תבואות השדה חלק ב קסז

הכושי' אע"ג דלא ידעינן אי היה שם נפל מ"מ הרי לא ידעינן שהי' שם חולד' והי' ס"ל להמקשן דכאן לא גרע במה שחזינן חולד' בפנינו דאע"ג שיש כאן חמץ בוודאי מ"מ איכא מעלה נוספ' דמיד שחזינן חמץ רואי' אנו שהי' בפי החולד' וסופו להתבער ומתורץ שפיר קושי' הראשונ' מ"ע לא מקשה מעיקר בדיקת חמץ ולא נימא דחולד' אכלתי' במקום שחולד' מצוי' דז"א דידע שפיר דהיכ' דאיכא חזקת חמץ לא אמרי' אכלתי' ומתורץ נמי מה שהקשינו מאי ס"ד דמקשן לדמות בדיקת חמץ למדור' כושי' דהמקשן ס"ל דהכא נמי לא הוי אתחזק איסור' כיון שהחמץ בפי חולד' ולפ"ז א"ש נמי מאי דלא מקשה על מתני' דקתני ומה שמשייר יניחנו בצנעה אלמא דלא אמרינן אכלתי' ולפימ"ש א"ש דשם אם לא יניחנו במקום מוצנע יהי' החמץ מפוזר ומפורד כמ"ש הר"מ פ"ג מהל' חמץ הלכה ב' א"כ מעולם לא יצא מחזקת חמץ ולא מקרי כלל חזקת בדוק ויצטרך בדיק' מדינ' ולא קשי' ממתני' דהתם ודו"ק. אבל הכא לא מקרי אתחזק איסור' כלל כמ"ש ותירץ גם הקושי' שהצענו באות ב': (י) אמנם רבא הקשה על המקשן מה שלא עלה כלל ע"ד המקשן דרבא ס"ל הן אמת דכאן לא הוי אתחזק איסור' ע"י כניסת חולד' להבית עם החמץ כיון שמונח בפי חולד' מ"מ הרי אתחזק התירה נמי לא הוי משא"כ גבי מדור' הכושים דבאמת לחשוש דלמא הטילה שם נפל אפי' עוד קודם שבאנו לדון כלל על אכילת חולדה איכא כמה צדדים לומר שלא היה שם נפל דבאמת אמרי' דמיעוט נשי' מפילות. ולחוש דנתעברה וילדה שם וקברתו ליכ' חשש או דאין דרך לקבור באהליהם רק נפלי' ועוד אם נחוש שנקבר שם בן קיימא לד ממש מוקמי' בחזקת חי וז"ש רבא האי מאי כמה שמפרש רש"י כלומר מאי קושי' וז"ש התם אימור הוי אימור לא הוי כלומר דאפי' אם לא תרצה לדון רק על הך גופא או היה שם נפל או לא נמי מדינ' אימור לא הוי כמ"ש דמיעוט נשי' מפילות ויש להבית חזקה שלא היה בו נפל והא דצריך בדיקה מעולם לא הי' מדינא רק חששא בעלמ' וז"ש רש"י נמי בדיוק לשונו והתם חששא בעלמא אימור הוי אימור לא הוי ובמכוון הביא רש"י כל לישנ' דרבא להבין כוונתו. אמנם הכא גבי חמץ כיון דהתקנה ראשונה דבדיקה היה מדינ' דקודם שנבדק היה כאן חזקת חמץ אע"ג דכבר נבדק מ"מ מכיון שהחולדה באה עם החמץ קודם שנאכל היה מחוייב לבדוק ולבערו ואוקי גברא בחזקת חיוב בדיקת חמץ דכ"ז שלא ידע בוודאי שביתו נבדק מחמץ מחוייב לחפוש אחריו וז"ש רש"י הוי ספק ביעור כלומר דהוי ספק אם יצא ידי חובת ביעור מכיון שחזינן חמץ לפנינו אוקי גברא בחזקת חיוב משא"כ גבי מדור' הכושי' מעולם לא היה חיוב הבדיק' מדינ' רק מחשש בעלמא ושפי' תלינן בכה"ג דאכלתי' ומיושב הכל בס"ד: (יא) ולפימ"ש לעיל אות ד' עפ"י שיטת הריא"ז והב"ח שהביא המג"א סי' תל"ח דהמקשה ס"ל בחזינן דשקל אפי' לא נכנס לאותו החדר ממש רק שפתוח ואפשר שנכנס נמי צריך בדיק' י"ל בפשיטות מאי דקאמר רבא האי מאי דהנה התוס' הקשו מאי אשמעינן דאין חוששי' והא כבר שמעינן לה מריש' דמקום שאין מכניסין בו חמץ א"צ בדיק' וכתבו המפורשי' שתירץ התוס' הי' דחוק קצת עי' בתוס'. אמנם לכאורה יש לתרץ כך דמריש' הו"א דמקום שאין מכניסין ולא ראינו כלל איזה חולד' שיהיה איזה חשש שמא הכניסה חמץ א"צ בדיק' דלא חיישינן מסתמא משא"כ אם ראינו במקום קרוב איזה חולד' וחמץ בפיה שפיר חיישינן לכך אשמעינן סיפ' דאין חוששין שמא גרר' חולדה כלומר אפי' אם יש כאן לפנינו חולדה