תבואות השדה חלק ב קסד

לחצר ומעיר לעיר אין לדבר סוף עיין בס' ראש יוסף שהקשה דהא מ"מ ממקום למקום דיש תקנה כמ"ש המהרש"א דיעמדו כולם לבדוק בפ"א בכל זויות הבית וא"כ למה לא נחוש עכ"פ במקום למקום. ונ"ל דהנה לכאורה קשה למ"ל הטעם דאלד"ס ולא אמרינן דמוקמינן הבית בחזקת בדוק אמנם הא לא קשי' דאי הוי חיישינן ממקום למקום מעולם לא היה לו להבית חזק' בדוק. דהא מיד כשבודק בזויות זה ויש לנו לחוש דלאח"כ הובא מזויות אחר וא"כ ליכ' חזק' בדוק דמה לי אם היה החמץ בזויות זו או באחרת וזה כוונת רש"י שכ' אין חוששין כשבדק זויות זו ובא לבדוק זו שמא בתוך שבא לבדוק זו גררה חולד' וכו' כלומר בתוך שבא לבדוק וא"כ ממילא ליכ' כלל חזקת בדוק ולכך הוצרך המתני' לטעמא דאלד"ס ויש להסביר הדבר דבאמת לחוש שמא גרר' חולד' איכא ס"ס ספק דלמא לא גררה ואת"ל גררה דלמא אכלת' במה שהקשה המהרש"א דמתני' גופא הו"מ למימר דלמא אכלת' רק די"ל כיון דאיכא תקנה בממקום למקום שיהי' לנו עכ"פ חזק' בדוק לא סמכינן אס"ס וז"ש רש"י וצריכנ' לחזור ולבדוק ואע"ג דלאחר בדוק' השניה ג"כ יהי' זה החשש ממש שיגרור חולד' מ"מ כיון דעכ"פ הי' חשש רחוק טפי אם יחזור ויבדוק לומר שבזו הרגע ממש גררה חולדה חמץ למקום הבדוק יותר טוב הי' לחזור ולבדוק ולכך קאמר המתני' דא"כ מעיר לעיר אלד"ס כלומר אם באנו לסלק כל החששות שבעולם זה אי אפשר בשום אופן דהא יש חשש דלמא אחר כל הבדיק' בכל הזויות שבבית יגרור חולד' ממקום אחר ובאמת לענין ממקום למקום איכא נמי ס"ס כמ"ש דלמא לא הי' חמץ בזויות אחרת ודלמא לא גררה ודלמא אכלתי' ולסלק כל החששות אי אפשר בשום אופן לכך לא חששו כלל אפי' בממקום למקום ודומה לזה כתב הנו"ב במד"ק ליו"ד סי' כ"ז דאפי' למאן דס"ל דלא סמכינן אס"ס היכ' דאיכא לברורי מ"מ היכ' שלא יהי' אפשר לברר כל שני הספיקות רק ספק אחד אין צריך לברורי עי"ש אבל אי הי' צריך לחשוש מדינ' דלמא גררה חולד' לא הוי סגי' בטעמ' דאלד"ס דמ"מ ממקום למקום יש קצת תקנה עכ"פ שיבדקו בפ"א כל הזויות שבבית וע"כ צריך לומר דמדינ' ליכ' חשש כיון דאיכא ס"ס כמ"ש: (ב) והנה כפי הנראה מדברי הר"מ פ"ב מהלכו' חו"מ ס"ל דמתני' דהכא דאין חוששין קאי אמתני' דלעיל דקתני כ"מ שאין מכניסי' בו חמץ א"צ בדיק' וע"ז קאמר דאין חוששין שמא גרר' חולד' ויהי' צריך בדיק' אפי' במקום שאין מכניסין דאין חוששין ויהי' מתורץ קושיות התוס' ד"ה אין חוששין שהקשו דהא מריש' שמעינן לה דקתני כ"מ שאין מכניסי' בו חמץ א"צ בדיק' ולפי מה שפירש הר"מ א"ש דבאמת מתני' מפרש הטעם דלכך א"צ בדיק' במקום שאין מכניסין בו חמץ דאין חוששין שמא גרר' חולד' שוב ראיתי שגם בס' אור חדש כתב כן. ויצא לנו מזה דין חדש דלהר"מ דמתני' דאין חוששין קאי על מקום שאין מכניסין בו חמץ א"כ היכא דחזינן דחולדה שקלה והוליכתו לאיזה מקום ולא ידעינן להיכן הוליכתו גם במקום שאין מכניסין צריך בדיק' וכן כתב הפר"ח באו"ח סי' תל"ד ס"ק א' עי"ש ולקמן נבאר בזה סוגי' הגמ' בס"ד: אמנם יש לתרץ עוד באופן אחר קושיות התוס' דממתני' דלעיל לא הוי ידעינן דאין חוששין רק במקום שאין מכניסין חמץ דיש להבית חזק' שלא היה בו חמץ כל השנה ומוקמינן הבית אחזקתי' כיון שלא נשתמש בו חמץ כל השנה משא"כ הכא במתני' דאיכא, חזק' חמץ מכל השנה וחזקת בדוק ליכ' כמ"ש לעי' באות א' הו"א לחוש לגרורה חולדה לכך אשמעינן מתני' דאפי' בכה"ג אין חוששין. והיינו אי מפרשינן בפרש"י דמתני דהכא מיירי בסתם בתים ולדעת הרמב"ם יש לעיין אי מפרשינן הך חזינן דשקל כפרש"י שהביאותו לכאן או אפי' בסתם דשקל ולא ידעינן היכן הוליכתו ועיין במפורשים ויתבאר לקמן בס"ד: (ג) הפר"ח בסי' תל"ד הביא לשון הריא"ז שכ' וז"ל אם גרר, חולדה בפנינו צריך לבדוק אפי' במקום שאין מכניסין בו חמץ שהרי החולד' מוליכתו בכ"מ ופירש הפר"ח בכוונתו דחיישינן שמא הוליכתו אפי' למקום שאין מכניסין בו חמץ. והיינו אעפ"י שלא ראינו שנכנס' שם ממש רק שהלכה במקום שהיתה יכולה ליכנס שם נמי חיישינן ובסי' תל"ח הבי' בשם הב"ח שכ' וז"ל אבל אות' החדרי' שהם פתוחי' צריך לבדוק אפי' אין משתמשי' שם חמץ שיש לחוש שחולדה גררה לשם שהרי לא ידענו לאיזה מקום הכניס' הככר ודעת הריא"ז כדעת הב"ח ממש. והמג"א בסי' תל"ח הבי' דעת הב"ח וחולק עליו והנה מדברי רש"י שפי' הא חזינן שהביאותו לכאן משמע ג"כ דלא כדעת הב"ח והריא"ז דבאמת לא חיישינן רק היכ' שהביאותו לכאן באותו חדר ממש משא"כ כשלא הביאותו לכאן רק באחד מן החדרים אע"ג שגם זה החדר היה פתוח ויכול ליכנס לשם א"צ בדיק' דבאמת כה"ג נמי איכא ס"ס ספק דלמא לא נכנס לאותו חדר ואת"ל נכנס דלמא אכלתי'. וכן משמע מדעת הר"מ פ"ב מחו"מ הלכה י"א שכתב בשני בתים בדוקי' ואינו ידוע לאיזה מהם נכנס א"צ בדיק' ואע"ג דעכ"פ לבית אח' נכנס מ"מ מהני משום ספק ספיק' כמ"ש הכ"מ שם וז"ל א"נ משום דהוי ס"ס ספק לבית זה נכנס ואת"ל נכנס ספק אכלתי' או לא וא"כ בככר גדול באמת היה צריך בדיק' שנית דליכ' ספק אכלתי'. ועיין פרמ"ג באו"ח סי' תל"ח ס"ק א' בא"א שם כתב דאפי' בככר גדול נמי ס"ל להמג"א שם כל שלא ראינו שנכנס באותו בית א"צ בדיק' וכן ס"ל לרש"י דכל שלא הביאותו לכאן ממש א"צ בדיק' ועיי' בט"ז סי' תל"ט ס"ק ב' שכ' דבככר גדול נמי איכא ס"ס דדלמא קראה לחבירת' ואכלה עמה. ויש לחלק דבככר קטן הוי ספק אכלתי' ספק הרגיל וקרוב לוודאי כמ"ש התוס' ד"ה ואם ועיי' בשושנ' העמקי' כלל י"א משא"כ בככר גדול וודאי ספק הרגיל לא הוי. ועכ"פ זכינו שהי' פלוגת' הפוסקים דלדעת הריא"ז והב"ח אפי' לא נכנס ממש לכאן רק שהחדרים הי' פתוחים צריך בדיק' אפי' במקום שאין מכניסי' חמץ לדעת הריא"ז. והמג"א וכן הוכחנו מדעת הר"מ ס"ל דכל שלא נכנס לתוך החדר ממש א"צ בדיק' וא"כ גם לדעת הר"מ הא דאמרינן בגמ' הא חזינן חיישינן ובעי בדיק' נמי מפרשי' כפרש"י שחזינן שנכנס לתוך החדר ממש וא"כ לית' מ"ש לעיל באות ב' דלדעת הר"מ דמפרש מתני' דאין חוששין היינו למקום שאין מכניסין א"כ כי אמרי' הא חזינן דשקל חיישינן היינו אפי' היכ' שלא ראינו שנכנס' ממש לתוך אותו החדר. ליכא למימר הכי דהרי הר"מ ס"ל להדי' כל שאינו ידוע שנכנס לתוך זה הבית א"צ בדיק' שנית דהוי ס"ס. ובפרמ"ג שם העיר בדברי הר"מ דבהלכה י"א פסק דספק אם נכנס לתוך הבית הזה או לבית אחר א"צ בדיק' שנית ובהלכה י"ב שם פסק בספק נכנס או לא נכנס צריך בדיק' שנית וכתב דספק על היינו שקרוב מאוד הדבר לתלות שנכנס לבית ולקמן יבואר בס"ד ועיין לקמן בדברינו בשיטת הפוסקים: (ד) והנה לכאורה יש להוכיח ממשנתינו כדעת הריא"ז והב"ח דאפי' לא נכנס ממש לתוך אותו החדר רק בחזינ' דשקל בעלמא והיו החדרים פתוחים נמי חיישינן. דהנה יל"ד למה הוצרך במתני' לטעמ' דאין חוששי' משום דאלד"ס ת"ל דהא הוי ס"ס