תבואות השדה חלק ב קסה

דלמא לא הביאה חמץ ואת"ל הביא' דלמא אכלתי' והמהרש"א הקשה על המקשן למה לא פריך על מתני' דלא נקט הטעם שמא אכלתי' אמנם לשיטת הריא"ז והב"ח א"ש דקושי' הגמ' הכי אזלא דהנה י"ל אי אמרי' הטעם דשמא אכלתי' א"כ אפי' בחזינן דשקל רק שלא ראינו שהביאותו לכאן ממש אע"ג שהחדרים היו פתוחי' ויכולה ליכנס נמי א"צ בדיק' מטעם ס"ס משא"כ אי הו"א דכה"ג לא מהני ס"ס. כסבר' הה"מ שם הלכה י' דמשו"ה ל"א ספיק' דרבנן לקולא משום דעיקר בדיקת חמץ על הספק תקנו ה"נ לא מהני ספיק' דרבנן לקולא וא"כ גם ס"ס לא מהני כה"ג. ולכך נקט הטעם דאלד"ס כלומר אם לא ראינו שום חולד' לפנינו דאז אם באנו לחשוש לגריר' חולד' יהי' אין לדבר סוף באמת לא חיישינן משא"כ היכ' דחזינן דשקל והחדר הי' פתוח לא שייך לומר אלד"ס וכי תמיד ימצא כך שיבא חולד' והחדרי' יהיו פתוחים או וכי כל החדרים פתוחים בכה"ג לא שייך אלד"ס וצריך באמת בדיקה ולא סמכינן אס"ס דבבדיקת חמץ כמו דלא אמרי' סד"ר לקולא עפ"י סבר' הה"מ ה"נ לא מהני בי' ס"ס ועיין בחי' פנ"י וא"כ ל"ק קושי' מהרש"א מ"ט לא פריך אמתני' דלא נקט טעמ' דאכלתי' דלפימ"ש א"ש דבאמת המקשן נמי ידע דיש לתרץ מתני' דמדור' הכושי' כרבא דשם ספק לא הוי נפל כלל. אמנם מדנקט במתני' הטעם דאלד"ס הי' ס"ל דמתני' ג"כ אפי' היכ' שלא ידעינן שנכנס החמץ לכאן בתוך החדר ממש ג"כ חיישינן דל"ש אלד"ס כמ"ש וא"כ ה"נ איכא ס"ס. וזה קושי' הגמ' טעמ' דלא חזינן דשקל הא חזינן דשקל כלומר ולא כפרש"י שהביאותו לכאן רק שקל והחדרים היו פתוחים בגוונ' שהבי' המג"א סי' תל"ח ס"ק א' בשם הב"ח דתו ל"ש אלד"ס חיישינן ולא סמכינן אס"ס ואפשר דס"ל להמקשן דהטעם באמת דלא סמכינן אס"ס הי' משום דלא סמכינן אס"ס במקום שיכולין לברר וקשה הא שם ג"כ גבי מדור' הכושי' יכול לברר ע"י בדיקה ואפ"ה סמכינן אס"ס. ולכך הוצרך ר' זיר' לחלק בין לחם לבשר דבלחם משייר' ולא חשיב כלל ספק אכלתי' ואמר רבא האי מאי ומדוייק הלשון האי מאי כלומר דחולק לגמרי על סבר' המקשן דהמקשן ס"ל בחזינן אע"ג שלא ראינו שנכנס לתוך אותו הבית נמי חיישינן ולכך קשה לי' ממדורו' הכושי' ואמ"ל האי מאי כלומר לא כמה שאתה מפרש דדיוק' דמתני' אתי' לאשמעינן דכל היכ' שאין שייך אלד"ס כגון בחזינן דשקל והחדרים היו פתוחים דצריך בדיקה דבאמת אינו כן רק מתני' דמוכחינן דחזינן דשקל צריך בדיקה היינו דוודאי דחזינן דשקל דקדק לומר תיבת דוודאי כלומר שראינו שנכנס לתוך החדר ממש וא"כ ל"ק ממדור' כושי' ורבא לא נחית לדיוק' כ"כ לדייק מדנקט אין לדבר סוף לומר דכל שחזינן דשקל חיישינן כיון דל"ש אלד"ס היכ' שהחדרי' פתוחים. וא"כ לפי"ז יהי' פלוגת' דר"ז ורבא דר"ז דלא משני שנוי' דרבא ס"ל דהכא גבי חמץ נמי כל דחזינן דשקל אפי' לא הי' תוך אותו הבית ממש. מ"מ כיון שהחדרים היו פתוחים חיישינן וצריך בדיק' שנית ולכך הוצרך לחלק בין לחם לבשר ורבא ס"ל דכל שלא נכנס לתוך אותו הבית ממש סמכינן אס"ס וא"צ בדיקה. וא"כ כיון דר"ז ורבא פליגי כהא פסקו הריא"ז והב"ח כר"ז לחומר' דכל שחזינן דשקל אפי' לא ראינו נכנס לתוך הבית ממש צריך בדיקה כיון דל"ש אלד"ס בכה"ג. ומ"ש המהרש"א דבחזינן דשקל נמי שייך אלד"ס היינו במבית לבית לחוש לכל הבתים משא"כ בהא דחיישינן להני חדרי' הפתוחים אע"ג שלא ראינו שנכנסה בהם בזה ל"ש רלד"ס. וס"ס לא מהני אי כסבר' הה"מ דל"א סד"ר לקולא וה"ה ס"ס לא מהני. או משום דיכול לברורי ע"י בדיקה ואפשר דלא חשיב טרחא כ"כ ושפיר חשיב יכול לברורי ועיין בס' ראש יוסף וא"ש לדעת הריא"ז בסוגי' הגמ' דלא תקשה איך לא נחית המקשן לחילוק' דרבא וגם ר"י למה הוצרך לדחוק לחלק בין לחם לבשר ולפימ"ש א"ש בס"ד ודו"ק: (ה) אמנם לדעת רש"י דמפרש דהמקשן נמי ידע דחזינן דשקל היינו שהביאותו לכאן א"כ קשה איך לא ידע המקשן לחלק דהכא כיון דהי' וודאי חמץ לא מהני ספק אכלתי' ונראה דהנה המהרש"א הקשה מאי פריך ממדור' הכושי' לפי מה שפירש הר"מ דרק מדרבנן טמא גבי מדור' הכושי' וא"כ הכא גבי בדיקת חמץ לפי מה שפירש ר"י בד"ה כדי דמתני' מיירי בלא בטלו א"כ הוי דאורי' ולא סמכינן דאכלתי'. ונרא' דהמקשן הוכיח ע"כ דאכלתי' לא הוי בגדר ספק כלל דאמרי' דסתמ' דמילת' הי' כך דהנה לכאורה קשה מאי בכך דהוי רק מדרבנן גבי נפל מ"מ הא איכא ס"ס לאיסור' דבאמת שם לא ידעינן בבירור שהי' שם חולד' דהא מתני' קתני רק כל מקום שחולד' וחזיר יכולין להלוך וא"כ איכא ס"ס דלמא לא הי' שם חולד' ואת"ל הי' חולד' דלמא לא אכלתי' ובס"ס לאיסור' הי' לנו להחמיר גם בדרבנן וע"כ דאכלתי' לא הוי בגדר ספק כלל דאמרי' וודאי אכלתי' וא"כ הכא במתני' דוודאי הי' שם חולד' הוי כוודאי ממש וא"כ אע"ג דהי' מה"ת אין כאן חשש כיון דאמרי' וודאי אכלתי' וא"כ פריך שפיר כמו בנפל דהוי מדרבנן מהני לן ספק אם הי' חולד' כיון דאם היתה שם וודאי אכלתי' ה"נ אע"ג דהי' דאוריי' כיון דכאן ידעינן שהיתה שם חולד' ובפיה ממש הי' החמץ א"כ וודאי אכלתי' ומהני אע"ג דהוי דאורי' ומתורץ קושי' המהרש"א בס"ד: (ו) אמנם רבא ס"ל דלעולם ספק אכלתי' לא הוי כוודאי רק ספיק' בעלמא והא דמהני גבי מדור' הכושי' היינו משום כמו דהתם איכא סוס לאיסור' דלמא לא היתה שם חולד' כלל ואת"ל היתה שם דלמא לא אכלתי' ה"נ איכא ס"ס להתיר' דלמא לא הי' שם נפל כלל ואת"ל הי' שם דלמא אכלתי חולד' אבל המקשן ס"ל כיון דהס"ס להתיר' לא הוי ס"ס השקול דנגד הספק השני דאכלתי' איכא שני צדדי' ואיסור' דלמא לא הי' שם חולד' כלל ודלמ' לא אכלתי' לא מהני כלל הספק דלמא אכלתי' לצרפו לס"ס להתיר' והך ספיק' לחוד' דלמא לא הי' נפל כלל אע"ג דספיק' דרבנן הי' לא מהני דהרי חזינן דעכ"פ צריך בדיק' ולא סמכינן ולהך ספיק' לחודא דלמא לא היה שם נפל דהרי לא שרינן רק היכא שיש לומר דחולד' אכלתי' ואי נימא דאכלתי' לא הוי וודאי רק ספק יהי' ס"ס לאיסור'. אמנם רבא ס"ל דס"ס מהני אע"ג שאין הספיקות שקולי' ועי' בס' גינת וורדי' כלל ל"ז וה"נ איכא ס"ס להתיר' דלמא לא הי' שם נפל ואת"ל היה דלמא אכלתי' אע"ג דספיק' דאכלתי' לא הוי ספק השקול דהא יש לחוש דלמא לא הי' שם חולד' כלל מ"מ מהני ויש לומר בזה פרפרת אחד דהנה הך סבר' אי בעינן שיהיו שני הספיקות שקולי' גבי ס"ס יש לומר דתלי' בהא דאי אמרי' דס"ס הי' מטעם רוב א"כ אף דספק השני אינו שקול מ"מ איכא רוב' עכ"פ ומהני דחד ספק משוי' לי' כפלג' וע"י הספק השני נעשה כרוב משא"כ אי אמרי' דמשו"ה ס"ס מהני דכיון דספיק' דאורי' מה"ת לקולא א"כ ע"י הספק הראשון נעשה רק כמו מדרבנן והוי ע"י ספק השני ספיק' דרבנן עי' בס' גי"ו כלל ח' ודו"ק א"כ בעינן שיהי' גם הספק השני שקול דווקא דכל שיש בהצד הספק השני שני צדדים לאיסור' לא מהני בדרבנן נמי ודו"ק וא"כ א"ש דהנה בס' שב שמעת' שמעת' א' כתב להוכיח ממס' חולין ט' ע"ב דרבא דרבא ס"ל ספיק' דאורי' מה"ת לחומר' וא"כ ע"כ לא