תבואות השדה חלק ב קעד

מ' ע"א דרבא שרי אלמא דמי"פ אין מחמצין כלל ושרי לגמרי ובמס' מנחות נ"ד ד"ה אין מחמצין תירצו דאפש"ל כיון דליכ' חיוב כרת לא חיישינן דלמא נפיק מהאי רישא ובלע אידך ולפי"ז אפש"ל דאביי ס"ל נוקשה מה"ת ולכך חיישינן ורבא ס"ל נוקשה רק מדרבנן ולכך לא חיישינן רק מותיק' לקמן דשרי במשח' ומילחא נשארו התוס' שם בקושי' דל"ל דמיירי ששמרו מחימוץ דא"כ אפי' במיא ומילח' הי' צריך להיות מותר והכא במס' פסחים לא הקשו כלל מותיקא וי"ל דתוס' הכא ס"ל דלעולם הא דשרי במשחא ומילח' היינו ע"י שימור דווק' והא דאסור במיא ומילח' דמלח עם המים חזק כחו טפי ולא מהני שימור משא"כ משח' מבטל כח המלח וכבר דברו מזה האחרונים ועיין בשלטי גבורים אמנם התוס' הקשו עוד לרש"י מס' מנחות נ"ז ס"ל לר"ל אליב' דר' יוסי הגלילי מנחת נסכי' מגבלה במים ולכך אמרי' לא תקריבו לרבו' מ"נ לחימוץ משמ' הא בלא מים אפי' נוקשה לא הוי דאי הוי נוקש' אפי' בלא מים למה אצטריך לומר מגבלה במים הא נוקשה פסול למנחות. והנה לזה י"ל דאע"ג דנוקשה פסול למנחות היינו דמצה עכ"פ לא הוי מ"מ לרבות לאיסור חימוץ לא מרבינן לנוקשה כמ"ש לעיל באות ד' רק י"ל דהא תלי' באי בעי' דר' זיר' חולין כ"ג ע"ב אי שיאור דהוי נוקשה ברי' הי' או ספק חמץ ספק מצה דוודאי אי אמרי' ברי' הי' שפי' י"ל כסבר' הנ"ל דאפי' אי לא הוי חמץ לרבות למנחות שיהי' חייב משום מחמץ מ"מ מצה לא הוי ופסול למנחות משא"כ אי אמרי' דהוי ספיק' א"כ ממילא אי אמרי' דפסול למנחות דלא הוי מצה א"כ משום מחמץ המנח' נמי הי' לו לחייב וע"כ הוכיחו התוס' שפיר מדאצטריך למימר מגבלה במים דמי"פ גרידא נוקש' נמי לא הוי. וליישב קושי' התוס' על רש"י ממס' מנחות נ"ל בשנקדים ליישב עוד קולא אחת דהנה שם במס' מנחות אית' בבריית' אשר תקריבו לרבות מנחת נסכי' לחימוץ ר"ע אומר לרבות לחה"פ ופריך שם מ"נ מי"פ הי' וכו' ומשני אמר ר"ל אומר הי' ר' יוסי הגלילי מ"נ מגבלה במים וקשה לפימ"ש התוס' שם נ"ז ע"א ד"ה לרבות דמאן דס"ל לחה"פ ס"ל נמי מנחת נסכי' רק מאן דס"ל מ"נ לא ס"ל לחה"פ וא"כ הך קושי' ממנח' נסכים דהו"ל מי"פ קשה לכ"ע לר"ע נמי אפי' קודם דמפכינן שם דריה"ג לר"ע א"כ אמאי קאמר אומר הי' ריה"ג מ"נ מגבלה במים כיון דלכ"ע צריך לומר דמגבלה במים: (ח) ונ"ל דהנה באמת יש לעיין מנ"ל להוכיח דמי"פ הו"ל עכ"פ חמץ נוקשה ובפרט לפימ"ש הפר"ח סי' תס"ב דרק אליב' דר"ל ס"ל לרש"י דנוקשה מיהו הוי מדנקט אין חייבים על חימוצו כרת משמע הא לאו איכא וקשה באמת מנ"ל לר"ל דמי"פ הוי חמץ נוקשה עכ"פ. ונ"ל דהנה כבר הבאתי לעיל דעת המהר"ל שהובא במג"א סי' תע"א ס"ק ה' דמי"פ עם מים לא מקרי מצה עשיר' והקשו עליו א"כ למ"ל לר"ע לחם עני פרט לעיס' שנילוש' ביין שמן דבש תיפוק לי' כיון דאינו מחמיץ א"כ ליכ' לקיים בי' ושמרתם וכבר כתבנו לעיל דלענין לקיים ושמרתם לא סגי' במה שממנו בא לידי חימוץ וכן כתב הראש יוסף כאן בחידושי' לסוגיא אמנם י"ל דשפיר אצטריך קרא לחם עני דהנה נחזי אנן אם לקח חצי זית מצה שנילוש' במים ולקח חצי זית שנילוש במי"פ דאי משום ושמרתם כיון דלא כתיב בי' אכילה א"כ סגי' לי' במה שחצי זית בעי שימור וממילא יצא ידי חוב' מצה אמנם מקרא דלחם עני דכתי' שבעת ימים תאכל וכו' לחם עני א"כ בעינן שיאכל כל הכזית מלחם עני ועי' בס' מנחת חינוך סי' י' שנסתפק אם נתבטל