תבואות השדה חלק ב קעה

לפרש הכי א"כ למ"ל לחם עני תיפוק לי' דלא יכול לבא לידי חימוץ ואינם יוצאים בו ולפימ"ש א"ש דרק לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת ע"כ מוכח דמי"פ נוקשה מיהו הוי אמנם לדידן דס"ל ח"ש אסור מה"ת שפיר אצטריך לחם עני למעט מצה עשירה דמשום שאינו בא לידי חימוץ הוי סגי' לי' בחצי זית שנילוש במים דבעי שימור עכ"פ מכח הך חצי זית כמ"ש לעיל באות ח'. אמנם נפלאתי על בעל הס' ק"נ באות פ' מה שהקשה על קושי' הרא"ש על הרי"ף דאיך נוכל לומר דאפי' עם מים אינן מחמצין א"כ קשה מההוא דמנחת נסכים דמרבינן לחימוץ והקשה בספר הנ"ל הא הרי"ף פסק כר"ע ור"ע ס"ל לרבות לחה"פ לחימוץ ולא מנחת נסכים ותמה שהיה בהעלם ממנו דברי התוס' שם נ"ז ע"א ד"ה לרבות שכתבו להדיא דמאן דס"ל לרבות לחה"פ מידה דמרבינן נמי מ"נ וא"כ שפיר הקשה הרא"ש על הרי"ף אי נימא דמי"פ אינן מחמצין בשום אופן א"כ איך שייך גבי מנחת נסכים חימוץ ובעיקר קושי הרא"ש על הרי"ף נבאר לקמן באות י"ג וי"ד בס"ד הגם דמדברי הר"מ פי"ב מהל' מעה"ק הלכה י"ט דס"ל דבמנחת נסכים ל"ש חימוץ ע"כ ס"ל דלר"מ לא דרשינן לרבות מנחת נסכים לחימוץ דאי הוי ס"ל דכ"ע ס"ל לרבות מנחת נסכים ולא פליגי רק בלחה"פ לא הוי פליג הר"מ על ר"ע מ"מ אין כאן קושי' על הרא"ש דהרא"ש ס"ל כשיטת התוס' דבמנחת נסכים כ"ע מודי דמרבינן לחימוץ וא"כ קשה שפיר לשיטת הרי"ף איך משכח' חימוץ במנחת נסכים כיון דמי"פ לעולם אין מחמצין אפי' בתערובות מים כפי הבנת הרא"ש בדברי הרי"ף. אמנם ראיתי בספר מנחת חינוך סי' קל"ה שרוצה לומר דמה דאמרינן מ"נ מגבלה במים היינו שהחמיצה במים תחלה קודם שנתן בה השמן א"כ אין כאן קושי' כלל על הרי"ף דמי"פ בחמת אין מחמצין כלל והא דמרבינן מ"נ לחימוץ היינו היכא שהחמיצה במים תחלה ולפ"ז יהיו נסתרים ג"כ דברי הנו"ב מד"ק לאו"ח סי' כ"ב שהוכיח דמאן דס"ל דמי"פ עם מם לא הוי רק נוקשה ע"כ ס"ל דנוקשה הי' חמץ דאורייתא דאל"כ מה משני מנחת נסכים מגבלה במים הא אכתי לא הוי חמץ מה"ת וע"כ באחד משני דרכים או דמי"פ עם מים הוי חמץ גמור או דנוקשה הוי מה"ת. ועי' בס' מקור חיים לה"פ סי' תס"ב שדחה דבריו ומחלק דדווקא לענין שיאור אמרי' אי לא הוי חמץ בפסח לא הוי נמי חמץ למנחות משא"כ לענין נוקשה דמי"פ שפיר י"ל אע"ג דלפסח לא הוי חמץ מ"מ חשיב חמץ למנחות אמנם לפימ"ש בס' מנחת חינוך בלא"ה אין ראי' משם דנוקש' דאורייתא דהא י"ל דמה דאמרי' מגבלה במים היינו שנתן בה מים וחימצה קודם מתן שמן והגם דהר"מ כתב דאם נתן בה מים מקודם הרי נפסלה ולא חייב משום מחמץ היינו רק למאן דלא ס"ל דמ"נ מותר לגבלה במים משא"כ לר"ל אליב' דריה"ג דס"ל מגבלה במים וודאי לא נפסלה אפי' אם נתן המים קידם וא"כ שפיר משכחת חימוץ אפי' אם מי"פ אינן מחמצין כלל אפי' בתערובות מים אמנם מדברי הרא"ש שהקשה על הרי"ף מהך דמנחת נסכים משמע דס"ל דבנתינת מים לחוד' קודם מתן שמן אי אפשר בשום אופן דכבר נפסלה ולא משכחת רק לגבל במים עם שמן ולכך הקשה על הרי"ף ומשמע דלא כמ"ש בס' מנחת חינוך דהחמיצה במים לבד ויבואר עוד בס"ד (יב) בגמ' וסבר ר"ע עיס' שנילוש' ביין וכו' לא והתני' אין לשין עיס' בפסח ביין וגו' ואם לש תשרף מיד וחכמים אומרים תאפה מיד (כך הי' גירס' הרי"ף) ואמר ר"ע שבתי היה אצל ר"א ור' יהושע ולשתי לחם עיס' ביין וגו' ולא אמרו לי דבר ואע"פ שאין לשין בו מקספי' בו