תבואות השדה חלק ב קעא

שיש עליו חובת ביעור צריך לחפש גם על החמץ שמסופק אולי נטלתו חולדה והצניעותו באיזה מקום. ולא תלינן בבירור שאכלתו דהא עכשיו חל עליו חובת ביעור על החמץ שהי' בעי' ממילא מחוייב לבער הכל ולחפש אפי' אחר החמץ שמסופק אם נטלתו חולדה או לא ועי' בתוס' ד"ה בשלשה עשר שכתבו על לא משייר' פירו' פעם שאינו משייר'. ה"נ נוכל לפרש מ"ש אביי בי"ד מצנע' פיר' דחיישינן דלמא הצניעותו ובי"ד צריך לחוש ביותר משום דעכשיו כבר חלה עליו חובת ביעור לכל החמץ וא"ש סברת אביי. אמנם רבא הבין דברי אביי כפשוטו לכך הקשה וכי חולדה נביאה הי' ודו"ק: פ"ד נבאר קצת שיטת הפוסקים בהך דבדיקת חמץ בס"ד. (כב) דעת הטור בסי' תל"ט דהא דאמרי' גבי ט' צבורי' של מצה וא' של חמץ ובא עכבר ונטלה א', מהן ונכנס לבית בדוק דצריך בדיקה שנית הי' דווקא כשלא בטלו דהו"ל ספיק' דאוריי' משא"כ כשבטל דלא הוי רק ספיקא דרבנן או שהי' ככר קטן דנוכל לתלו' שאכלתו. א"כ בדיקה דבבטלו הו"ל ספיק' דרבנן וכן אפי' בלא בטלו אם הי' ככר קטן הוי ס"ס דלמא מצה הי' ואת"ל חמץ דלמא אכלתי' וכן דעת הראב"ד פ"ב מהל' חמץ אמנם הר"מ ס"ל אפי' בבטלו נמי צריך בדיקה שנית וכבר הבאתי לעיל מ"ש הה"מ שם הלכה ט' בטעמ' כיון דבדיקת חמץ עיקר על הספק ניתקן ל"א בי' סדר"ל ואפשר נמי מדלא חלק בין ככר גדול לככר קטן דס"ס נמי לא מהני כמו דלא מהני בי' סדר"ל אמנם יש לעיין דהא חזינן דהר"מ נמי מודה דמהני ס"ס לענין בדיקת חמץ נמי דהרי בהלכה י"א שם כתב וז"ל וכן שני בתים בדוקי' וצבור א' של חמץ ובא עכבר ונטל ואין ידוע לאיזה בית נכנס א"צ בדיקה שנית. והנה אע"ג דידוע דנכנס לאחד מהן כ' הכ"מ דמ"מ א"צ בדיקה שנית משום דהו"ל ס"ס ספק לבית זה נכנס ודלמא אכלתי' ע"ש אלמא דלהר"מ נמי מהני ס"ס. ונראה לחלק דבשלמא גבי ט' צבורי' דע"כ לבית הזה נכנס רק דהספק הי' אם הי' חמץ או מצה אמרי' מכיון שעכבר הכניס' לבית איתרע לי' חזקת הבית ולא מהני ס"ס משא"כ הכא גבי ב' בתים בדוקים דלכל בית בפ"ע איכא חזקת בדוק שלא נכנס בו שום חמץ דהא אפשר שלא נכנסה כלל לתוך הבית שפיר כ' הכ"מ כיון די"ל נמי דלמא אכלתו הו"ל ס"ס וא"צ בדיקה ודו"ק ועי' בט"ז סי' תל"ט ס"ק ג' כ' ג"כ כה"ג: (כג) אמנם הטור בהך דשני בתים בדוקים ואינו ידוע לאיזה מהם נכנס ס"ל לחלק בין שהבתי' הם של אדם אחד או אם באו לשאול בבת אחת דשניהם צריך בדיקה והרמב"ם לא חלק בזה עי' במל"מ שם. אמנם מה שקשה בדברי הר"מ הי' דבהלכה י"ב שם פסק גבי עכבר שנטלה חמץ וספק נכנס לבית הזה או לא נכנס צריך בדיקה שנית והקשה הה"מ שם דמה בשני בתים בדוקים וא"י לאיזה מהם נכנס דע"כ לאחד מהם נכנסה אין צריך בדיקה מכ"ש בא"י אם נכנס כלל למה כתב דצריך בדיקה ותירץ הה"מ שם וז"ל ויש לתרץ דהתם וודאי איכא חד בית שלא נכנס וכו' כיון דאיכא חד דוודאי לא נכנס בו בו לכך אפי' אחד א"צ בדיקה אבל הכא הספק בבית אחד הי' ומפני שבדיקת חמץ תחלתה על הספק דנו ספק זה לחומר' עכ"ל ועי' בט"ז סי' תל"ט ס"ק ג' שהקשה דאדרב' נימא אפכא בשני בתים בדוקי' ונכנסה לאחד מהן כיון דאיכא חד דצריך בדיקה חמור טפי וצריך לבדוק שניהם ועי' פרמ"ג סי' תל"ט