ולא ראינו שנכנס' לתוך הבית ממש אין חוששין ומתורץ קושי' התוס' ועי' בס' ראש יוסף שכ' ג"כ הכי. ומה שדוחה זה התירוץ משום דעיקר חסר במתני' אינו מוכרח דשפיר קתני מתני' אין חוששין שמא גרר' חולדה משמע אפי' אם יש כאן חולדה לא חיישינן שגררתו לתוך הבית כל שלא ראינו שנכנס ממש וא"כ א"ש דקאמר רבא האי מאי כלומר אי נימא כהבנת המקשן דאפי' בלא ראינו שנכנס ממש לתוך הבית נמי חיישינן. א"כ הך מתני' מיותרת לגמרי דכבר שמעינן מריש' דמקום שאין מכניסים א"צ בדיקה ומסתמ' לא חיישינן לגרירת חולדה וע"כ דמתני' אשמעינן דאין חוששין רק היכ' שראינו שנכנסה לתוך אותו החדר ממש וא"כ ל"ק ממדור' כושי' ודו"ק: (יב) המהרש"א הקשה למה לא הקשה המקשן על מתני' בלא דיוקא למ"ל טעמא דאלד"ס תיפוק לי' דאכלתי' ולכך לא חיישינן לגרירת חולדה ותירץ המהרש"א דבחזינן דשקל מ"מ מבית לבית א"צ בדיק' וא"כ הוצרך לטעמ' דאלד"ס והיינו דשם לא היה סגי' בטעמ' דאכלתי' וכבר נתחבטו בו כל המפורשי' עי' בפנ"י ובאור חדש ובצל"ח וראיתי בפרמ"ג במשבצות סי' תל"ד ס"ק ב' שכ' בכוונת המהרש"א דמתני' הוצרך לטעמ' דאלד"ס כגון בחזינן דשקלה ככר גדול דליכ' למתלי שאכלתי' ועי' בטור סי' תל"ט. מ"מ מבית לבית א"צ בדיק' דהא אלד"ס אבל ממקום למקום כלומר באותו בית גופ' באמת צריך בדיקת ולכך פריך הגמ' מ"מ בממקום למקום בככר קטן עכ"פ לא ליבעי בדיקת דנימא אכלתי' עי"ש בפרמ"ג מ"מ אכתי אינו מובן מאי פריך דלמא באמת הא דממקום למקום צריך בדיק' כיון דל"ש אלד"ס כיון שאפשר שיבדקו בפ"א כל הבית היינו דווקא בככר גדול אבל בככר קטן דמצינו לומר אכלתי' באמת אפי' ממקום למקום נמי לא בעי אע"ג דל"ש אלד"ס. ונ"ל דהמקשה הוכיח שפיר דע"כ בחזינן דשקל דאז ל"ש אלד"ס בממקום למקוה אפי' בככר קטן נמי צריך בדיקה דאי נימא דווקא בככר גדול דל"ש אכלתי'. הנה במבית לבית ממנ"פ למה הוצרך לטעמ' דאלד"ס דאי הוי מקום שחולדה יכולה ליכנס לשם א"כ אפי' בככר גדול נמי שייך אכלתי' דאפשר שהיו שם עוד הרבה חולדות כמ"ש הט"ז סי' תל"ט ס"ק ב' ואי הוי מקום שחולד' אינה יכולה ליכנס לשם א"כ בלא"ה מה חשש יש במבית לבית. וע"כ דלא אמרינן אכלתי' היכ' דאין שייך אלד"ס כגון בממקום למקום. וא"כ א"ש דעל זה לחודה למה לא נקט הטעם דאכלתי' לא היה יכול להקשות דמתני' אצטריך לטעמ' דאלד"ס בככר גדול רק כיון דנקט אלד"ס ע"כ דבממקום למקום היכ' דחזינן דשקל אפי' בככר קטן נמי צריך בדיק' דאי הו"א אכלתי' א"כ במבית לבית בככר גדול נמי י"ל דאכלתי' דלמא היה שם עוד חולד' אחרת דוודאי באותו בית כיון דלא חזינן חולדה אחרת י"ל דבככר גדול לא תלינן שהי' שם עוד חולדה ואכלתי' אע"פ שהי' גדול דמסתמ' לא אמרי' שהי' שם עוד חולדה משא"כ במבית לבית כיון דלא חזינן שנכנסה שם עם החמץ שפיר שייך לומר אכלתי' אפי' בככר גדול דכמו דאפשר ו החולדה נכנסה ה"נ אפשר לחולדה אחרת ודמי למדור' הכושי' דכל שחולדה יכולה ליכנס א"צ בדיקה. אמנם לפ"ז הדר' קושי' המהרש"א לדוכת' אמאי לא אמרי' במתני' טעמא דאכלתי' ול"ל דנקט אלד"ס לענין מבית לבית ובככר גדול כמ"ש הפרמ"ג דהא במבית לבית כיון שלא חזינן שנכנסה החולה תוך אותו הבית ממש אפי' בככר גדול שייך אכלתי' ותדע דהא במדור' הכושי' אפי' שהיו דרים הרבה כושי' תוך הבית ויש חשש נפלים הרבה אשר אין חולדה יכולה לאכול כלו מ"מ כיון דחולדה יכולה ליכנס לשם תלינן