וחכ"א את שלשיו בו מקטפי' בו ואת שאין לשי' בו אין מקטפי' בו ל"ק הא ביו"ט ראשון הא ביו"ט שני וכדאמר להו ריב"ל לבני יומא קמא לא תלושי לי בחלבא מכאן ואילך לושי לי בחלב' וללישנ' בתרא בדובשא והנה הקשה הפנ"י מאי ס"ד דמקשה הא פשיט' דהא דר"ע ממעט מלחם עני מצה עשיר' דהיינו דווקא לשם מצת מצוה ועי' בפנ"י שתירץ דס"ד דהא דאמר ר"ע לשתי להם ביין היינו נמי לשם מצות כיון דהוא בעצמו לש והיינו משום דמצו' בו יותר מבשלוחו. והנה עוד יל"ד למה הביא המקשן הך ברייתא דואע"פ שאין לשין מקטפי' דבלא"ה הוי מצי להקשות דר"ע אדר"ע לפי מאי דלא ידע לחלק בין יו"ט ראשון ליו"ט שני. ונ"ל דהנה עוד יש להקשות לדעת המהר"ל שהבאתי לעיל כמ"פ דמי"פ בתערובות מים לא מקרי מצה עשיר' א"כ מאי פריך מהא דאר"ע לשתי להם עיס' וכו' דלמא היינו ע"י תערובות מים דלא מקרי מצה עשיר'. ונ"ל דהנה בפלוגת' דר"ג וחכמים י"ל על ב' דרכים או דחכמים מתירי' אפי' לכתחלה ללוש. או דחכמים נמי מודה דלכתחלה אסור ללוש דבאמת מי"פ ממהרי' להחמיץ רק חכמים מתירי' בדיעבד דלא חיישי דלמא לא נזהר לשמרו היטב מחימוץ דס"ל דלא הוי רק חמץ נוקש' אפי' ע"י תערובות מים ונוקשה לא הוי רק מדרבנן לכך לא חיישינן ור"ג ס"ל נוקש' דאורייתא ועי' בתוס' מנחות נ"ד ע"א ד"ה אין מחמצין שכתבו כה"ג גבי חצבא דאבישונא כיון דלא חייב כרת לא חיישי' דלמא נפיק מהאי רישא. והנה להמקשן היה דוחק לומר דר"ע דמתיר לכתחלה פליג על ר"ג ועל החכמים א"וו ע"כ ס"ל דחכמים אסרו לכתחלה עם מים דווקא ור"ע שלש לכתחלה הי' במי"פ גרידא בלא מים אמנם אי הו"א דחכמים מתירין אפי' לכתחלה שפיר מצינו לומר דר"ע נמי ל"ש עם מים וס"ל כחכמים דשרי אפי' לכתחלה ולכך הביא הברייתא דקיטוף דחכ"א את שלשין בו וכו' דמשמע דלחכמים נמי אין לשין לכתחלה עכ"פ עם מים וא"כ ר"ע ע"כ מיירי בלא מים ואשמעינן דר"ג וחכמים לא פליגי רק במי"פ עם מים, וא"כ א"ש שיטת המהר"ל דבאמת עם מים לא מקרי מצה עשיר' רק מ"מ פריך שפיר דר"ע אדר"ע דהא לו דוחק לומר דר"ע פליג אחכמים וס"ל דמותר לכתחלה אפי' עם מים וע"כ דר"ע רק גלא מים לש וקשה שפיר דהו"ל מצה עשיר' ועי' בחידושי ראש יוסף בסוגי' שכתב גם כן עד"ז רק למסקנ' דהכא מהך דריב"ל ס"ל דאע"ג דחכמים נמי אסרו לכתחלה מ"מ ר"ע מתיר אפי' לכתחל' ור"ע הי' דעת שלישי' וא"כ לפי"ז באמת י"ל דר"ע לש עם תערובות מים והא דס"ל לס"ד דהכא נמי מיירי ביו"ט ראשון הי' משום דאוסר קיטוף והא ס"ל דע"י קיטוף וודאי ליכא למ"ד דממהר להחמיץ דבשלמא כשנילוש במי"פ עם מים גורם החמימות דמי"פ להמים למהר החימוץ משא"כ בקיטוף שהמי"פ לא נתערב עם מים ליכא מהירות חימוץ כ"כ וע"כ דמיירי ביוט"ר ואסיר משום דלא הוי לחם עני ובקיטוף נמי לא לחם עני מקרי דלחם עני בעינן לזכרון וא"כ אע"ג שלא נילוש במי"פ רק, הקיטוף הי' עם מי"פ כיון דמלמעלה נתקטף במי"פ לא יהי' לפניו לזכרון לחם פני ויהי' מדוייק בזה לשון הר"מ פ"ה מחו"מ הלכה כ' שכ' וז"ל וביום הראשון אסור ללוש ולקטף אלא במים לא משום חימוץ אלא כדי שיהי' לחם עני וביום הראשון בלבד הי' שצריך להיות זכרון לחם עני כלומר אע"ג דהעיס' לא נילוש במי"פ מ"מ לא הוי זכרון לחם עני כיון שנתקטף במי"פ והגם דדעת הר"מ דמי"פ עם מים אינן ממהרי' להחמיץ בלל כמ"ש הה"מ שם בדברי הר"מ מ"מ א"ש גם כאן סברת המקשה דבקיטוף אינו ממהר להחמיץ וע"כ משום מצה עשיר' נגעו בה