהר החימוץ והנה מדאמרי' שם דשכר המדי הוי חמץ גמור ושם הוי מי"פ כמ"ש בשם הירושלמי שם וכלהו ע"י מיא וכיון דעם מים הו"ל חמץ גמור אלמא דלא מהני כלל כח המי"פ כשהם עם מים לעכב שלא יבא לידי חימוץ גמור ממילא אינו פועל נמי למהר החימוץ. וא"כ י"ל דלעולם אפי' לר"ע נמי הא דפליג על חכמים ולש ביין עם מים היינו רק שיוכל לשומרו כמו מים גרידא והא דלא חש ריב"ל לדברי חכמי' שהם רבים לפסוק לחומר' דממהר להחמיץ היינו משום דסתם מתני' דרי' פ' א"ע דחשיב למי"פ עם מים לחמץ גמור אלמא דאינו ממהר להחמיץ נמי כמ"ש ס"ל כר"ע ומסתמ' ידע רבינו הקדוש שסדר המשניות דאיכא הרבה תנאים דפליגי אהך דינ' דממהר להחמיץ וא"כ שפיר ס"ל להרא"ש שם דאפי' לדעת הרי"ף נמי יוכל לבא לידי חימוץ רק שיוכל לשמר' מהחימוץ והא דלא חש ריב"ל לדברי חכמים דהם רבים דפליגי על ר"ע היינו משום דמסתם מתני' נמי מוכח כר"ע וא"ש שיטת הרא"ש כאן ושיטת הרא"ש פ' א"ע ודו"ק: (טז) דעת הר"מ פ"ו מחו"מ הלכה ה' דבשאר מי"פ לא מקרי מצה עשירה רק ביין שמן ודבש והנה ראית הר"מ מדנקט ר"ע בבריית' יין שמן ודבש משמע הא בשאר משקים לא הוי מצה עשיר' והנה הפר"ח בסימן תס"ב דח' זה דהא חלב נמי לא הזכיר בדברי ר"ע ואפ"ה גם הר"מ מודה דבחלב הוי מצה עשיר' ובירושלמי כתב סתם משקים והנה לקושי' הפר"ח דלא נקט חלב יש לתרץ בפשיטות דמשו"ה לא נקט חלב דבחלב