תבואות השדה חלק ב קעג

עם מים לא מקרי מצה עשיר' וכשיטת מהר"ל במג"א סי' תע"א ס"ק ה' ודו"ק: (ד) הנה לעיל הבאתי דברי המלחמות דאם אינו יוכל לבא לידי חימוץ בלא"ה אינו יוצא או מקרא דלא תאכל עליו חמץ כו' דבעינן דבר הבא לידי חימוץ דווק' או משום ושמרתם דבעינן שיעור דליש' ואפיה. הנה לכאור' יש נ"מ בין הני טעמים דאי מקרא דלא תאכל עליו חמץ י"ל דבעינן דווק' שיכול לבא לידי חמץ גמור דהיינו שחייבים עליו כרת משא"כ אי יוכל לבא לידי נוקשה דווק' אפשר דלא סגי' לענין לצאת בה ידי מצה ועיין בס' מנחת חינוך סי' י' אמנם אי הטעם דבעינן ושמרתם אפי' אם לא יכול לבא רק לידי נוקשה נמי קרינן בי' ושמרתם דהא בעי שימור מנוקש' עכ"פ לא מיבעי' אי ס"ל נוקשה אסור מה"ת וודאי קרינן בי' ושמרתם שלא יבא לידי נוקשה כיון דעכ"פ אסור מה"ת רק אי אפי' ס"ל דנוקשה רק מדרבנן מ"מ מצה לא הוי ובעינן שימור מה"ת שלא יבא לידי נוקשה דאע"ג דאינו אסור מה"ת משום חמץ מ"מ מצה לא הוי עיין בס' אמרי בינה להגאון מהר"ם א"ש בחידושיו רי' פרק אלו עוברין שכתב כה"ג והנה אי אמרי' כסברתינו דאי נפקא לן מקרא דלא תאכל חמץ דא"י משום מצה רק בדבר הבא לידי חימוץ דבעינן דווק' שיבא לידי חמץ גמור יש לתרץ קושי' מהרש"א מה שהקשה מנ"ל לר"ש בפסחים כ"ח דלפני זמנו אינו עובר בלאו מהקישה דלא תאכל חמץ בשעה שישנו בקום אכול מצה דהיינו מתחלת הלילה דווק' הא בעינן הקישה לדרשה דהכא דכל שאינו בא לידי חימוץ אינו יוצא משום מצה ועיין בצל"ח שהאריך בזה דלר"ש נפקא לן שאינו יוצא ידי מצה במה שאינו בא לידי חימוץ מקרא דושמרתם כקושי' הרמב"ן אמנם לפי"ד א"ש דבאמת י"ל דר"ש ס"ל דאפי' דברים הבאים לידי חימוץ אע"ג דלא הוי חמץ גמור נוקשה מיהו הוי וכן משמע בהשגת הראב"ד פ"ה מחו"מ הלכה א' דאפי' חמץ מחמש' המינים הוי נוקשה וא"כ קשה למה מיעטה התורה שאינו יוצא ידי מצה דהא יוכל לבא עכ"פ לידי נוקשה אי ס"ל נוקשה מה"ת וצ"ל דקרא קאמר לא תאכל עליו חמץ וכו' דא"י משום מצה רק אי יוכל לבא לידי סתם חימוץ דהיינו חמץ גמור משא"כ נוקשה לא הוי בכלל סתם חמץ. דהא רק מכל מרבינ' לי' למאן דס"ל הכי עיין רי' פ' א"ע לר"נ דס"ל דנוקשה הוי כ"ש מתערובות והנה אי הו"א דקרא דלא תאכל חמץ קאי ללאו גרידא דהיינו בלפני זמנו כר"י א"כ הדק"ל נימא דאפי' אי לא יוכל לבא רק לידי נוקשה נמי יוצאים ידי מצה כיון דקרא מיירי בלא"ה בחמץ שאינו עובר רק בלאו גריד' דהיינו לפני זמנו לר"י וע"כ צ"ל כיון דממעטינן שאינו יוצא ידי מצה אפי' אם יוכל לבא לידי נוקשה דקרא דלא תאכל חמץ הוי בחמץ שחייבים כרת והיינו תוך זמנו ומלפני זמנו לא מיירי קרא ובאמת ליכ' חמץ גמור שיהי' בלאו דתוך זמנו איכא כרת ובלפ"ז אינו עובר כלום וממילא מוכח מדדרשינן הך הקיש' דכל שיכול לבא לידי חימוץ דווק' דבעינן חמץ גמור דבלפ"ז ליכ' אפי' לאו דאל"כ מנ"ל למעט היכ' שיוכל לבא לידי נוקשה כיון דס"ל לר"ש מקשה דאוריית' א"כ נימא דסגי' מה שיוכל לבא לידי מקשה וע"כ דקרא דלא תאכל חמץ מיירי מחיוב כרת וממילא לא מוכח קרא בלפני זמנו ועיין בירושלמי שכתב דבדקו לאורז ודוחן דריב"נ ס"ל דבא לידי חמץ ורבנן ס"ל דאינו בא לידי חמץ וי"ל דזהו הוי חמץ נוקשה כשיטת הראב"ד ופליגי אי נוקשה הוי חמץ או לא וכל זהו א"ש אי, ס"ל לר"ש דנוקשה הי' מה"ת בלאו ודו"ק היטב: (ה) כתב הר"מ פ"ו מהלכות חו"מ הלכה ה' מצה שלשה במי"פ יוצא בה ידי חובתו עיין בהה"מ שדעת הר"מ דלא ממעטינן מלחם עני רק היכ' שנילוש ביין שמן דבש וחלב אבל בשאר מי"פ לא הוי מצה עשיר' רק הה"מ כתב שם בשם יש מי שאומר שאינו יוצא בנילוש במי"פ בלבד משום שא"צ שימור כיון שאינו בא לידי חימוץ וכל שא"צ שימור אין יוצאים בה. וא"כ דעת הר"מ יתפרש בב' דרכים או דנימא דמ"ש הר"מ דבשאר מי"פ יוצאים הי' בתערובות מים דווק' שיוכל לבא לידי חימוץ וא"כ ביין שמן דבש אינו יוצא אפי' בתערובות מים דהו"ל מצה עשירה ולא כדעת מהר"ל במג"א סי' תע"א ס"ק ה' דבתערובות מים לא הוי מצה עשירה. או דנימא דהר"מ לא ס"ל דהיכ' דל"צ שימור אינו יוצא דקרא ושמרתם י"ל דלא הקפידה תורה על שימור דווק' רק שלא יהי' אפי' ספק חמץ ועל הדרך שכתבנו לעיל אות ג' בס"ד ובפרט דא"ש לשיטת הר"מ דס"ל בכה"ת ספיק' לקולא וודאי י"ל דקרא אתי שלא יהי' אפי' ספק חמץ. אמנם אכתי צריך עיונא מנ"ל הא להר"מ דבשאר מי"פ לא מקרי מצה עשירה. ונראה דהר"מ הוכיח כן מדברי הגמ' דאית' בגמ' אמר רב' בב"ח אר"ל עיסה שנילוש' ביין ושמן ודבש אין חייבים על חמוצה כרת וסבר ר"פ ור"ה ברי' דר"י בס"ד דטעמ' דר"ל משום דהו"ל מצה עשירה ואין יוצאים בה ולכך אין חייבים על חמוצה כרת איתער בהו ר' אידי בר אבין אמ"ל ה"ט דר"ל משום דהו"ל מי פירות ואין מחמצין ולכאורה קשה מאי ס"ד דר"פ ור"ה ברי' דר"י הא אינהו הוי תלמודא דרבא ורבא ס"ל להדי' מ' ע"א דמי"פ אין מחמצין ואמאי לא רצו לפרש בטעמ' דר"ל נמי משום מי"פ וכבר הרגיש בזה הפנ"י. אמנם י"ל דלר"פ היה קשה בדברי ר"ל אי ס"ד דטעמי' משום מי"פ אמאי נקט עיסה שנילוש' ביין וכו' הו"ל למנקט סתמ' מי"פ וע"כ דטעמ' דר"ל הי' רק משום מצה עשירה ולכך נקט דווק' הני משקי' דבשאר משקי' לא הוי מצה עשירה וא"כ אע"ג דר' אידי בר אבין דחה דברי ר"פ מ"מ בהך סבר' דרק כהנהו משקי' הו"ל מצה עשירה לא נדחו דבריו והא דלא נקט ר"ל נמי חלב לסבר' ר"פ דהטעם הי' משום מצה עשירה בזה י"ל כיון דאין דרך ללוש בחלב משום הרגל עבירה כדאמרי' בסמוך לכך לא נקט חלב מ"מ יש ראי' נכונה מדברי ר"פ דבזה לא נדחו דבריו דבסתם מי"פ לא מקרי מצה עשירה וכדעת הר"מ ודו"ק: (ו) אמנם הא דבאמת אמאי לא נקט ר"ל סתם מי"פ י"ל דלרבות' נקט הני ג' משקי' דביין דרק שנותני' בו קצת מים או שנופלת בו טפת מים בשעת הבציר כמ"ש בש"ע סי' תס"ב סעיף ג' והו"א דתו אין לו דין מי"פ וכן שמן שבא מן הזית הוי דבר חריף וג"כ הו"א דאין לו דין שאר מי"פ עיין שו"ת שואל ומשיב מהדור' תליתאי ח"ג סי' מ"ג ודבש הוקש בקרא לשאור דכתיב כי כל שאור וכל דבש והו"א דהני ג' אין להם דין מי"פ קמ"ל דהני נמי דין מי"פ יש להם וא"ש יתור הלשון בגמ' משום דהו"ל מי"פ ולכאור' הו"ל לומר בקיצור טעמי' דר"ל משום דמי"פ אין מחמיצין וכבר ראיתי מי שדקדק בזה ולדברינו א"ש דר' אידי בר אבין בא לתרץ אי טעמי' דר"ל משום מי"פ למה לא נקט סתמ' עיס' שנלוש' במי"פ ולכך מתרץ משום דהו"ל מי"פ כלומר דהא גופ' אתי לאשמעינן דגם הני ג' הו"ל מי"פ ושלא נטעה לומר דהני חלוקים משאר מי"פ מ"מ היה סבר' ר"פ לומר הטעם משום מצה עשיר' משום דנקט דווק' ג' משקין אלו וממילא איכא סיעת' להר"מ דרק בג' אלו הוי מצה עשירה דבזה לא נדחו דברי ר"פ כמ"ש ודו"ק: (ז) תוס' ד"ה אין מחמצין הקשו לשיטת רש"י דחמץ נוקשה מיהו הוי מחצבא דאבישונ' לקמן