תבואות השדה חלק ב קסט

(טז) אמנם לשיטת הפוסקים דס"ל דאפי' באיתחזק איסור' אמרי' סד"ר לקולא א"כ יקשה אמאי לא אמרי' כאן למסקנ' לענין חמץ נמי ספק מוציא מידי וודאי (הגם די"ל דהני פוסקים ס"ל כדעת הר"י בתוס' דמתני' מיירי בלא בטלו והוי דאוריי' ואי דקשי' יבטל עכשיו אפשר דמיירי לאחר זמן איסורו דלא מצי לבטל) ואפש"ל דס"ל דגבי חמץ כיון שעיקר הבדיקה ניתקן על הספק ל"א סד"ר לקולא באתחזק איסור' כסבר' הה"מ פ"ב מהלכ' חמץ הלכה ט' או דבחמץ החמירו טפי וכן כ' בס' ברכי יוסף לאו"ח סי' קפ"ו ס"ק ד' ועיין בפלתי סי' ס"ט ס"ק י' מ"ש בענין אין ספק מוציא מידי וודאי ועיין בפר"ח לאו"ח סוף סי' ס"ז מ"ש לענין ספק קרא ק"ש ועיין פרמ"ג לאו"ח שם בסי' ס"ד ובסי' פ"ג במשבצות ס"ק ג'. מ"מ הא וודאי אמת ויציב דהגמ' הי' ס"ל לענין ספק מוציא מידי וודאי דכל דבר שדרך להעשות כן ולהוציא מידי חזקת הראשונה כמו בחמץ שדרך החולד' לאוכלו או בפירוש לעשר לא הוי חזקת כלל כמ"ש לעיל באות י"ג דהרי במס' נדה ט"ו ע"ב לענין וודאי ראתה וספק טבלה נמי בעי לומר שם ספק מוציא מידי וודאי והתם איכא חזקת נדה שהי' מה"ת וע"כ צ"ל דס"ל כמ"ש כיון דדרכן לטבול סוף ימי נדתן לא הוי חזקה דמעיקר' ולכך בעי לומר ספק מוציא מידי וודאי מ"מ לפימ"ש א"ש כל הסוגי' בין אי ס"ל סדר"ל אפי' באתחזק איסור' בין אי ס"ל דבאתחזק איסור' לא אמרי' סד"ר לקולא לא קשה מהך סוגי' דגבי חבר איכא חזקה שעשרן אפי' לתירוץ השני שבגמ' כמ"ש מדברי רש"י ודו"ק היטב מ"מ יש להבי' ראי' מדברי רש"י דס"ל דבאתחזק איסור' ל"א סדר"ל מדצריך לומר לתירוץ השני נמי דמשו"ה סמכינן על חזקה שעשרן דהוי חזקה ולא אמרי' אפי' לא הוי רק ספיק' כיון דלא הוי רק מדרבנן ספק מוציא מידי וודאי וע"כ צ"ל דרש"י ס"ל היכ' דאתחזק איסור' אפי' בדרבנן לא אמרי' סדר"ל: פ"ג נבאר בס"ד שיטת הגמ' בהא דפריך ומי אמרי' אין חוששין וכו' (יז) בגמ' ומי אמרי' אין חוששין והא קתני סיפ' ומה שמשייר יניחנו בצנעה שלא יהא צריך בדיקה אחריו. והנה הפנ"י בשמעתי' הקשה למה לא פריך הגמ' לעיל אהך סיפ' דנימא חולד' אכלתי' ותירץ דהכא לא הוי מצי למפרך דהו"א דהכא איכא חשש' דאוריי' כיון דלא בטלו דמה שמשייר לא הוי בכלל ביטול כמ"ש המג"א סי' תל"ד ס"ק ב' עיין בפנ"י. והנה לכאורה יל"ד מאי קשי' לי' הכא במסקנ' ולמה לא ניח' ליה עפ"י האמת לומר כן דמתני' משו"ה לא חיישינן רק בחזינן דשקל דמיירי בבטלו דלא הוי רק חשש' דרבנן אמנם הכא כיון דלא בטלו חיישי' אפי' בסתמ'. ונראה לתרץ דהנה לכאורה יל"ד אמאי לא הקשה המקשה מיד מעיקר' מתיר' המשניות אהדדי ונטר לי' עד דפירש תחלה מתני' ואח"כ הקשה סתירה המשניות ולא הקשה מיד. ונ"ל דהנה מעיקר' לא הי' קשי' ליה דהוי משני באמת דמתני' מיירי בבטלו. רק לבתר המסקנ' דהיה קשי' לי' מבבר שמת דאמרי' ספק מוציא מידי וודאי ותירץ לי' דהתם ספק וספק וא"כ קשה קושי' התוס' עכ"פ בדרבנן אמאי לא אמרי' ספק מוציא מידי וודאי וע"כ צ"ל כמ"ש התוס' דמתני' דהכא נמי מיירי בלא בטלו דהוי דאורי' וא"כ שפי' קשה מסיפ' דמתני' אמאי חיישי' הכא אפי' בלא חזינן דשקל דבס"ד אכתי לא ידעינן דחשש' דסיפ' הי' שידע בוודאי שמסר לחמו שהניח עשר ומצא תשע וא"ש דברי הפנ"י דמעיקר' באמת הו"מ לשנויי דמתני' מיירי בבטלו וסיפ' דלא בטל כיון ששייר לאכילתו. אמנם במסקנא רישא נמי בלא בטלו כמ"ש התוס' דהא בדרבנן עכ"פ ספק מוציא מידי וודאי וע"כ דמיירי בלא בטלו וא"כ שפי' קשה מסיפא ודו"ק: (יח) ועוד י"ל במה דלא פריך מיד מסיפ' עפ"י מ"ש לעיל באות ד' דבהא דחזינן דשקל חיישי' יש ב' פירושי' האחד בחזינן דשקל אפי' לא ראינו שנכנסה לתוך הבית הזה ג"כ חיישינן כיון שהחדר הי' פתוח ופירוש השני דלא חיישי' רק שראינו שנכנסה לתוך אותו הבית ממש כמ"ש רש"י שהביאותו לכאן. וא"כ לא הוי מצי להקשות מיד מסיפ' דמה שמשייר דהו"א דהכי קתני אין חוששין שמא גרר' חולד' כלומר אם אין כאן לפנינו שום דבר באמת אין חוששין משא"כ היכ' דאיכא לנחות לספיק' כגון שהיה כאן לחם בתוך הבית מפוזר ומפורד באמת חיישינן דלמא שקלתי' חולדה והצניעותו באחד מן המקומות ולכך קתני מה שמשייר יניחנו בצנעה כמ"ש הר"מ פ"ג מהלכות חמץ וז"ל בהלכה ב' החמץ שמניח בליל ארבעה עשר וכו' אינו מניחו מפוזר ומפורד בכ"מ אלא מצניע' וכו' שאם לא נזהר בו ומצאו חסר צריך לחפש אחריו פעם אחר' ולבדוק עי"ש וא"כ ל"ק ממתני' דאין חוששין דמתני' משו"ה אין חוששין כיון שבדק הבית ורואה שאין שום חמץ לפניו לא חיישי' בסתמא לגרירת חולדה. אמנם לבתר דהקשה ממדורת כושי' ומסקינן דהכא הוי וודאי ואין ספק מוציא וודאי א"כ שפיר קשה בסיפ' כיון דאכתי לא ידעינן מתירוצא דרבא ור' מרי דמיירי שיודע בוודאי שחסר מחמצו שהיה לו רק אפי' אם יהי' רק ספק אולי נחסר מחמצו. כיון שהיה החמץ כאן לפנינו חיישי' דלמא נטלתו חולדה וכאן וודאי קשה הא הו"ל ספק וספק דדלמא לא נטלתו חולדה כלל ודלמא אכלתי. וא"כ אפי' אי מיירי בלא בטלו דהוי חשש' דאוריי' או כמ"ש המג"א שהבאתי לעיל דמה שמשייר אינו מבטל מ"מ קשה אמאי צריך בדיקה דהא הוי ס"ס דלמא לא שקלתו חולדה כלל ודלמ' אכלתי' וקאי הך שקלא וטרי' דהכא כמו מעיקר' דהוי בעי לומר דנימא אכלתי' וכאן ל"ש תירוצא דלעי' דאין ספק מוציא מידי וודאי כיון דאין זה ברור שחולד' נטלתו ועל זה מתרץ רבא דלמא תטול חולדה בפנינו וא"כ הו"ל וודאי חמץ ואין ספק מוציא מידי וודאי ור' מרי הוסיף לחומר' אפי' לא נטלה חולדה בפנינו רק שיודע בוודאי שחסר מחמצו וכיון שהחמץ היה כאן מעיקר' ועכשיו חסר הו"ל כאילו חזינ' דשקל חולדה בפנינו וא"כ הדר' מילת' כדמעיקר' לומר אין ספק מוציא מידי וודאי: (יט) אמנם להבין באמת פלוגת' דרבא ורב מרי דלכאורה קשה למה צריך לרבא דווקא שתטול חולד' בפנינו ולא סגי' כיון שהניח עשר ומצא תשע הרי חזינן דשקלתו והיה כאן חמץ בבית הזה והו"ל ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי וודאי והנה בש"ע סי' תל"ד הבי' כל שני אקומתות דרבא ורב מרי דז"ל שם אחר הבדיקת יהא נזהר בחמץ שמשייר להצניעו כדי שלא יצטרך בדיקה אחרת כגון אם יטלנו עכבר בפניו או אם יחסר לחמו שיניח עשר וימצא תשע עי"ש ובר"מ לא הביא כלל אם יטלנו עכבר בפניו באקומת' דרבא רק כאקומת' דרב מרי שאם לא נזהר בו ומצאו חסר צריך לחפש אחריו עיין לעיל באות ח"י הבאתי לשונו והנה פשיט' דכ"ש אם נטלתו חולדה בפנינו וודאי צריך בדיקה וא"כ צ"ע קצת על המחבר למה הבי' הך שאם יטלנו עכבר בפניו דיצטרך לבדוק דזהו ידעינן מכ"ש שאם הניח עשר ומצא תשע דצריך בדיקה מכ"ש באם נטלתו חולד' בפנינו. ונ"ל דהנה לכאורה י"ל בלא נטלתו חולדה בפנינו אע"ג שיודע שחסר לחמו שהניח עשר ומצא תשע א"צ בדיקה דאיכא ס"ס דלמא נטלו אדם ואין מדרכו להטמי' בחורים וליכ'