במשבצות ס"ק ג' הבי' דהא דהר"מ החמיר בספק נכנס היינו שהיה קרוב להבית מחוד ועפ"ז יש להסביר קצת דברי הה"מ דהנה וודאי היכא שקרוב מאוד להבית הו"ל קצת כעי' קורב' דמוכח ואיכא חששא טפי ולא מהני ס"ס כלומר אע"ג דאיכא ספק אכלתי' והנה בכל קרוב אין אנו דנין רק אם נולד בו ספק. וא"כ ניחא דבבית אחד הספק הי' רק על הבית הזה וקרוב מאוד הי' קורב' דמוכח וצריך בדיקה אמנם גבי שני בתים בדוקים ונכנס לאחד מהן על כל בית בפ"ע ליכ' קורב' דמוכח דמיירי דשניהם היו קרובים בשוה. וא"כ ליכא בשום בית קורב' דמוכח דהא בכל בית אינו מוכח יותר לומר שנכנס לזה משנכנס לזה וכיון דליכ' קורבא דמוכח שפיר מהני בי' ס"ס דלמא לא נכנס ודלמא אכלתי' משא"כ בבית אחד וקרוב מאוד איכא קורב' דמוכח ולא מהני בי' ס"ס ודו"ק: (כד) ודע דהר"מ והטור פליגי מהיפוך להיפוך דבבית א' וספק אם נכנס לתוכו דעת הר"מ לחומר' כמ"ש (ואפי' אם בטלו או בככר קטן נמי צריך בדיקה) ודעת הטור דא"צ בדיקה דז"ל הטור צבור או של חמץ וכו' ואינו ידוע אם נכנס לבית אע"פ שקרוב לבית מאוד תלינן להקל וא"כ לבדוק אם בטל או שאין הככר גדול עכ"ל הרי דהטור הקיל בספק נכנס. ובשני בתים בדוקים וא"י לאיזה נכנס דעת הר"מ לקולא דא"צ בדיקה בכל גוונ' אפי' לא בטלו ואפי' של אדם אחד או שבאו לשאול בב"א עי' בהה"מ שם רק שיוכל לתלו' שאכלתו כמ"ש הכ"מ שם הן אמת דכפי הנראה מדברי הה"מ שם בהך דשני בתי' בדוקי' לדעת הר"מ דא"צ בדיקה נמי מיירי בבטלו דווקא שהרי מסיים שם וז"ל אבל כאן בביטול סגי' לי'. אמנם דעת הטור בשני בתים בדוקים כל שהשני בתים הם של אדם או או באו לשאול בב"א צריך בדיקה שנית אפי' בטל החמץ וצ"ל דס"ל להטור דכל שהבתי' הם של אדם אחד או שבאו לשאול בב"א אין זה חשיב בגדר הספק כלל כיון דע"כ לא' מהם נכנס ולכך לא מהני אפי' ס"ש וא"כ בשני בתים הו"ל דעת הר"מ לקולא ודעת הטור לחומר' ובספק נכנס לתוך בית או בדוק דעת הר"מ לחומר' דצריך בדיק' שנית. ודעת הטור לקולא דבספק אם נכנס א"צ בדיקה כיון דאיכא ס"ס כלומר ספק נכנס ואת"ל נכנס דלמא אכלתי' כל שאין הככר גדול אפי' לא בטלו דהו"ל דאורייתא דז"ל הטור וא"צ לבדוק אם בטל או שאין הככר גדול משמע דכל שאין הככר גדול א"צ בדיקה אפי' אם לא בטל כלומר משום דהו"ל ס"ס. ועי' במג"א סי' תל"ט ס"ק ג' שהקשה דהא גבי ס"ס בעינן שיודעו שתי הספיקות יחד והכא נולד קודם הספק אם נכנס ואח"כ הספק אם אכלתו ותירץ כיון דלא חל איסור חמץ עד לאח"כ הו"ל כמי שנודעו שתי הספיקות יחד. וא"כ אם אירע כך לאחר זמן איסורו שנכנסה עם החמץ לא הי' מהני בי' ס"ס. ועי' לעיל באות ו' העירותי דלענין ספק אם נכנסה לא בעינן שיהי' נודעי' ב' הספיקות יחד והמג"א באמת לא כתב דבעינן שיודעו שתי הספיקות רק לענין בוודאי נכנס וספק חמץ או מצה ואת"ל חמץ דלמא אכלתי' בזה כתב דבעינן שיודעו שתי הספיקות בפ"א משא"כ בס' אם נכנס כלל לפי' הו"ל ס"ס אפי' לא נודע בפ"א דהא אי אפשר לך לספק אם אכלתי' רק אם נכנסה ודו"ק: עשר ב עשה גדולות הראני נפלאות בסוגי' דמי פירות פסחים ל"ה ל"ו ע"א (א) טרם אענה בביאור הסוגי' נסדר שיטות הפוסקי' אחת לאחת בס"ד. שיטת רש"י ל"ו ע"א