תבואות השדה חלק ב קעב

ד"ה אין לשין דאע"ג דמי פירות אין מחמיצין היינו רק חמץ גמור אבל חמץ נוקשה הוי ואותו חימוץ ממהרי' להחמיץ. וא"כ לפי"ז מ"פ עם מים אפשר דס"ל לרש"י דהוי חמץ גמור וכן כתב הפנ"י בדעת רש"י בד"ה אמר רבה בב"ח דמי"פ עם מים הוי חמץ גמור. ולדעת רש"י הא דאמרי' מס' מנחות נ"ז ע"ח אשר תקריבו לרבות מנחת נסכים לחימוץ ואמר ר"ל שם מנחת נסכים מגבלה במים וכשרה והא בלא מים נמי הוי חמץ נוקשה עכ"פ צ"ל לרש"י באחד משני פני' או דנוקשה לא הוי מה"ת כלל וא"כ אי אפשר לרבות בכה"ג או אפי' אי לענין פסח חמץ נוקשה אסור מה"ת מ"מ לענין חמץ דמנחות בעינן חמץ גמור עי' מס' מנחות נ"ד ע"א תוס' ד"ה אין מחמיצי' והנה הפר"ח באו"ח סי' תס"ב כתב דרש"י מודה לדינא דמי"פ לא הוי חמץ כלל רק אליב' דר"ל דנקט אין חייבי' על חימוצו כרת משמע לי' הא נוקשה הוי אפי' מי"פ בלא מים ודעת הר"ת בתוס' ד"ה מי"פ דמי"פ בלא מים אין מחמצין כלל ושרו לגמרי רק מי"פ עם מים הוי חמץ נוקשה ולקמן גבי אם לש עיס' ביין שמן ודבש דאמרי' ישרף מיד היינו ג"כ עם מים דע"י מים ממהרי' להחמיץ ושיטת הרי"ף דאפי' מי"פ עם מים נמי אין מחמצין וכפי שהבין הרא"ש מדברי הרי"ף דמי"פ עם מים אין מחמצין כלל והקשה עליו מהך דוחקא לקמן ל"ט ע"ב ועי' בס' קרבן נתנאל שעמד בזה על הרא"ש הא בפרק אלו עוברי' מוכח מדברי הרא"ש גופיה דהא דס"ל לרי"ף דאפי' עם מים אינ' מחמצין היינו שאינ' ממהרין להחמיץ דמהני שימור ועי' בפר"ח סי' תס"ב שעמד ג"כ בדברי הרא"ש דבוודאי א"א לומר כלל דהרי"ף ס"ל דמי"פ עם מים אינן מחמצי' כלל ועי' שו"ת זכרון יוסף לאו"ח סי' ד' מ"ש בזה והנה אי נימא דהא דס"ל לרי"ף דאפי' עם מים אינן מחמצין היינו שאין ממהרי' להחמיץ אבל יכול לבא לידי חימוץ כמו במים גרידא ואפשר דאפי' חמץ גמור הוי והי' שיטת הרי"ף ממש כשיטת הר"מ פ"ה מהל' חו"מ הלכה ב. דס"ל ג"כ דמי"פ גרידא אינן מחמצין כלל ועם מים הוי חמץ גמור ואינו ממהרי' להחמיץ. ולקמן באות י"ב נבאר שיטת הר"מ בפני עצמו בס"ד: (ב) הרמב"ן במלחמות הביא ראי' לחזק דברי הרי"ף דר"ע לקמן ל"ו גבי פרט לעיס' שנלוש' ביין שמן ודבש וכן הא דאמר להו ריב"ל לבני' יומא קמא לא חלושי לי בחלב' משמע אפי' במים דבלא מים א"צ כלל למעט מלחם עוני דתיפוק לי' כיון שאינו יוכל לבא לידי חימוץ אין יוצאי' בהם ידי מצה וכן מקרא דושמרתם את המצות דממעטינ' לקמן ל"ח ע"ב חלות תודה ורקיקי נזיר וא"כ מי"פ שאינן באי' לידי חימוץ א"צ כלל לקיים שימור ואין יוצאי' בהם וע"כ דר"ע עם מים מיירי דשפיר יוכל לבא לידי חימוץ ואעפ"כ אין יוצאי' בהם משום דלא הוי לחם עני כך הי' תירץ דברי המלחמות הנך רואה שהרמב"ן לא ס"ל כדעת מהר"ל שהביא המג"א סי' תע"א ס"ק ה' דמי"פ עם מים שפיר מקרי לחם עני שהרי להדי' כתב דר"ע מיירי עם מים דאלא"ה למ"ל קרא דלחם עני תיפוק לי' דבעינן ושמרתם והנה ליישב דברי המהר"ל דלכאורה קשה הא להדי' מוכח דאפי' עם מים נמי לא הוי לחם עני דבלא מים לא צריך קרא כיון דליכ' ושמרתם וכן הקשה שם המג"א ועי' בדג"מ דדוחה דברי המג"א ממ"ש הו' עצמו בסי' תנ"ד כל שהי' ממין הבא לידי חימוץ יוצאי' בה ולפי"ד ליכ' ראי' מקרא דושמרתם כיון דמינו צריך עכ"פ שימור אמנם י"ל בכוונת דברי המג"א כך דוודאי לענין הא דממעטינן מקרא דלא תאכל חמץ שבעת ימים תאכל חצות דבעינן דבר הבא לידי חימוץ שפיר סגיא לן במה שבמינו יוכל לבא לידי חימוץ משא"כ מה דממעטינן