חתיכ' חמץ ברוב מצה אם מצטרף לכזית מ"מ הכא וודאי לענין שיקיים ושמרתם נ"ל דבר ברור כיון דלא כתיב אכילה א"כ בחצי שיעור נמי מקיים ושמרתם והי' מצטרף ח"ש שנילוש במים עם ח"ש שנילוש במי"פ דח"ש נמי שימור בעי מה"ת כיון דח"ש אסור מה"ת וא"כ שפיר נתקיים ושמרתם ור"ע מיירי אפי' בלא מים. אמנם לר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת ליכ' לתרץ דבעינן קרא דלחם עני היכא שהי' לו ח"ש שנילוש במים דח"ש לא בעי שימור כלל מה"ת וא"כ קשה למ"ל קרא לחם עני תיפוק לי' דבעינן ושמרתם וע"כ ר"ל לשיטתו הוכיח שפיר אליבא דר"ע דמי"פ עכ"פ נוקשה הוי וא"כ ליכ' למעט מקרא ושמרתם כיון דבעי שימור שלא יהי' נוקשה והיינו אי ס"ל נוקשה מה"ת דווקא וא"ש מימרא דר"ל עיס' שנילושה ביין שמן ודבש דקאי על בריית' דר"ע כלומר הך עיסה שנילוש' ביין וכו' הו"ל נוקשה עכ"פ ואין חייבי' על חימוצה כרת אבל בלאו מיהו עובר וא"ש דעת רש"י שכתב בד"ה אין לשין וז"ל ולר"ל דאמר לעיל מי"פ אין מחמצין לא קשי' הך דאיהו אין חייבי' כרת קאמר כלומר דאיהו דווקא ר"ל לשיטתו מוכח שפיר דנוקשה עכ"פ הוי שלא יקשה למ"ל קרא דלחם עני תיפוק לי' משום דלא בעי שימור: (ט) וא"ש נמי מה שנסתפק רש"י במי בצים אי הוי מי"פ ולכאורה קשה הא לרש"י אין נ"מ לדינא כיון דגם מי"פ הו"ל חמץ נוקשה וראיתי שכתבו בשם הב"ח דנ"מ אי מהני לי' שימור דמי"פ ממהרי' להחמיץ ובנו"ב מד"ק לאו"ח סי' כ"ב כתב דנ"מ בע"פ דשרי חמץ נוקשה. אמנם לפימ"ש א"ש דלדידן דח"ש אסור מה"ת אין להוכיח כלל אפי' לר"ע דנוקשה מיהו הוי דהא משו"ה בעינן קרא דלחם עני דלא סגיא בח"ש מצה שנילושה במים דלכך כתיב שבעת ימים תאכל לחם עני דכל הכזית צריך להיות לחם עני ולא שנילוש במי"פ דהו"ל מצה עשירה ודו"ק: (י) אמנם ע"כ יש להוכיח אליב' דר"ל דמי"פ נוקשה מיהו הוי היינו רק לר"ע דדריש לחם עני וא"כ קשה תיפוק לי' משום ושמרתם וע"כ דנוקשה מיהו הוי משא"כ ריה"ג דלא ס"ל רך דרשה דלחם עני ודריש אוני מי שנאכל באנינות ולא למעט מצה עשיר' א"כ אין לבדות כלל סברא מלבינו לומר דמי"פ נוקשה מיהו הוי כיון שאין לנו שום הכרח לזה וא"כ א"ש מהו דקאמר מס' מנחות אומר הי' ריה"ג כלומר רק לר' יוסי הגלילי מוכרחי' לתרץ דמ"נ מגבלה במים משא"כ לר"ע אע"ג דגם איהו ס"ל לרבות מ"נ כמ"ש התוס' שם להדי' מ"מ לר"ע שפיר ל"ק מידי ממנחת נסכים דהו"ל מי"פ כיון דר"ע לשיטתו ע"כ ס"ל דמי"פ נוקשה מיהו הוי ושפיר רבי' קרא לאיסור חימוץ וא"כ ממילא ל"ק קושי' התוס' ממס' מנחות על רש"י למה אצטריך לי' לר"ל לתרץ מגבלה במים ואדרבה משם איכא סיעת' לשיטת רש"י מדלא מתרץ הכי רק אליב' דריה"ג משמע הי' לר"ע לא צריך לתרץ הכי דלר"ע מי"פ עכ"פ נוקשה הוי כמ"ש רק אליב' דריה"ג גם אליב' דר"ל לא ס"ל דנוקשה הוי עכ"פ כיון שאינו מוכרח אליב' דריה"ג כמ"ש ודו"ק: וכל זה עולה שפיר לשיטת מהר"ל דברייתא דר"ע דממעטינן מלחם עני פרט לעיס' שנילוש' ביין וכו' היינו דווקא בלא תערובות מים אבל עם מים לא הו"ל מצה עשירה ושפיר יש להוכיח דמי"פ גרידא הו"ל נוקשה עכ"פ ועשינו סמוכי' לשיטת מהר"ל מדברי רש"י דמי"פ גריד' נוקשה מיהו הוי וכפי מ"ש אליבא דר"ל מוכרחין לומר כן ודו"ק כי הי' נכון בס"ד: (יא) וע"פ דברינו יש לתרץ מה שהקשה בס' קרבן נתנאל על הרא"ש שס"ל בדעת הרי"ף דמי"פ אפי' עם מים אינו מחמצין כלל והקשה איך אפשר