תבואות השדה חלק ב קסח

שהרבה חולדו' היו שם וא"כ ה"נ במבית לבית וא"כ קשה למ"ל טעמא דאלד"ס. ובנכנס לתוך הבית ממש אז ל"ש אלד"ס דזהו הוי ממקום למקום ועי' בחי' פנ"י וצ"ע ועי' לקמן אות כ' מ"ש בכוונת דברי המהרש"א בס"ד. (יג) ודע שאע"ג שכתבנו באות ט' דהמקשה היה ניחא לי' להקשות אפי' אי לא אמרי' דאכלתי' הוי וודאי רק ספיק' בעלמ' נמי היה קשה נימא אכלתי' דכיון דלא בעי בדיק' רק מדרבנן הוי לי' סד"ר בלא אתחזק איסור' כמ"ש כיון שהחמץ בפי החולדה וסופו להתבער ולקולא. מ"מ במסקנא דדחי לי' רבא ואמר לי' דכאן הוי כמו וודאי וכמ"ש דס"ל דמכיון שנכנס חמץ לתוך הבית חלה עליו חובת בדיקה והו"ל חזקת חיוב וכמ"ש בכוונת רש"י במ"ש ספק ביעור ע"כ צ"ל דהמקשה הקשה עכשיו מסברא אחרת במאי דרוצה לומר שיהי' ספק מוציא מידי וודאי דבספיק' בעלמא לא הוי ס"ד לומר שיוציא הספק מידי וודאי כמ"ש התוס' להדי' ד"ה ואת"ל ויהי' שקלא והטרי' דגמ' כך דמעיקר' היה ס"ד דאע"ג דאכלתי' לא הוי רק ספיק' בעלמא מ"מ לא היה צריך בדיקה לענין חמץ דלא הוי רק מדרבנן דמיירי בבטלו וסד"ר לקולא וע"ז השיב לו רבא דבמדור' הכושי' מעולם לא היה חיוב בדיק' וחששא מדינ' רק מחששא בעלמ' משא"כ הכא כיון שיש עכ"פ חיוב בדיקת מדינ' א"כ כל כמה שחזינן שהי' חמץ בתוך הבית אוקמא גברא בחזקת חיוב וצריך בדיקה דאין ספק מוציא מידי וודאי וע"ז חזר והקשה לו המקשן מ"מ בכה"ג בספק אכלתי' דהוי כוודאי אפי' אי נימא כסברתו דכאן מקרי חזקת איסור' דחמץ שהיה מחוייב בבדיקה מכיון שנכנסה עם החמץ לתוך הבית מ"מ בספק כזה דהוי קרוב לוודאי היה צריך לתלות דאכלתי' אפי' נגד חזקת איסור וודאי ועד"ז יהי' הקושי' גם מחבר שמת כמ"ש רש"י בסוף ד"ה וודאי טבילי וז"ל ואתי ספק זה ומוציא פירות הללו מידי וודאי טבל משום דרוב חברים מעשרים הם וכו' עכ"ל הרי דאפי' לס"ד דמקשה דס"ל ספק מוציא מידי וודאי היינו דווקא בספיק' כי האי דהוי כמו רוב. ואפש"ל דספיק' כי האי מוציא מידי וודאי משום דע"י הספק לא חשבינן הוודאי מעולם לוודאי גמיר דהא עומד מיד להשתנות כמו הכא הך חמץ עומד להתאכל ולהתבער כיון דהוי בפי החולדה והפירות של טבל עומדים לעשר כיון שהם ביד חבר א"כ מעולם לא היה לו להך טבל או להך בית שהכניס' בו החולדה חמץ חזקת איסור והוי כמו חזקה העשוי' להשתנות ולכך רוצה לומר דספק מוציא מידי וודאי ודו"ק. הן אמת דלא דמי לגמרי לחזקה העשוי' להשתנות דחזקה העשוי' להשתנות מקרי היכ' שישתנה מאליה כמו מימי נערות לבוגרות משא"כ הכא הני פירות והך חמץ לא ישתנה החזקה מעצמו רק ע"י מעשה שהחולדה תאכל החמץ והחבר יעשר הפירות מ"מ ס"ל להמקשן כיון דרוב פעמים נעשה כך ועומד לכך הוי כמו דבר שנשתנה מאליו כמ"ש התוס' במס' בכורות כ' ע"א ד"ה רבינו דכל דבר שדרך להעשות כן לא מקרי רובא דתלי' במעשה עי"ש וא"פ ה"נ כיון דסופו להתאכל והני פירות עומדים לעשר לא מקרי חזקת חמץ וחזקת טבל דידהו לחזקה והו"ל לומר ספק מוציא מידי וודאי וזה ברור בס"ד: (יד) והנה אי מוקמינן מתני' כשבטלו דלא הוי רק מדרבנן יקשה קושי' התוס' ד"ה כדי שתהא דהא באכיל' קבע עכ"פ מדרבנן מחסר ואפ"ה אמרי' ספק מוציא מידי וודאי וא"כ ה"נ כיון שבטלו אמאי לא נימא ספק מוציא מידי וודאי ותירוץ השני שמתרץ הר"י דהא דקאמר הרי הן בחזק' מתוקני' היינו בהנך דלא חזי רק לבהמה הי' דחוק קצת. והנה לכאורה אי נימא דבדרבנן ספק מוציא