מושמרתם בעינן שעיסה זו עצמה יהי: צריכה שימור וכן משמע בלשון המלחמות עי"ש ודו"ק וכן משמע מדברי הפר"ח להדי' דלענין מה דבעינן שימור לא סגי' במה שהמין הזה צריך שימור וא"כ קשה טוב' על שיטת מהר"ל במה דרוצה לומר דמי"פ עם מים שפיר מקרי לחם עני כיון דלר"ע ע"כ צריך קרא רק למעט עם מים דבמי"פ לחוד בלא"ה אין יוצאים משום דלא יוכל לבא לידי חימוץ וא"צ שימור כקושי' המג"א. והנה אי הו"א דאפי' במעט מים עם מי"פ נמי יוכל לבא לידי חימוץ כמה דמשמע מפשטא דלישנ' דהר"מ פ"ה מחו"מ הלכה ב' דבמים כל שהוא מחמצין הוי א"ש דבמעט מים וודאי לא נפיק מכלל מצה עשירה כמו דאמרינן לקמן דרביעית שמן ומתחלק' לכמה חלות לא מקרי מצה עשיר' לענין חלות תוד' א"כ ה"נ איפכא במעט מים גם לדעת מהר"ל לא מקרי מצה עניה וכה"ג מחמיץ ושפיר אצטריך קרא דלחם עני. אמנם אי נימא דמעט מים באמת בטל במי"פ עיין בש"ע סי' תס"ב סעיף ג' וא"כ לא יוכל לבא לידי חימוץ רק אם יש הרבה מים וכה"ג הוי לחם עני א"כ קרא דלחם עני למי"פ גריר' למאי אתא כיון דבלא"ה לא יצא משום דכתיב ושמרתם כקושי' הנ"ל: (ג) ובחידושי צל"ח הקשה כעי' קושי' הנ"ל גם בגמ' למה צריך קרא דאין יוצאים ידי מצה בדברים שאינם באים לידי חימוץ מהקיש' דלא תאכל עליו חמץ וכו' תיפוק לי' כיון דלא שייך בי' ושמרתם את המצות דמיניה נפקא לן דבעינן שימור דווק'. ונ"ל ליישב דהנה לכאורה קשה מנ"ל מושמרתם דכל שלא יוכל לבא לידי חימוץ דלמא לא קפדה התורה בהכי רק היכ' שיוכל לבא לידי חימוץ צריך שימור אבל בדבר שאין יוכל לבא לידי חימוץ כ"ש דעדיף טפי ועיין בפר"ח. וודאי אי הוי ס"ל בכ"מ דבעינן קרא כדכתיב דווק' שפיר הו"א דכל דלא נוכל לקיים ושמרתם אינו יוצא כיון דבעינן כדכתיב דווק' אמנם כבר הוכיח התוי"ט במס' נגעים פי"ד משנה ט' דס"ל להר"מ דלא בעינן קרא כדכתיב ועיין מס' סנהדרין מ"ה ע"ב בסוגי' שם א"כ קשה מנ"ל דהתורה הקפידה בהכי דכל שלא יוכל לבא לידי חימוץ אינו יוצאים בה. אמנם אחר העיון נ"ל דל"ק דבאמת כל הפסוק ושמרתם הי' מיותר דלא צריך דפשיטא דאם יראו בו סימני חימוץ שיהי' אסור וע"כ דקרא אתי דבעינן שיוכל לבא לידי חימוץ היינו מה שצריך שימור דווק' שוב ראיתי בצל"ח שכתב ג"כ הכי ועיין בנו"ב מד"ת לאו"ח סי' ע"ט שכתב ג"כ כה"ג. אמנם כן י"ל דלעולם לא הקפידה התורה שיוכל לבא לידי חימוץ דווק' והא דכתבה התורה ושמרתם דאי משום איסור חימוץ גרידא הו"א היכ' שמסופקים בו אי הוי חמץ או לא היה מותר אי ס"ל ספיק' מה"ת לקולא ולכך אצטריך קרא ושמרתם שיהי' נשמר מחימוץ כלומר דאפי' אי יהי' ספק חמץ ג"כ אסור כיון דבכלל שימור לא הוי ולא קשה אצטריך קרא לרבויי ספיק' דכה"ג שפיר אצטריך קרא עיין מס' חולין כ"ב ע"ב תוס' ד"ה אצטריך רק אי הו"א בכ"מ ספיק' מה"ת לחומר' ע"כ אתי קרא ושמרתם דבעינן שימור דווק' וממילא ממעטינן מי"פ דל"ל דקרא אתי היכ' שיסתפק אם הי' חמץ לאסור כיון דבלא"ה ספיק' לחומר' מה"ת. וא"כ אפש"ל דדינו של מהר"ל אי מי"פ עם מים לא הוי מצה עשיר' דתלי' בזה דאי אמרי' ספיק' לחומר' וא"כ ל"צ ושמרתם דבעינן שלא יהי' אפי' ספק חמץ דבלא"ה אסור וע"כ דבעינן שימור דווק' וא"כ בלא"ה במי"פ גרידה אינו יוצא וע"כ אתי קרא לחם עני דאפי' עם מים נמי לא מקרי לחם עני אמנם אי ס"ל ספיק' לקולא א"כ שפיר אפש"ל דושמרתם לא בעינן שיוכל לבא לידי חימוץ דווק' רק שלא יהי' אפי' ספק חמץ וא"כ צריך לחם עני למעט מי"פ גרידא אבל מי"פ