מידי וודאי היה מוכח דסד"ר לקולא אפי' באתחזק איסור' דהא כי אמרי' ספק מוציא מידי וודאי אין לך אתחזק איסור' גדול מזה וא"כ יהי' מוכח שלא כדעת הש"כ בדיני הספיקות ביו"ד סי' ק"י ס"ק כ' דס"ל דל"א סד"ר באתחזק איסור' אמנם מדברי רש"י סו' ד"ה, ואי בעי' אימ' שכ' וז"ל וגבי איסור דרבנן סמכינן אחזק' חבר שעשרן וא"כ י"ל דבספיק' בעלמא לא אמרי' ספק מוציא מידי וודאי אפי' בדרבנן רק הכא איכא נגד חזק' טבל דפירות חזקת חבר שעשרן. אמנם גבי חמץ אע"ג דלא הוי רק מדרבנן כיון שבטל ס"ל להתרצן דספק אכלתי' לא הוי בגדר רוב. דלא כדעת התוס' ד"ה ואת"ל דבשלמא החבר שמעשר פירותיו הי' בכוונתו שלא יהי' תחת ידו דבר שאינו מתוקן שפיר הוי חזקה מעלי' משא"כ אכילת חולד' להחמץ הי' רק במקרה ולכך אמרי' אין ספק יוציא מידי וודאי. רק התוס' דס"ל דמתני' מיירי בשלא בטלו והוי דאוריי' הוכרחו לומר דע"כ ס"ל דספק אכלתי' הוי קרוב לוודאי דאלא"ה איך בעי לומר דמוציא מידי וודאי משא"כ אי מוקמי' בבטלו שפיר מצינו לומר דגם המקשה ידע דספק אכלתי' הוי ספק בעלמא רק דהוי ס"ל דסד"ר לקולא אפי' באתחזק איסור' או דהוי ס"ל דלא הוי כאן חזק' חמץ כיון שסופו להתאבל עכ"פ בפי החולד' כמ"ש בס' תורת חיים ועיין לעיל אות ט' רק רבא השיב לו דהכא נמי שפי' איכא חזקת איסור כלומר חזקת חיוב בדיקה והקשה מחבר שמת והניח מגור' דהתם נמי איכא חזקת איסור אלמא ספק מוציא מידי וודאי והנה בס"ד דלא היה ידע דהתם הי' רק מדרבנן וודאי קשה איך היה ס"ד דספק מוציא מידי וודאי דהא אפי' אי הוי הך חזקת חבר שעשרן כמו רוב למאי דלא ידעינן אכתי דהוי כמו וודאי א"כ קשה נימא סמוך מיעוט' לחזקה לחזקת טבל ואתרע לי' רוב' והו"ל פלגא והוי ספיק' דאוריית' אמנם לפימ"ש לעיל או י"ש א"ש דהכי פריך דע"כ חזקת טבל לא חשיב' כולי האי כמ"ש לעיל כיון שעומד להעשר. ולא דמי להך דרוב תינוקת מטפחים במס' קידושין פ' דאמרי' סמוך מיעוט' לחזקת טהרה של העיסה דחזקת טהרה של העיסה אינו עומד להשתנות ודו"ק: (טו) והשיב לו התרצן דבאמת חזקת טבל שפי' הי"ל חזקה מעליא רק חזקת חבר שוודאי עשר הו"ל כוודאי כמ"ש רש"י ד"ה התם וודאי ואין גמגום והילוך אחר הרוב כלומר ול"ש לומר סמוך מיעוט' לחזקה טבל ואיתרע לי' רוב' ואח"כ מסקינן דבאמת חזקת חבר נמי לא חשי' כוודאי גמור רק התם לא הוי רק מדרבנן חזקת טבל. וחזקת חבר שעשרן הו"ל כמו רוב דהוי חזקה דאתי' מכח רוב' דרוב חברים מעשרים מיד ובדרבנן לא אמרי' סמוך מיעוט' לחזקה אבל אכלתי' דלא הוי רק ספיק' בעלמא. אמרי' באמת בדרבנן נמי אין ספק מוציא מידי וודאי דהא אמרי' סד"ר לקולא כיון דאתחזק איסור' וא"כ גם באב"א ס"ל הך דר' חנינ' חוזאה דחזקה על חבר וכו' רק בתירוץ הראשון הי' ס"ל דהך חזקה הוי יותר מרוב דאי לא הוי רק כמו רוב הו"א סמוך מיעוט' לחזקה ובתירוץ השני אמרי' דבאמת הך חזקה לא עדיפ' מרוב רק כיון דליכ' חזקת טבל רק מדרבנן לא אמרי' סמוך מיעוט' לחזקה כמ"ש הפרמ"ג בכמה מקומות דבדרבנן ל"ש סמוך מיעוט' לחזקה דהא אי נמי הו"ל כפלגא הו"ל ספק השקול בדרבנן וספיק' לקולא ועיין בס' קונטר' החזקות סי' י"ד מ"ש בהך דר' חנינ'. אמנם זהו ברור דרש"י הכא ס"ל אפי' למסקנ' הגמ' נמי הוי חזקת חבר שעשרן שהרי כ' וסמכינן על חזקת חבר שעשרן ודו"ק ועי"ש בס' הנ"ל לא נחית להך דיוק' דרש"י דאפי' לתירוץ ואב"א נמי אמרי' דלא הוי ספיק' בעלמא והוי חזקה: